שמונה שנים חלפו מאז אותו ערב בכביש 60, אירוע שהדהד זמן רב בזירה הביטחונית והמשפטית. היום (שני) בית המשפט המחוזי מרכז לוד שקיבל את עמדת פרקליטות מחוז מרכז קבע ברוב של שני שופטים מול אחת כי הנאשם, שהיה אז קטין בן 16 מבנימין, הוא זה שיידה את האבן שפגעה ברכב שבו נסעה עאישה ראבי והביאה למותה. השופטים הורו להכין תסקיר שירות מבחן בטרם יכריעו אם להרשיעו, כאשר העונש המרבי על עבירת ההריגה שבה הואשם עומד על 20 שנות מאסר.
עאישה ראבי, תושבת הכפר בידיא בת 47 ואם לשמונה ילדים, נסעה באותו ערב באוקטובר 2018 יחד עם בעלה יעקוב מוחמד ראבי ובתם בת התשע. השלושה חזרו מחתונה בחברון ונסעו בכביש 60. לפי גרסת הבעל, כשהרכב חלף בין צומת רחלים לצומת תפוח הושלכה לעברם אבן כבדה, במשקל של קרוב לשני קילוגרם, שניפצה את שמשת המכונית. האבן פגעה בראשה של ראבי. זמן קצר לאחר מכן נקבע מותה.
על פי כתב האישום, באותה עת עמד הנאשם יחד עם תלמידים נוספים סמוך לכביש. לפי הפרקליטות הוא אחז בידו סלע במשקל קרוב לשני קילוגרם, מתוך כוונה לפגוע בנוסעי רכב ממוצא ערבי ממניע אידאולוגי של גזענות ועוינות.
בשלב מסוים הבחין במכונית הנושאת לוחית זיהוי פלסטינית. לפי האישום, כאשר הרכב נסע במהירות של כ-100 קמ"ש הוא יידה את הסלע בעוצמה לעבר השמשה הקדמית. האבן ניפצה את הזכוכית ופגעה ישירות בראשה של ראבי לעיני בעלה ובתם.
למרות הפגיעה הקשה הצליח בעלה של ראבי לשמור על שליטה ברכב. הוא המשיך בנסיעה לכיוון צומת תפוח, הפעיל אורות חירום וניסה להגיע במהירות למרפאה הפלסטינית הקרובה. שם נאלצו הרופאים לקבוע את מותה.
יעקוב מוחמד ראבי, בעלה של עאישה ראבי, אמר לוואלה לאחר ההכרעה בבית המשפט כי אינו מונע מכעס, אך מתקשה להשלים עם משך ההליך המשפטי. לדבריו, "אני לא כועס ולא מותח ביקורת, אבל שבע שנים זה זמן שלא צריך לקחת. זו פשוט המציאות".
ראבי סיפר כי המחשבה הראשונה שעלתה בו לאחר שנשמע פסק הדין נגעה לפער הבלתי נתפס בין חייו של הנאשם לבין אלה של אשתו שנהרגה. "חשבתי שהוא כבר בן 24, עוד מעט יסיים אוניברסיטה וימשיך בחיים שלו, בזמן שאשתי לא תוכל לעשות את זה לעולם", אמר. "אבל הדבר הכי עצוב הוא שמעגל האלימות הזה עדיין לא נפסק".
לדבריו, גם מחוץ לאולם הדיונים נחשף למתחים שמלווים את הפרשה. "כשיצאתי מבית המשפט היו שם משפחות שקיללו אותי, וגם משפחות שכולות מהפורום הישראלי-פלסטיני שאיימו עליי. זה המצב שאנחנו חיים בתוכו - משפחות שכולות שרוצות שלום צריכות להצטדק".
עם זאת, ראבי הבהיר כי אינו מתכוון לוותר על המאבק הציבורי שהוא מנהל מאז מות אשתו. "ההרשעה לא תחזיר את עאישה, ושום דבר לא יחזיר את החיים שאבדו. זה יום של זיכרונות וכאב. אבל הידיעה שהאמת שלי נשמעה ושיש חוק וצדק נותנת לי כוח להמשיך להיאבק - כדי שלא יהיו עוד משפחות שכולות, ושנבחר בדרך השלום".
