ב-20 בפברואר 2026, במהלך ראיון נרחב בין שגריר ארה"ב מייק האקבי לבין טאקר קרלסון, הושמעו הצהרות בנוגע ל"ארץ המובטחת" הנושאות השלכות מרחיקות לכת על יציבות אזורנו. השגריר האקבי רמז כי "אין פסול" בכך שישראל תרחיב את ריבונותה על פני השטחים המוזכרים בתורה - פרשנות שנדמה כי היא כוללת שטחים בעיראק, מצרים, סוריה, ירדן ופלסטין. בעוד שרבים הגיבו בגינויים פוליטיים, אני מאמין כי חיוני לאתגר הצהרות אלו דווקא מתוך כתבי הקודש עליהם הן מתבססות.
השימוש בטקסט דתי כמנדט להתרחבות טריטוריאלית מודרנית הוא מעשה של פרשנות שרירותית. כראש העדה המוסלמית האחמדית בארץ הקודש, אני טוען כי קריאה אחראית ומדויקת בכתבי הקודש מחייבת מחויבות לצדק, ולא הצדקה לתוקפנות.
חיוני לדייק בציטוט המקראי. בבראשית ט"ו (י"ח) נכתב "לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" ובפרק י"ג (ט"ו) נאמר עוד "כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם".
המילה "זרע" מתייחסת לכלל צאצאיו של אברהם. על פי המסורת המקראית עצמה, ישמעאל הוא בנו של אברהם לא פחות מיצחק, וגם הוא זכה לברכה ולהבטחה אלוהית. בפועל, צאצאי ישמעאל (העם הערבי) חיים זה דורות רבים בשטח הנרחב שבין הנילוס לפרת. נוכחותם הרציפה בארץ זו היא עדות לכך שההבטחה האלוהית כבר התקיימה וממשיכה להתקיים. זו אינה הבטחה לקבוצה אחת בלבד, אלא הבטחה רחבה לזרע אברהם ככלל. עלינו ללמוד מהבטחה זו את חשיבות הדו-קיום בין בני אברהם באהבה, בשלום ובביטחון, במקום להסית לאיבה ולהצית את אש הפירוד.
אין זה תפקידו של האדם "לקחת את כל הארץ" בהתבסס על פסוק בודד שפורש בצורה מוטעית, תוך התעלמות מיתר כתבי הקודש. ובוודאי שאין זה רצונו של ריבון העולמים, שציווה בתהילים: "סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב". עוד נאמר שם: "כִּי ה' אֹהֵב מִשְׁפָּט, וְלֹא יַעֲזֹב אֶת חֲסִידָיו, לְעוֹלָם נִשְׁמָרוּ; וְזֶרַע רְשָׁעִים נִכְרָת. צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אָרֶץ, וְיִשְׁכְּנוּ לָעַד עָלֶיהָ" (תהילים ל"ז, כ"ז-כ"ט).
הזכות על הארץ מותנית באופן מוחלט בעשיית צדק וביראת שמיים; כך מוריש האל את הארץ לצדיקים. האל אינו מפלה לטובה אומה או קבוצה באופן שרירותי, שכן הוא אל אמת וצדק, והוא עומד לצד אלו הפועלים בצדק. יתרה מכך, התורה עצמה קובעת עיקרון ברור: הזכות לשבת בארץ תלויה בקיום משפט וצדק. כאשר בני האדם משחיתים את דרכם ואינם נוהגים בצדק, הארץ עצמה "מקיאה" את יושביה, כפי שנאמר בויקרא (י"ח, כ"ו-כ"ח) "וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי... וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ, כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם".
עלינו להכיר בכך שההיסטוריה והמציאות האנושית המורכבת הן הדרכים שבהן האל מקיים את דברו. נבואות אינן אמורות להתממש בכוח, בעוול, בשפיכות דמים או בתוקפנות כלפי שכנים - ובמיוחד לא כלפי אלו שנחתמו עמם הסכמי שלום וביטחון. תוקפנות כזו אינה נובעת מנבואה דתית, אלא מיצרים אנושיים.
פרשנות אחראית של כתבי הקודש מחייבת זהירות רבה, במיוחד בכל הנוגע לחיי אדם ולרווחתו. עלינו להישמר מפני יוהרה ואופוריה, ולזכור שדרכי האל הן דרכי שלום. האל אינו זקוק ל"עוזרים" שיגשימו את דברו בדרכי עוול. ישיבת האדם בארץ מותנית בעשיית הטוב ובהקפדה על הצדק; ללא אלו, הארץ עצמה נותרת השופט העליון.
הכותב הוא ראש העדה האסלאמית האחמדית בישראל