בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל ביום שישי האחרון את תביעתה של עובדת לשעבר נגד מעסיקה, וקבע כי מערכת היחסים האינטימית שהתפתחה ביניהם לאורך שנים התקיימה תוך ניצול יחסי מרות ותלות כלכלית ונפשית. בפסק הדין נקבע כי המגעים האינטימיים בין הצדדים אינם יכולים להיחשב קשר רומנטי חופשי ושוויוני, אלא מהווים הטרדה מינית. בית הדין חייב אותו לשלם לה פיצוי כולל של 437 אלף שקלים.
פסק הדין ניתן על ידי הרכב בראשות השופט הבכיר כאמל אבו קאעוד, לצד נציגות הציבור שוש רוזה אבשלום ושלומית לוי. על פי העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים, התובעת החלה לעבוד אצל הנתבע בשנת 2015, כשהייתה בת 22 בלבד, זמן קצר לאחר שסיימה את שירותה הצבאי. הנתבע היה מבוגר ממנה בכ-15 שנים, נשוי ואב לילדים קטינים, ובאותה עת היה בעלים של עסק שבו הועסקה התובעת, בין היתר, כאשת מכירות.
לפי פסק הדין, התובעת הגיעה מרקע אישי קשה והתמודדה עם קשיים נפשיים, והנתבע היה מודע למצבה. במהלך השנים התפתח בין השניים קשר אישי, שלדברי התובעת החל לאחר ששיתפה אותו בקשייה בשנת 2016.
"טקסי ריפוי" וניצול כלכלי
לטענתה, המעסיק רכש את אמונה והציג עצמו כמי שמבקש לסייע לה מקצועית וכלכלית. בהמשך טען כי יש לו "כוחות ריפוי" והציע לה מפגשים שנועדו לטפל בקשייה הנפשיים, שאותם כינה "טקסי ריפוי". לפי גרסתה, המפגשים כללו הדלקת נרות, עיסויים ומגע גופני, ובהמשך הפכו תכופים יותר עד למפגשים כמעט יומיומיים. הנתבע החל לגעת בה גם מחוץ לאותם מפגשים, לרבות במקום העבודה ובמקומות ציבוריים.
התובעת טענה כי כאשר ביקשה ממנו להפסיק, שכנע אותה הנתבע כי מדובר בטיפול הנדרש לטובתה. המפגשים הפכו למגעים מיניים תכופים, לעיתים בעירום, אם כי ללא קיום יחסי מין מלאים. במספר הזדמנויות נסעו השניים יחד לאילת, ובמהלך הנסיעות קיים הנתבע עמה מגעים אינטימיים גם כאשר הייתה ישנה או במצב מעורפל. באחת העדויות הקשות תיארה התובעת כי במסגרת אחד ה"טיפולים", הנתבע החדיר לאיבר מינה תערובת של כורכום, שמן זית וסודה, בטענה שמדובר בטיפול להוצאת הורמונים. לדבריה, רק לאחר מכן הבינה כי מדובר בפגיעה חמורה.
התובעת טענה כי בתקופה זו חלה הידרדרות במצבה הנפשי. הנתבע השתמש במסרים רגשיים ונפשיים כדי לבסס שליטה עליה, בעוד היא המשיכה לעבוד אצלו והייתה תלויה בו לפרנסתה. בשנת 2019 הציע לה להצטרף לשותפות עסקית, אך לדבריה לא הייתה זו שותפות אמיתית: היא לא הייתה מעורבת בניהול העסק, לא קיבלה חלק מהרווחים ולא נטלה חלק בהחלטות. הנתבע אף סייע לה כלכלית באופן שיצר תלות מוחלטת בו, חדל לשלם לה שכר חודשי סדור, וניסה לבודד אותה מסביבתה החברתית והמשפחתית.
"שליח של השם" ופערי כוחות משמעותיים
הנתבע הכחיש את הטענות וטען כי מדובר בקשר רומנטי שנוהל בהסכמה מלאה בין בגירים. לדבריו, הקשר כלל מגע אינטימי מרצון הדדי, והתובעת הייתה עצמאית וקיבלה החלטותיה בעצמה. בנוסף טען כי היא הייתה שותפה עסקית וקיבלה כספים שונים לאורך השנים.
אלא שלאחר שמיעת העדויות, קבע בית הדין כי יש להעדיף את גרסת התובעת. השופטים ציינו כי עדותה הייתה מפורטת והשתלבה עם הראיות, בעוד גרסת הנתבע נמצאה רצופה סתירות. בית הדין התייחס גם לתמלילי שיחות בין הצדדים, שבהן אמרה התובעת לנתבע "האמנתי לך, אתה היית הרב שלי", והוא השיב "חד משמעית". השופטים קבעו כי הדברים מלמדים על האופן שבו תפסה התובעת את מעמדו כדמות סמכותית ומשפיעה. בתמלילים נוספים תיאר הנתבע עצמו כמי שיכול "לרפא" אותה, ואף אמר כי הוא "שליח של השם".
בית הדין קבע כי מכלול הראיות מצביע על פערי כוח משמעותיים. בנסיבות אלה, נקבע כי התקיימו בין הצדדים יחסי מרות ותלות מהותיים לאורך כל תקופת הקשר, שנמשכה כשמונה שנים. לפיכך, גם אם התקיימו לכאורה מגעים אינטימיים בהסכמה, הרי שההסכמה לא הייתה חופשית במובנה המשפטי, והמגעים מהווים הטרדה מינית לפי החוק.
ממשיכים לעדכן אתכם גם בטלגרם. הצטרפו עכשיו