הקטין הואשם רק בהריגה
החקירה הובילה להגשת כתב אישום ב-24 בינואר 2019 נגד הקטין. הוא הואשם בהריגה, יידוי אבן לעבר כלי תחבורה וחבלה במזיד ברכב, כולן בנסיבות של מעשה טרור. הראיה המרכזית שעליה הסתמכה התביעה הייתה דגימת DNA שנמצאה על האבן. הבדיקה בוצעה במעבדה לזיהוי פלילי של משטרת ישראל ולא במכון לרפואה משפטית. במקביל, הנאשם מצדו הכחיש את המיוחס לו. הפרקליטות ביקשה להשאירו במעצר עד תום ההליכים, וב-1 באפריל 2019 נפתח משפטו.
בהמשך ההליך התעוררה מחלוקת מקצועית סביב נסיבות המוות. ב-14 במאי אותה שנה הוגשה לבית המשפט חוות דעת של מנהל המכון לרפואה משפטית, ד"ר חן קוגל, שלפיה לא ניתן לקבוע בוודאות כי הפגיעות בראשה של ראבי נגרמו מפגיעת אבן אחת בלבד, משום שנמצאו לפחות שני מוקדי פגיעה. הטענה עמדה בניגוד לעמדת הפרקליטות.
בעקבות ההתפתחויות החליט בית המשפט לשחרר את הקטין למעצר בית. הפרקליטות ערערה, אולם בית המשפט העליון דחה את הערעור. בינואר 2020 הכיר משרד הביטחון במותה של ראבי כפעולת איבה.
העונש המרבי: 20 שנות מאסר
האירוע עורר אז סערה גם בזירה המדינית. יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס גינה את המקרה ואמר כי "זהו פשע מכוער ביותר, אותו ביצעו המתנחלים בהגנתה של מדינת הכיבוש". מנגד, השר יריב לוין הגיב לגינויים ואמר: "אי אפשר שלא להתקומם נוכח הצביעות הזו של אותם אנשים, שמספיק בדל של אירוע שאפילו לא נבדק, והם כבר יודעים שהצד היהודי הוא האשם".
כעת, לאחר שמיעת הראיות לאורך שנים, קבע בית המשפט כי הנאשם ביצע את המעשה. מאחר שהיה קטין בעת האירוע, הורו השופטים להכין תסקיר של שירות המבחן. במסגרת התסקיר ייבחנו בין היתר הרקע האישי שלו, מצבו המשפחתי והנסיבות האישיות, ובהתאם לכך יכריע בית המשפט אם להרשיעו.
לצד זאת, ההליך מושפע גם מהרפורמה בעבירות המתה שנכנסה לתוקף בשנת 2019. עבירת ההריגה שבה הואשם אינה קיימת עוד במתכונתה הקודמת, אך לפי הוראות החוק הנאשם זכאי ליהנות מהדין המקל. במקרה זה המשמעות היא שהעונש המרבי עומד על 20 שנות מאסר ולא מאסר עולם.
מטעם פורום המשפחות השכולות הישראלי פלסטיני, נמסר בתגובה בתגובה: "ההכרה בפשע והעמדת האחראי לדין הן צעד חשוב. כאשר טרור מתנחלים אינו נאכף על ידי רשויות החוק. הוא נמשך, ויותר משפחות פלסטיניות נפגעות. בסופו של דבר, כל אלימות יוצרת עוד שכול ועוד מעגל דמים אנחנו, משפחות שכולות משני העמים, יודעות מניסיון כואב: כל טרור, יוצר רק עוד משפחות כמונו".
שמו של הנאשם עדיין אסור בפרסום משום שהיה קטין בעת ביצוע העבירה. ההכרעה בשאלת הרשעתו תינתן בהמשך, לאחר שיוגש לבית המשפט תסקיר שירות המבחן.