בימים שבהם מערכת "שאגת הארי" מורגשת היטב בעורף והאזרחים נאלצים לנוס על נפשותיהם בין האזעקות, יש מי שממשיכים לעבוד מסביב לשעון כדי לדאוג לבריאותם ולרווחתם של אחרים. איילת וחנניה צולק מבית שמש הם דוגמה מובהקת לכך: זוג עובדים חיוניים והורים לארבעה ילדים - בהם תינוק בן שמונה חודשים - שמאז תחילת הלחימה כמעט שאינם עוצרים לרגע.
איילת מנהלת את מרפאת מאוחדת בבית שמש, הממוקמת דקות נסיעה בודדות מזירת הפגיעה הקטלנית במקלט שגבתה את חייהם של תשעה בני אדם. בעלה, חנניה, מתמודד גם הוא עם עומס רב כמנהל אגף הלוגיסטיקה של סניפי הרשת ברחבי הארץ, ובמקביל מתנדב כחובש וכנהג אמבולנס במד"א.
לצד העשייה המקצועית תחת אש, בני הזוג מנהלים שגרת משפחה מורכבת. כדי שיוכלו להמשיך בתפקידם, הם נעזרים במטפלת פרטית עבור תינוקם, בעוד שתי בנותיהם הגדולות שוהות בקייטנות החירום שמפעילה קופת החולים עבור ילדי הצוותים.
"הילדים שלנו נמצאים לאורך היום במעונות החירום שמפעילה קופת החולים, לטובת ילדי הצוותים הרפואיים והמינהליים על מנת שנוכל להגיע לעבודה בראש שקט וזה עוזר לנו מאוד לתת את הכל בעבודה ולדעת שהילדים בידיים טובות ובוטחות עד לסיום יום העבודה", שיתפה איילת.
לצד תחושת השליחות, בני הזוג אינם מסתירים את החששות הטבעיים, במיוחד כשהילדים נמצאים במסגרות בזמן אזעקות. "בכל אזעקה המחשבות מיד נודדות לילדים שבמסגרות, במיוחד סביב אירוע הנפילה הקטלני בבית שמש", אומר חנניה. "ישנם חששות טבעיים, אך לצדם ישנו סיפוק גדול מהיכולת להגיש עזרה לאנשים רבים, כולל אספקת ציוד רפואי למפונים, מהרגע להרגע".
איילת הוסיפה: "הילדים שלנו גדלים לתוך מציאות של נתינה וחסד. כשהם רואים את בעלי יוצא באמצע הלילה לטפל באנשים ואותי יוצאת לעבודה לדאוג לבריאותם, הם מסתכלים על זה בהערצה ולומדים מזה דרך טובה לחיים. בסופי שבוע בעלי ואני משתפים אחד את השני בחוויות מהעבודה".
ביום האסון נשמע הפיצוץ בקרבה כה גדולה למרפאה, עד שהצוות הרפואי היה משוכנע שהטיל פגע סמוך לפתח הדלת. בתוך שניות ירדו הרופאים, האחיות והמטופלים למקלט, ושם, מתחת לאדמה, ניסו להרגיע את המבוגרים שנקלעו לסיטואציה המטלטלת.
"הפיצוץ היה משהו לא רגיל"
"זה היה בום ממש עוצמתי", שיחזרה איילת בשיחה עם וואלה. "נכנסנו למקלט ואז, ממש שנייה אחר כך, שמענו את הפיצוץ", סיפרה איילת. "היינו בטוחים שיש נפילה ממש מחוץ למרפאה. זה כמה רחובות מאיתנו, אבל הפיצוץ היה משהו לא רגיל. עד היום אנחנו עדיין עם התחושה הזאת".
ברגע שנשמעה האזעקה, פעל הצוות במהירות. "הורדנו את כל הצוות ואת כל המבוטחים למקלט. בדקנו שכולם איתנו ושכולם בסדר, וחיכינו להנחיות של פיקוד העורף. הייתה איתנו אחות במקלט וגם רופא, למקרה שמישהו יצטרך סיוע. היו מים, והיה לנו גם טלפון נייח שאפשר היה להתקשר ממנו למשפחות, כי לא הייתה קליטה בטלפונים הניידים בדקות הראשונות. מי שהיה בלחץ או חרדה קיבל מיד מענה מהצוות הרפואי. קודם כל אפשרנו להם להתקשר למשפחה ולהודיע שהכול בסדר".
רק בחלוף זמן מה, עם קבלת ההנחיות, יצאו אנשי הצוות והמטופלים מהמקלט והבינו עד כמה האירוע היה קרוב. "הדבר הראשון שהרגשנו היה ריח חזק. שמענו אמבולנסים וסירנות בכל האזור. הייתה תנועה רבה ברחובות. מיד הבנו שזה ממש קרוב אלינו".
"המרפאה הפכה למשפחה"
בימים שלאחר האירוע הפכה המרפאה לנקודת עוגן עבור רבים מתושבי הסביבה. "יש מטופלים שגרים ברחוב הסמוך והבית שלהם נפגע. חלקם מתארחים אצל בני משפחה באזור, והם מגיעים אלינו - לפעמים רק כדי לדבר, לספר מה עבר עליהם, לקחת תרופות".
לדברי איילת, גם מי שאינו מגיע פיזית למרפאה זוכה למענה. "אנחנו רואים מעבר גדול יותר לפניות דיגיטליות, מרחוק, בטלפון או דרך השירותים המקוונים", הסבירה. במקביל, הופעל מוקד ייעודי לתמיכה נפשית.
אנשי הצוות מספרים כי הקשר עם המטופלים התהדק מאז האסון. "תמיד היינו מרפאה משפחתית, אבל עכשיו זה מורגש אפילו יותר. אנשים מגיעים לפעמים רק כדי לשתף, לספר מה עבר עליהם. אנחנו חלק מהקהילה".
גם עם המפונים נשמר קשר רציף. "אנחנו מתקשרים אליהם באופן יומיומי, לבדוק שהם בסדר, לראות אם הם צריכים תרופות או סיוע. אנחנו מרגישים שאנחנו לא רק מטפלים רפואית. אנחנו גם שם בשביל האנשים שלנו, במיוחד ברגעים הכי קשים".