משמידים משגרים: יכול להיות שגם לובשי המדים משקרים לנו בפנים?

בוקר טוב ישראל, הבה ונפתח בלקט ידיעות שהופיעו הבוקר בכותרות.

הראשונה: "צה"ל איתר והשמיד עשרות משגרים ומחבלי חיזבאללה, הותקפו גם 10 מפקדות טרור בדאחיה".

השנייה: "צה"ל פתח בגל תקיפות נגד מטרות של משטר הטרור האיראני".

השלישית: "'נפעל בעוצמה רבה מאוד' - דו"צ בערבית מזהיר את תושבי הדאחיה. גל התקיפות בלבנון נמשך".

הכותרות האלה נלקחו הבוקר מרצף אקראי שבתחתית המסך בערוץ 12 (קשת), אבל גם בשני הערוצים החופשיים האחרים, 11 ו-12, הן לא היו שונות מהותית.

יש משהו משותף לכל הידיעות האלה - ומיד נגיע אליו, אבל לפני כן, נסב את תשומת הלב לידיעה נוספת שריצדה על המסך הבוקר: "משה דוידוביץ', ראש המועצה המקומית מטה אשר: 'הרגשתי אתמול כמו ב-7 באוקטובר, השאירו אותנו לבד'".

כדי להבין מה משותף לכל שלוש הדוגמאות שבהן פתחנו, נלך על דרך החיוב: למשה דוידוביץ' אני מאמין - אתם מוזמנים להסיק מכך לגבי רמת האמינות של הידיעות האחרות.

היו שנים שבהן לעגנו לערבים, בעיקר אחרי מלחמת ששת הימים. התקשורת שלהם, במיוחד זכור "קול הרע"ם מקהיר" שידרה אלינו ללא הרף ידיעות על ניצחונות מזהירים בשדה הקרב ועל תל אביב הרוסה וכבושה, בזמן שחיילי הצבא המצרי נסו על נפשם ברחבי חצי האי סיני.

בעצם, למה ללכת רחוק? גם בעיצומם של ימי "שאגת הארי", לועגים בערוצים השונים ובמרחבי המרשתת לידיעות, רובן בעברית עילגת שמגיעות מאיראן. "לוחמה פסיכולוגית" מכנים אותן ומלגלגים על איכות האפקטים הדרמטיים שמראים (למשל) את מגדלי עזריאלי קורסים. ב"ארץ נהדרת" של אמש הקדישו אפילו מערכון שלם לכל אלה.

אז השיטות שלנו קצת יותר מתוחכמות, פחות AI ויותר תפאורה שמשדרת אמינות רצה, כמו דוכן הנואמים הקטן של דובר צה"ל, תא"ל אפי דפרין, במדי ב' (שהרי אנו במלחמה) ממש כמו בעלי דרגות הייצוג מטעם פיקוד העורף (רבי-סרנים וסגני-אלופים - אם לא למעלה מכך, שלא ירו אפילו כדור אחד מימיהם מאז המטווח בטירונות), אבל האם המסר אמין יותר?

אני יודע שעצם העלאת השאלה עלולה להישמע לאחדים מבין הקוראים כהטלת ספק במפעל הציוני לדורותיו, אז הבה נתרכז בעובדות:

לא אני הייתי המקור לידיעות (השקריות, בדיעבד) על השמדת 60-70-80-90 (כל מספר זוכה) של משגרי טילים, ממורדות הלבנון ועד איספהן שבאיראן.

לא אני הודעתי נחרצות שאין שום תיאום של שיגורים בין חיזבאללה למשמרות המהפכה, למשל.

לא אני טענתי שאין לאיראנים שום סוג של "כלכלת חימושים" וההיגיון היחיד שמסביר את הירי בטילים בודדים הוא רק הברירה של מי שיורים "מתי שהם יכולים".

לא אני סיפרתי כזבים על ניצחונות מפוארים, הלם ובלבול בצד השני, לעומת אפס הפתעה בצד שלנו.

