לישראל ולעיירות הלבנוניות נבי שית וג'בשית "רומן" ארוך ורצוף עימותים. בסוף השבוע נרשם עוד פרק בעימות בן עשרות השנים שבין ישראל לחיזבאללה, שבו שני יישובים אלו נמצאים במוקד. פשיטת הכוח הישראלי בלילה שבין שישי לשבת על בית קברות בפאתי נבי שית שבבקעא - כך על פי פרסומים בלבנון - נועדה להביא מידע חדש על רון ארד. במקביל, הפציץ צה"ל באופן מסיבי יעדים בעיירה ג'בשית שבדרום לבנון. אירועים אלו מחזירים את שתי העיירות לתודעה ומזכירים שכבר יותר מארבעים שנה נבי שית וג'בשית מהוות מעוזים מרכזיים של חיזבאללה, מקורות כוח משמעותיים למנהיגי הארגון ויעדים חשובים של צה"ל.
ג'בשית ונבי שית, כפרים שצמחו והפכו לעיירות, מרוחקים זה מזה. ג'בשית שוכנת בדרום לבנון, ונבי שית בבקעא. שניהם הפכו ליישובים מרכזיים בפעילות ארגון חיזבאללה, שהחל לצמוח בראשית שנות ה-80 בלבנון. באותן שנים שאחרי המהפכה האסלאמית באיראן, החלה איראן להעמיק את נוכחותה בקרב האוכלוסייה השיעית בלבנון. נבי שית יושבת בלב בקעת הלבנון, אזור שהיה מוגן יחסית מפעילות קרקעית של צה"ל, מה שאיפשר להפוך אותה לבסיס אימונים ולוגיסטיקה שבו החלו לפעול שליחים מאיראן. במקביל, גם בנפת צור שבדרום לבנון החל להתפתח "משולש שיעי" שהיווה בסיס תמיכה וכוח של חיזבאללה - מדובר במשולש העיירות ג'בשית, אל-באזוריה ועבאסיה.
כדי לפתח, לחזק ולהעמיק את הזהות השיעית, היה צורך למצוא דמויות שימשכו קהל מאמינים. בג'בשית היה זה ראע'ב חרב ובבקעא הדמות המובילה הייתה עבאס מוסאווי. בתחילה הגיעו מעטים לדרשות שנשא חרב במסגד בג'בשית, אבל עם הזמן כבר לא היה די מקום לקהל שהגיע להקשיב לו. הוא הפך לדמות המזוהה ביותר עם ההתנגדות לנוכחות ישראל בלבנון ונחשב פעיל מוביל בתנועת אמל השיעית. במרץ 1983 נעצר על ידי צה"ל, מעצר שעורר גל הפגנות בדרום לבנון. אחרי שבועיים וחצי שוחרר. שנה אחר כך נורה למוות ליד ביתו בג'בשית בירי מתנקשים. ישראל לא לקחה אחריות על האירוע, אולם נטען כי הוא חוסל בידי משתפי פעולה עם ישראל. החיסול הפך את חרב ל"אבי השהידים" של חיזבאללה.
מוסאווי, שנולד וגדל בנבי שית ויצא ללימודי דת בנג'ף שבעיראק, שב ללבנון והחל להפיח רוח באמונה השיעית באמצעות מרכז דתי שפיתח בבעלבכ. אלא שכעבור מספר שנים העביר את ניהול מוסדות הדת לאחרים ועבר להתמקד במאבק המזוין בישראל. ב-1991 נבחר למזכיר הכללי של ארגון הטרור. ציון מותו של חרב היה משמעותי עבור אנשי חיזבאללה, וביום השנה השמיני להסתלקותו הגיע לטקס הזיכרון בג'בשית מוסאווי, שמזה שנה פיקד על הארגון. אחרי שהלהיב קהל של אלפים בנאום ארוך, יצאה מג'בשית שיירת המכוניות שבה היה מוסאווי. מסוקי אפאצ'י של חיל האוויר ירו טיל לעבר השיירה. מוסאווי, אשתו, בנו ומאבטחיו נהרגו במקום. הוא נקבר בנבי שית, וסביב קברו הוקם מתחם מפואר שהפך לאתר עלייה לרגל ומוקד להפגנות כוח. את מקומו ירש חסן נסראללה, כשצדו הוא מטפח את עימאד מורנייה, איש המבצעים שלו.
