בתי הקפה והברים בשוק הפשפשים בתל אביב היו אתמול (שישי) מלאים גם בצל המתיחות הביטחונית. המבלים ניסו לשמור על שגרה, אך אזעקה שנשמעה בצוהרי היום הפכה את הרחבה לזירת בלבול וחיפוש מחסה. חלק רצו לבנייני מגורים סמוכים וגילו מקלטים נעולים, אחרים מצאו עצמם עומדים חסרי אונים ברחוב.
השולחנות היו מלאים, המוזיקה המשיכה להתנגן, וכוסות הבירה והקפה זרמו כאילו מדובר בעוד יום רגיל. בשוק הפשפשים ביפו, אחד ממוקדי הבילוי העמוסים בתל אביב, מאות אנשים בחרו לצאת מהבית למרות המתיחות הביטחונית ולנסות להמשיך את החיים כרגיל. אבל בתוך רגע הכול התהפך.
התרעה מקדימה שהתקבלה באזור בצוהרי היום חתכה את האווירה בבת אחת. המבלים קמו מהשולחנות, חלקם עם ילדים על הידיים, אחרים באמצע ארוחה או שיחה. בתוך שניות הפכה הרחבה ההומה למרוץ של אנשים שמנסים להבין לאן הולכים כדי למצוא מחסה.
הילי רוזנברג, שישבה באחת המסעדות עם בתה בת השנתיים, סיפרה כי מצאה את עצמה מתמודדת קודם עם סיטואציה מפתיעה במסעדה ורק אחר כך עם חיפוש מחסה. "ישבתי במסעדה מוכרת מאוד והזמנתי כמה מנות שעדיין לא הגיעו", סיפרה לוואלה. "כשהתקבלה ההתרעה מיהרתי לשלם ולצאת, ואז גיליתי שחייבו אותי גם על המנות שעוד לא קיבלתי".
לדבריה, התחושה הייתה שמנצלים את הלחץ של האנשים בזמן אמת. "מבחינתי זו חוצפה וניצול מצב. אני אומרת את זה כדי להזהיר אנשים כמוני שמסרבים לתת למלחמה לנהל אותם. אם אתם מקבלים חשבון בזמן התרעה, תעברו עליו גם בתוך הלחץ".
רוזנברג ניסתה להסביר לבעל העסק שתשלם על מה שכבר קיבלה ותחזור לאחר ההתרעה. "אמרתי לו שאשלם על השתייה ואחזור לאכול ברגע שתסתיים ההתרעה. אבל הוא אמר לי 'מה את בלחץ, תשבי איתנו פה'. אמרתי לו: איפה פה? יש אזעקה ואני עם ילדה בת שנתיים על הידיים. תן לי לשלם על מה שקיבלתי ואני אחזור". בסופו של דבר, לדבריה, היא זוכתה על המנות שלא קיבלה. "אבל הוא עשה לי פרצוף שביקשתי זיכוי".
אלא שהקושי האמיתי התחיל מיד לאחר שיצאה מהמסעדה. "חיפשתי מחסה ונכנסתי לבניין מגורים סמוך, ואז אני מגלה שהדלתות נעולות במנעול", סיפרה. "מי נועל מקלט במצב כזה? אני מבינה שזה שטח פרטי, אבל קצת אמפתיה אחד לשני בתקופה הזאת לא תזיק".
אחד הדיירים בבניין דווקא מציג עמדה אחרת. "זה שטח פרטי", אמר לוואלה. "אנחנו לא חייבים להכניס אנשים זרים למקלט שלנו. שיעמדו בחדר מדרגות".
גם עמוס זילברשטיין, שהגיע לשוק הפשפשים עם ארוסתו אחרי שבועיים שבהם כמעט לא יצא מהבית, נדהם ממה שראה בשטח. "שבועיים לא יצאתי מהבית. הרגשתי שאנחנו בתוך רולטה רוסית ולא לקחתי סיכון", סיפר. "אבל אחרי שבועיים אמרתי לעצמי די, נצא קצת להתאוורר", הוסיף.
לדבריו, דווקא אז הבין עד כמה המציאות מורכבת. "ראיתי שם נערות צעירות שנכנסו לחרדה. ניסיתי להרגיע אותן ונכנסנו למבנה מגורים סמוך, אבל בפועל לא היה איפה להתגונן. בבניין היו כמה מרחבים מוגנים, לא אחד ולא שניים, אבל הכול היה נעול במנעולים".
זילברשטיין מתקשה לקבל את המצב הזה. "אף אחד לא אוכף את חוק ההתגוננות ולכן זה נראה ככה. מדברים על ערבות הדדית, אבל בשטח זה לא מורגש", אמר. "אני באמת רוצה להגיד לבעלי הדירות בבניינים כאלה - תתביישו. אם היה נופל שם טיל בליסטי, סביר להניח שהיה אירוע רב נפגעים".
לדבריו, הוא מבין שלא נוח לדיירים כשאנשים זרים נכנסים לבניין. "אבל כשאתם בוחרים לגור באזור תיירותי יש לזה גם השלכות, במיוחד במצב חירום. כשהחוק מחייב שהמקלטים יהיו נגישים, הדלתות הנעולות הן פשוט בושה וחרפה".
בסופו של דבר, לאחר שהסתיימה ההתרעה ולא נשמעה אזעקה נוספת, רחבת השוק חזרה לחיים. עשרות מבלים יצאו בהדרגה מהבניינים וחזרו לשולחנות. "מצד אחד רוצים לנהל שגרה כרגיל", סיכם זילברשטיין. "אבל בדרך אתה מגלה שאדם לאדם זאב. אלו תחושות קשות".