עבור ילדים, ובייחוד בגיל הרך, "זמן מיוחד" עם אחד ההורים ממלא צורך רגשי חשוב. זהו זמן שיכול להיות קצר, אך הוא בלעדי לילד ולהורה, שבו הילד לא צריך להתחלק בתשומת הלב ההורית עם אחים, מטלות, מסכים או טלפונים, וזוכה לפגוש הורה שפנוי אליו באמת. לזמן כזה יש ערך רגשי והתפתחותי גדול. הוא מחזק את תחושת הביטחון, מזין את הקשר ועוזר לילד להרגיש נראה, חשוב ואהוב.
בימים אלה, כשהשגרה נקטעת שוב ושוב על ידי אזעקות, כניסות לממ"ד או למקלט, ועומס מתמשך בבית ומחוצה לו, לא תמיד יש אפשרות אמיתית לייצר זמן כזה. ההורים עמוסים וטרודים, הילדים בבית והמרחב הפיזי והרגשי מצומצם. גם הרגעים שבהם כולנו נכנסים יחד למרחב המוגן בזמן אזעקה, כמובן אינם רגעים שהיינו בוחרים בהם. הם לא אינטימיים, לא רגועים ולעיתים אף מלחיצים מאד. עבור משפחות רבות הם גם לא מתקיימים במרחב פרטי או שקט, אלא דווקא לצד שכנים, בני משפחה נוספים, רעש, צפיפות וחוסר פרטיות.
ובכל זאת, דווקא ברגעים האלה מתאפשרת לעיתים עצירה והשתהות, דבר שכמעט לא קיים בשגרה בתקופה הזו. ברגעים אלה, בתוך המרחב המוגן, אנחנו לא ממשיכים לעבוד, לא מבשלים, לא מסדרים ולא רצים בין משימות. בתוך העצירה הכפויה הזאת, אפשר לפעמים, כשמתאים, להפוך את הדקות האלה למה שניתן לכנות "זמן ממ"ד". אומנם זה לא זמן שבחרנו בו ולא זמן אינטימי באמת, אבל אלו יכולות להיות כמה דקות שבהן הילד פוגש הורה נוכח, מחזיק, מרגיע ונמצא איתו. ברור שגם עבורנו כהורים אלו רגעים מורכבים, אך הניסיון להיות שם עבורם הוא המשמעותי. הילדים שלנו לא זקוקים להורה חסין או חסר פחד, אלא להורה שנמצא איתם יחד בתוך המציאות הזו. גם אם אנחנו בעצמנו חשים מתח, לפעמים כמה דקות כאלה של קרבה, הרגעה ונוכחות הורית מוחשית יכולות לעשות הבדל גדול להמשך היום, גם עבור הילד וגם עבור ההורה.
בגיל הרך, הרגעים האלה יכולים להיות משמעותיים במיוחד. תינוקות, פעוטות וילדים צעירים זקוקים קודם כול לעוגנים: קול מוכר, גוף קרוב, מגע, חפץ אהוב, משחק קטן, שיר שחוזר על עצמו. עבורם, ההורה אינו רק מי שמסביר מה קורה, אלא גם מי שעוזר לגוף להירגע. לכן גם בתוך מצב של מתח והמתנה, הורה נוכח ומשתדל לשדר רוגע יכול לעזור להפוך את הרגע להזדמנות לחיזוק קשר וביטחון.
כשמדובר בתינוקות, הדגש הוא בעיקר על נוכחות רגועה ומווסתת. תינוק זקוק למבוגר שיחזיק אותו, ידבר אליו בקול רגוע, ישיר לו, יערסל או ינענע בעדינות אם זה מרגיע אותו, וינסה לשמור ככל האפשר על משהו מוכר מתוך השגרה. שמיכה אהובה, מוצץ, חפץ מעבר או שיר קבוע שחוזר בכל פעם יכולים לעזור מאוד. עבור תינוקות ופעוטות, אחד הדברים החשובים ביותר ברגעים כאלה הוא לפגוש את פניו של ההורה, את מבטו ואת קולו. בגיל הזה הם אומנם לא מבינים את כל מה שמתרחש סביבם, אך הם קוראים היטב את התגובה של המבוגר שמולם. דרך המבט וטון הדיבור שלנו, הם מבינים שיש כאן הורה שמחזיק אותם, פיזית ורגשית.
אצל פעוטות וילדים צעירים, לצד הרגעה ותיווך, אפשר לשלב גם עיסוק בפעילות משותפת קצרה. ברגעי מתח, ילדים רבים נרגעים דווקא דרך פעולה פשוטה בידיים או דרך פעילות מהנה ונעימה המסייעת לגוף להשתחרר מעט ממצב של דריכות. לכן, מומלץ להכין מראש במרחב המוגן או בתיק שניקח איתנו ערכה קטנה וזמינה עם כמה חפצים מוכרים שמתאימים לגיל הילד. לא צריך להשקיע בכך מאמץ רב; דווקא הדברים הפשוטים והמוכרים כמו דפי צביעה, מדבקות, פלסטלינה, חפץ מעבר, בועות סבון או ספר אהוב, הם אלו שפעמים רבות עובדים הכי טוב. אפשר גם לשחק במשחקי אצבעות, לשיר שירים מוכרים עם תנועות או לקרוא סיפור. עצם קיומו של דבר מה קבוע הממתין לילד בכניסה למרחב המוגן, יכול כשלעצמו ליצור תחושת רצף וביטחון.
ואולי זה לב העניין. הרגעים האלה אינם זמן טוב, ולא זמן שהיינו בוחרים. אבל בתוך מציאות שאין לנו שליטה עליה, אפשר לפעמים להפוך כמה דקות כפויות כאלה לאותו "זמן ממ"ד" משותף. לא מושלם, לא שקט ולא תמיד אינטימי באמת, אבל זמן שבו הילד פוגש לידו מבוגר מוכר שפנוי אליו, מחזיק, מרגיע, מעסיק קצת ופשוט נמצא איתו. עבור ילדים צעירים, לפעמים זה בדיוק מה שעושה את ההבדל.
ד"ר מיכל מוטס פלג היא פיסכולוגית קלינית במכבי שירותי בריאות.