בוקר היום ה-17 למלחמה החל בעשר זירות פגיעה של פצצונות מטיל מצרר במרכז הארץ שגרמו לנזק רב. השימוש בטילי מצרר מעלה שאלות בקרב הציבור לגבי יכולת היירוט של מערכות ההגנה האווירית. מדובר בטילים שנושאים בתוכם עשרות פצצונות קטנות, המתפזרות מעל אזור רחב לאחר פתיחת ראש הקרב. אולם גם במקרה של יירוט - ההתפצלות לא תמיד נמנעת.
מהו טיל מצרר
חימוש מצרר הוא סוג תחמושת שבו יחידת חימוש אחת מכילה מספר רב של פצצות קטנות, המכונות "פצצונות". כאשר הטיל מגיע מעל אזור המטרה, ראש הקרב מתבקע ומפזר את הפצצונות במרחב רחב.
הפצצונות יכולות להיות במשקל של כקילוגרם עד קילוגרם וחצי בממוצע, וכל אחת מהן מיועדת לפגוע במטרה אחרת. חלקן מתפוצצות רגע לפני פגיעה בקרקע, אחרות מתפוצצות במגע, ויש גם פצצונות המשמשות כמוקשים ומתפוצצות רק כאשר דורכים עליהן.
היתרון המבצעי של חימוש מצרר הוא היכולת לגרום לנזק בשטח גדול בהרבה לעומת פצצה או ראש קרב רגיל.
שלושת תרחישי היירוט
כאשר מערכות ההגנה האווירית מנסות ליירט טיל מצרר, קיימים מספר תרחישים אפשריים:
תרחיש ראשון - אין יירוט:
הטיל לא מיורט כלל. בשלב מסוים במהלך המעוף ראש הקרב נפתח, והפצצונות משתחררות באוויר. לעיתים ניתן לראות זאת כנקודות אור רבות בשמיים. הפצצות מתפזרות על פני שטח רחב ופוגעות בקרקע במספר מוקדים.
תרחיש שני - פגיעה חלקית בטיל:
המיירט פוגע בגוף הטיל, אך לא פוגע בראש הקרב שמכיל את הפצצונות. במקרה כזה גוף הטיל נפגע או מוסט ממסלולו, אך הראש ממשיך לנוע באוויר. כתוצאה מכך הוא עדיין יכול להיפתח ולשחרר את הפצצות המצרר.
תרחיש שלישי - יירוט מלא:
המיירט פוגע בטיל כולו לפני פתיחת ראש הקרב. במקרה כזה הטיל מושמד במלואו לפני שלב ההתפצלות, ולכן הפצצונות אינן משתחררות באוויר.
מדוע לעיתים עדיין רואים פצצונות באוויר?
במערכת ההגנה האווירית מנסים לפגוע בטיל מוקדם ככל האפשר כדי למנוע את פתיחת ראש הקרב. אולם במקרים שבהם הפגיעה אינה מלאה - או כאשר הטיל כבר קרוב לשלב ההתפצלות - ראש הקרב עדיין עלול להיפתח ולפזר את הפצצות.
זו הסיבה שבחלק מהמקרים, גם לאחר יירוט, ניתן לראות בשמיים פיצול של נקודות אור רבות - תוצאה של פיזור הפצצונות מתוך ראש הקרב.