על רקע המלחמה ומבצע "שאגת הארי", סקר רחב היקף של הנהגת ההורים הארצית שנערך בקרב יותר מ-17 אלף הורים ברחבי הארץ מצביע על מציאות מורכבת: הורים רבים מתמודדים עם מצב ביטחוני מתמשך לצד עומס משפחתי כבד. עבור משפחות רבות השאלה אינה רק האם לפתוח את מערכת החינוך, אלא כיצד ניתן לנהל שגרה בתקופה שבה העבודה, הטיפול בילדים והמצב הרגשי משתלבים יחד לכדי עומס יומיומי משמעותי.
מהסקר עולה כי 60% מההורים אינם בטוחים בחזרה ללימודים או מתנגדים לכך. 39.1% מציינים כי לא ישלחו את ילדיהם למוסדות החינוך אם הלימודים יחודשו במצב הנוכחי וכ-21% עדיין מתלבטים. לעומת זאת, רק 24% מההורים מציינים כי ישלחו את ילדיהם ללימודים פיזיים, ו-6.6% אומרים כי ישלחו את ילדיהם למסגרת רק בשל אילוצי עבודה.
בנוסף, 67% מההורים מעדיפים להכריז כבר כעת על סגירת מוסדות החינוך עד פסח ולהחזיר את ימי הלימוד במהלך החופשה, בעוד 25% מתנגדים לסגירה כוללת. מחצית מההורים סבורים כי יש לפתוח את מוסדות החינוך רק לאחר שהמלחמה תיפסק. 30% מההורים תומכים בפתיחה רק בתנאי שיש מיגון תקני במוסדות החינוך, ו-19% נוספים אומרים כי יש לפתוח את המסגרות רק כאשר תירשם ירידה משמעותית בירי הרקטות, הכטב"מים וכמות האזעקות.
התמונה בקרב משפחות שילדיהם בחינוך המיוחד מפתיעה אף יותר: 38% מן ההורים מסך כל החינוך המיוחד מציינים כי ישלחו למסגרת לכשתיפתח. כ-53.6% אצל הורי החינוך המיוחד הם בבית ספר/גן, 34.6% הם מכיתה קטנה והורי החינוך המיוחד המשולבים הם 33.6%. בנוסף, 25% מתוכם מעידים על הקושי הרב עקב ריגרסיה והצורך הדחוף במסגרת. בקרב ילדים בכיתה קטנה של חינוך מיוחד 42.5% מן ההורים מציינים כי לא ישלחו למסגרת.
החרדה הביטחונית משפיעה גם היא על החלטות ההורים. 50.2% מההורים שמדווחים על חרדה ביטחונית לעצמם או לילדיהם מציינים כי לא ישלחו את ילדיהם למסגרות החינוך במצב הנוכחי. לעומת זאת, בקרב הורים שאינם מדווחים על חרדה ביטחונית שיעור המתנגדים לשליחה למסגרות נמוך יותר ועומד על כ-33.3%.
בכל הנוגע ללמידה מרחוק, סוגיה שמעסיקה הורים ותלמידים רבים, 38.4% מההורים סבורים כי היא מיותרת ואינה נחוצה. 30% אומרים כי היא חשובה אך רצופה בבעיות טכניות ופדגוגיות, ורק 27.7% סבורים כי הלמידה מרחוק יעילה ומשתדלים להקפיד על כניסת ילדיהם ללמידה.
גם בתחום הרגשי עולה פער משמעותי: 65.5% מהורי ישראל מרגישים שמערכת החינוך נכשלת באספקת חוסן רגשי לילדים, וכי המוקד המערכתי עדיין נעול על "לימודים" במקום על מעטפת נפשית. מנגד, 34.5% מההורים מציינים כי המענה הרגשי לילדים מספק.
הסקר בחן גם את רמת האמון של ההורים במערכות השונות. פיקוד העורף זוכה לרמת האמון הגבוהה ביותר עם 60%, אחריו הנהגות ההורים עם 46%, ולאחר מכן ראשי הערים והרשויות המקומיות עם 42%.
עוד עולה כי העומס על המשפחות בתקופת המלחמה משמעותי: 82% מההורים מדווחים על עומס בתקופה זו. 51.7% מציינים כי לעיתים קרובות אינם מצליחים לעמוד בכל הדרישות כהורים, ו-30.3% חווים עומס כזה לעיתים. רק 18% מציינים כי אינם חווים עומס.
הקשיים המרכזיים שעימם מתמודדים ההורים הם עומס רגשי שציינו 44.5% מהמשיבים, קושי להמשיך לעבוד שעליו דיווחו 42.5%, חרדה ביטחונית למצבם ולמצב ילדיהם שעליה הצביעו 34.3%, ולחץ כלכלי שציינו 20% מההורים. יותר ממחצית מההורים, 53%, מציינים כי הקושי שלהם נובע משילוב של כמה גורמים יחד.
יו"ר הנהגת ההורים הארצית, אורן אוזן, התייחס לתוצאות הסקר ואמר: "כמי שמייצגים את הורי ישראל אנחנו רואים עד כמה הנושא הזה בוער בשטח. הסקר הזה פשוט התפוצץ במספר המשיבים, עם למעלה מ־17 אלף הורים מכל רחבי הארץ שבחרו להשמיע את קולם בתוך זמן קצר. המסר שעולה ממנו ברור: הורים בישראל מחפשים ודאות, סדר ותכנון. מערכת החינוך חייבת להיות מוכנה למצבי חירום מראש עם תוכנית מסודרת וקריטריונים ברורים להפעלה, לסגירה וללמידה מרחוק, כדי שמשפחות לא יישארו בכל פעם מחדש לבד בין העבודה, הילדים והמציאות הביטחונית".