בתווך, בין חיסוליהם של חרב ומוסאווי, החל לשגשג ולפרוח בג'בשית השייח' עבד אל-כרים עובייד שירש את מקומו של חרב בעיירה. עובייד הפך לדמות מרכזית בארגון שהחל להפוך לארגון גרילה משמעותי, לצד פעילותו הדתית והחברתית. הוא מונה להוביל את הזרוע של הארגון שנקראה "המדוכאים עלי אדמות". בתחילה חטפו אנשי הארגון אנשי עסקים יהודים מביירות. אחר כך יוחסו לעובייד עשרות פיגועים של חיזבאללה נגד חיילי צד"ל וצה"ל ברצועת הביטחון שישראל יצרה בדרום לבנון. עוד יוחסו לו ניסיונות חדירה לישראל וירי קטיושות לעבר יישובי הצפון. עובייד גם היה מעורב בתכנון חטיפתו של קולונל ויליאם היגינס מחיל הנחתים האמריקאי, ונאמר שהוא אף הוסתר מספר ימים בביתו של עובייד. מאוחר יותר היגינס נרצח.
בראיון לעיתון לבנוני צוטט עובייד: "יש להילחם בישראל. כולנו. גם הנשים וגם התינוקות. ציידנו גברים וילדים בנשק. נערים בני 15 העבירו פצצות מכפר לכפר. הניחו פצצות ומוקשים. ישראל הפכה את כל החברה שלנו לחברה לוחמת. המרכז הוא ג'בשית ומשם הניפו השיעים את נס המרד נגד הכיבוש בכל הדרום. עכשיו אנו פשוט ממשיכים את המאבק עד לשחרור ירושלים". ביולי 1989 נחטף עובייד מביתו שבג'בשית על ידי לוחמי סיירת מטכ"ל כדי לשמש כקלף מיקוח לשחרורם של חיילי צה"ל - רון ארד, יוסף פינק ורחמים אלשייך. חיילי היחידה פעלו במהירות וניכר שהכירו היטב את הבית. בחיזבאללה טענו אז כי אישה מסתורית שרכשה את אמון משפחת עובייד היא שריגלה עבור ישראל. שלושה חודשים קודם לכן התדפקה אישה על דלת ביתם וביקשה לשוחח עם אשת השייח'. היא סיפרה בבכי כי בעלה הכה אותה רק בגלל שביקשה ממנו שיהיה שיעי אדוק ויפסיק לשתף פעולה עם האויב הישראלי. השייח' הציע לה להישאר בבית ולטפל בילדי המשפחה. ב-23 ביולי 1989 נעלמה במפתיע וחמישה ימים אחר כך נחטף עובייד מתוך ביתו.
עובייד הוחזק בישראל עד 2004, אז שוחרר יחד עם מוסטפא דיראני מארגון אמל שהחזיק ברון ארד במשך שנתיים. דיראני נחטף גם הוא מביתו על ידי סיירת מטכ"ל ב-1994. השניים שוחררו בתמורה להשבת גופותיהם של שלושת חיילי צה"ל שנהרגו בהר דב באוקטובר 2000 ונחטפו ללבנון, והאזרח הישראלי אלחנן טננבוים.
על אף חיסולי המנהיגים או חטיפתם, המשיכו שתי העיירות לשמש מוקדי כוח של חיזבאללה ובשל כך יעדים מרכזיים של ישראל. כך למשל ג'בשית היוותה בסיס הפעולה של מוחמד עלי יונס. יונס, כך נטען, היה אחראי מטעם חיזבאללה לאתר וללכוד משתפי פעולה עם ישראל וסוכנים של המוסד. באפריל 2020 התגלתה גופתו ליד העיירה הסמוכה נבטיה.
על פי גורמים בלבנון, הוא נרצח ברכבו בדקירות סכין ואחר כך נורה. בנבי שית המשיכו גם כן לצמוח דמויות מרכזיות בחיזבאללה. הבולט שבהם היה פואד שוכר, "רמטכ"ל" חיזבאללה, ראש פרויקט הטילים המדויקים ויועץ קרוב לנסראללה. בסוף יולי 2024 חוסל שוכר בתגובה על טבח 12 הילדים במג'דל שמס. נבי שית הפכה למוקד התעניינות מרכזי לפיצוח שאלת הימצאותו של רון ארד. על פי תחקירים, המקום האחרון שבו ידוע על המצאותו בחיים היה בבית של אחד מבני משפחת שוכר. לפני שלושה חודשים נחטף אחמד שוכר, בן המשפחה ולשעבר קצין הביטחון הכללי הלבנוני. בלבנון יוחסה הפעולה למוסד, ועלתה סברה כי המניע הוא מידע שיש ברשותו על גורלו של רון ארד. מי יודע, אולי תוצרי אותה חקירה הובילו בסוף השבוע לפשיטת כוח צה"ל על בית הקברות של נבי שית, בניסיון לאתר ממצאים שקשורים לרון ארד, כך על פי פרסומים בלבנון.