"הטיל נפל בחצר הבניין, כל המשחקים של התינוקת התמלאו בטיח": הרופא מאיכילוב משחזר את רגעי האימה, וגם את הנס הגדול: אשתו ובתו התינוקת, בת חמישה חודשים, היו בממ"ד ביישוב בצפון.
כמו רבים אחרים, הוא ירד במהירות למקלט בבניין שמעבר לכביש ברמת גן. כמה שניות לאחר מכן נשמע הפיצוץ. "הייתי בדיוק במדרגות של המקלט", משחזר ד"ר חביב בשיחה עם וואלה. "פתאום היה בום חזק מאוד. ההדף הגיע עד הבניין שבו היינו. בתוך המקלט היה שקט מוחלט - דממה. אף אחד לא הבין מה קרה".
דקות ארוכות לאחר מכן התבררה התמונה: הטיל נפל ממש בסמוך לביתו, בחצר שבין הבניינים. ד"ר חביב מספר כי מיד לאחר הפיצוץ ניסה להבין מה קרה בביתו. "יש לי מצלמה בחדר של הילדה. ניסיתי לפתוח אותה דרך הטלפון וראיתי שהיא אופליין. אז כבר הבנתי שמשהו קרה בבניין".
בינתיים החלו להגיע דיווחים בקבוצות ובחדשות על נפילה ברמת גן. רק לאחר שפיקוד העורף אישר לצאת מהמקלט יצאו הדיירים החוצה.
"היו כבר הרבה כוחות באזור שלנו - מד"א, איחוד הצלה, משטרה וכיבוי והצלה. אמרתי להם מיד: חבר'ה, אני רופא. אם צריך עזרה אני כאן. במקביל שלחתי מישהו לבדוק את הדירה שלי, כי השארתי את הצ'יפסר עם שמן רותח על הכיריים".
לדבריו, הפגיעה הייתה בחצר המשותפת בין כמה בניינים. "הבניין שלנו מורכב מחמש כניסות ויש גינה באמצע. הטיל נפל בדיוק שם ויצר הדף לכל הבניינים מסביב. כמעט לכל השכנים התנפצו החלונות, כולל אצלי".
למרות הנזק הרב, חביב מדגיש כי היה גם נס גדול. אשתו ובתו התינוקת, בת חמישה חודשים, כלל לא היו בבית באותו סוף שבוע. "במזל גדול הן היו בצפון אצל המשפחה. כשזה קרה הן היו בתוך ממ"ד שם. זה באמת הנס הכי גדול". לדבריו, המחשבה על האפשרות שהיו בדירה באותו רגע מצמררת אותו עד היום. "לקחת תינוקת קטנה ולרוץ איתה למקלט, זה לא דבר פשוט. רק המחשבה על זה עושה צמרמורת", אמר. כשנכנס לדירה וגילה את הנזק, רגע אחד היה קשה במיוחד.
"רק לאחרונה סידרתי פינה לתינוקת בבית. כל הטיח שנפל מהקירות נפל בדיוק על המשחקייה שלה. כל הצעצועים היו מלאים בטיח. זה רגע עצוב מאוד. נכון שזה לא בית בבעלותי, אבל אני גר שם כבר שנים. אתה משקיע, מטפל בכל פינה בבית, ואז לראות את הכול נהרס בגלל טיל - זה כואב. אתה מרגיש שמשהו ממך נפגע".
בימים הראשונים לאחר הפגיעה הוא פונה מהדירה, אך בימים האחרונים חזר אליה כדי להתחיל בתיקונים.
"כל החלונות נסדקו, אז שמתי לוחות ופלסטיקים כדי שלא יתנפצו. אפילו בום קטן עכשיו יכול לגרום לזכוכית להתפוצץ".
מאז האירוע הוא מנהל שגרה מורכבת: עובד כל השבוע במרכז בבית החולים, ובסופי השבוע נוסע צפונה אל אשתו ובתו. "אני עובד מיום ראשון עד חמישי בבית החולים, כולל תורנויות. ביום שישי בבוקר נוסע לצפון, ובשבת בלילה או ביום ראשון בבוקר חוזר". לדבריו, דווקא העבודה בבית החולים היא המקום שבו הוא מצליח להתחזק.
"העבודה היא החוסן שלי. כשאני מגיע לבית החולים אני עם הצוות, עם החברים ועם המטופלים. זה נותן כוח. בבית רוב הזמן אני לבד".
באופן כמעט אירוני, חביב מצא את עצמו בימים האחרונים מטפל גם במטופלים שסבלו מחרדה ואף במטופלים שביתם נפגע בעקבות נפילות טילים באזור המרכז. "אני אומר להם: מי שמדבר איתכם, נפל לו טיל ליד הבית בשבת, ואני פה בעבודה והכול בסדר. ואז הם מחייכים". העובדה שהוא עצמו עבר את האירוע מאפשרת לו להבין את המטופלים טוב יותר וגם להרגיע אותם.
"כולם התקשרו לשאול איך אפשר לעזור". חביב מספר כי לאחר האירוע קיבל תמיכה רבה מבית החולים איכילוב. "מהמנכ"ל ועד מנהל המחלקה ומשאבי האנוש, כולם התקשרו. שאלו מה אני צריך, הציעו בית מלון, עובדים סוציאליים וכל עזרה אפשרית".
אבל בסופו של דבר, הוא אומר, הדבר החשוב ביותר מבחינתו ברור לגמרי: "עם כל הנזק לבית, הדבר היחיד שבאמת חשוב הוא שלא נפגע אף אחד. בניין תמיד אפשר לתקן. חיים של בני אדם לא".