ובעיקר לא אני הייתי זה שמכר לדוברי-המשנה שלי, הכתבים הצבאיים, את הלוקש לפיו "צה"ל ערוך לכל תרחיש".

מדהים כמה קל למכור את הכזבים הללו, אפילו אחרי 7 באוקטובר, למי שכל כך רוצים להאמין בהם.

לכן היחיד שאני מאמין לו בבוקר הזה הוא משה דוידוביץ', ראש המועצה האזורית מטה אשר, איש ציבור ואזרח, לא לובש מדים.

למה אני מעדיף את "גרסת דוידוביץ'"? כי מספיק להיזכר בדברי הרהב של האלוף אורי גורדין, מי שעמד עד לפני מספר חודשים בראש פיקוד צפון.

בחודשים יולי-אוגוסט 2025, כיכב גורדין בשורה של ראיונות בתקשורת הישראלית, בהם טען: "המצב הביטחוני בצפון, הטוב ביותר מאז 1982" או "הטוב ביותר מזה עשרות שנים", זאת לפני שקרא לכל תושבי הצפון המפונים לחזור בבטחה לבתיהם. תנחומיי למי ששעה לקריאה - וחזר.

האם טעה לחשוב כך באמת או האם שיקר ביודעין? חלילה לי מלהטיל אשמה שכזאת באלוף בצה"ל, אבל גם אם "רק" העריך כך את המצב וסבר שהוא משקף אותו לתושבי הצפון, הרי שהציטוטים דלעיל לא "התיישנו טוב", בלשון המעטה.

וזה מטריד, כי יש מקרים שבהם אנחנו כבר לא תמימים, אחרי שלמדנו להטיל ספק בדברי הפוליטיקאים שימכרו לנו כל שקר כדי להיבחר שוב.

במילים אחרות, כשבנימין נתניהו מכר לנו את הבדיה: "החזרנו את חיזבאללה עשרות שנים לאחור", היו בינינו כבר רבים שהמליחו כהוגן את המסר הזה לפני שבלעו אותו, אם בכלל. לעומת זאת כשאלוף בצה"ל אומר את הדברים, אנחנו נוטים לקבל אותם כאמת שאין בלתה.

למה כל כך קשה לנו להבין שיש אפשרות שגם לובשי המדים משקרים לנו או שגם הם לא יודעים בדיוק על מה הם מדברים? תכף ננסה לענות ביחד, אבל קודם כל, עוד דוגמה קטנה למידע שהתברר כ"קצת" אופטימי מדי.

זוכרים את הימים הראשונים של הסבב הקודם מול איראן, מבצע "עם כלביא"? בימים הראשונים טענו בפיקוד העורף בלהט שממ"ד תקני מספק הגנה של 100%.

כלומר, אם רק נשהה בו ונקפיד לסגור את דלת הפלדה היטב, לא צפויה לנו כל סכנה, אפילו אם טיל יצליח לחדור מבעד למערכות היירוט השונות (שמספקות "כידוע" 90% הגנה).

אחר כך, כשהתברר שחלק מהקורבנות בסבב הקודם שהו בממ"ד תקני, שיפצו קצת את הגרסה והבהירו שאמנם גם מרחב מוגן עלול שלא לשרוד פגיעה ישירה, אבל הסיכוי שזה יקרה, הוא "אחד למיליון".

איני מומחה לבליסטיקה או סטטיסטיקה, אבל לדעתי לא ירו עלינו מאז מיליון טילים. כך שאולי הסיכוי לשרוד פגיעה ישירה הוא קצת פחות מאשר 999,999 מתוך מיליון טילים.

שלא אובן לרגע אחד לא נכון: מרחב מוגן - ממ"ד או מקלט תקני, הוכחו כיעילים מאוד נגד מתקפות טילים, הם ממזערים משמעותית את פוטנציאל הנזק וההרג.

אני עצמי מקפיד על מילוי הוראות פיקוד העורף ומסתגר בממ"ד עם הישמע האזעקות. רוצה לומר - בל יבין מישהו שצריך לנהוג אחרת, גם אם יש מחלוקת לגבי מידת ההגנה המוחלטת שמספק המרחב.

ובכל זאת, מדובר בעוד מקרה שבו נמסר לציבור משהו שנתפס כאמת מוחלטת שאין עליה עוררין, עד שבאה המציאות המרה והוכיחה קצת אחרת.

אז למה אנחנו ממהרים לקנות מלובשי המדים את הסחורה שלא היינו מתקרבים אליה אפילו, לו הייתה מוצעת על ידי פוליטיקאים?

יש לנו סיבות טובות, רגשיות וגם אמיתיות, לפחות לכאורה. ברמה הרגשית, צה"ל הוא אנחנו (לפחות בציבור היהודי הלא-חרדי).

אצל אחדים מאתנו הוא הורינו (או אפילו סבינו), הוא אנחנו בגיל 18-21 (ואצל חלקנו גם אחר כך במילואים), הוא ילדינו האהובים - ובמקרים של אזרחים ותיקים מעט יותר, אפילו נכדינו.

זה צה"ל שלנו - ולא להאמין לו במאה אחוז, פירושו של דבר להודות שגם אנחנו, לפעמים משקרים (או לפחות מייפים את המציאות) לעצמנו.

גם במישור הפרגמטי יותר, אנחנו מניחים שלובש מדים אומר לנו אמת כי אין לו צורך לשקר. בניגוד לפוליטיקאי שמשקר כדרך שבה הוא נושם, לובש המדים נתפס בעינינו כחף מאינטרסים זרים.

זה קצת נאיבי, תודו, שהרי גם לובש מדים החל מדרגה מסוימת עסק לא מעט בפוליטיקה. אולי לא במובן של ימין-שמאל, אבל לכל הפחות בפוליטיקה פנים-ארגונית שסידרה לו את המינוי הבכיר ואת הדרגה הנכספת.

מעל הכל, בניגוד לפוליטיקאי שאפשר להחליף בבחירות, אין לנו צה"ל חליפי שאפשר להתנסות אתו במלחמה הבאה - צבא ההגנה לישראל הוא הצבא היחיד שיש לנו ולכן אפילו הביקורת החריפה ביותר עליו (כמו זו למשל) חייבת להיות מנומקת ובעיקר קונסטרוקטיבית.

לכן נקמץ בסיפא של הדברים, לא נזכיר, אלא במשפט, את העובדה שקצינים בכירים בהווה הם לא אחת הפוליטיקאים של מחר, נמעיט לדבר על כך שהמערכת הצבאית בולעת עשרות רבות של מיליארדי שקלים (כמה קצף יצא - בדין - על תוספת התקציב לחרדים. ובכן לצבא הוסיפו הרבה יותר, ולפחות החרדים אומרים לנו מראש שהם לא רואים אותנו ממטר) - ופשוט נקרא לצה"ל להתחיל להגיד לנו את האמת.


גם כי זה מגיע לנו, אפילו אם לא תמיד היא קלה לשמיעה, אבל בעיקר כי לא רק אנחנו מאמינים בקלות רבה מדי לשקרנים-במדים.

לפעמים הם-עצמם מאמינים לדבריהם, כפי שהם משתקפים ללא כל פילטר בתקשורת. או אז קורים אסונות: במקום להיות קצת פרנואידים, כפי שנדרש מכל איש צבא, הם מתחילים להאמין שהם באמת מוכנים לכל תרחיש (מלבד זה שקורה במציאות).

ומה קורה אז? גם מי שאמור להגן עלינו, מתעורר בבוקר עם הרגשה כמו של דודיוביץ' ממטה אשר, תחושה של 7 באוקטובר, חומר לוועדת החקירה הבאה, שאף היא לא תקום לעולם.