יפה במנהטן

ג'ניפר לופז היא כל מה שמדונה היתה רוצה להיות. זמרת מצליחה ושחקנית הוליוודית שסרטיה מוגדרים באופן קבוע כשוברי קופות. מדונה זוכה באופן קבוע למטר ביקורות והשמצות על הופעותיה הקולנועיות, ואילו לופז מקבלת עדנה וחמלה בעיקר מצד הקהל. אפילו אם מדובר בסרט מטופש ושולי כמו "יפה במנהטן".

בזמן שהקריירה הקולנועית של לופז נוסקת לשחקים, סרטה האחרון של מדונה ("סחף חושים", שיעלה על הסכין שלנו בקרוב) ירד מהאקרנים לאחר שבועיים בלבד. אז מה סוד הקסם של הדיווה הלטינית מהברונקס? מה יש בלופז שכולם אוהבים? ולמה הסרטים השוליים בכיכובה כל כך מצליחים? לופז כנראה מייצגת את החלום האמריקאי. מאוד פוליטקלי קורקט לאהוב אותה. ומה שטוב כל כך לדוד סם, כנראה טוב גם לנו. אז מה אם מדובר בסרט מחורבן? אם ג'יי לו היא חלק מהקאסט, הסרט ישבור קופות, ואנחנו נצפה בו עד הסוף (וגם בבונוסים).

"יפה במנהטן" הוא קומדיה רומנטית מתקתקה מדי. סוג של סרט בורקס מייד אין מנהטן. אם היתה מופקת גירסה ישראלית, אתי אנקרי ויובל סגל היו בוודאי מלוהקים בתפקידים הראשיים. זהו סיפור סינדרלה על אם חד הורית לילד בן 10, המתפרנסת כחדרנית בבית מלון יוקרתי במנהטן. ביום שבת אחד, כך רצה הגורל, היא נפגשת עם אביר חלומותיה – גבר עשיר ושרמנטי שטועה לחשוב כי היא אחת מאורחות המלון. האחרונה בתחילה נהנית להשתעשע במחשבה ובמשחק כאילו היא באמת אשה מיוחסת, אולם לאחר שהעניינים בינה לבין מושא חלומותיה קצת מתחממים, היא מקבלת רגליים קרות ונעלמת עוד לפני שמישהו מספיק להגיד "ג'ני פרום דה בלוק".

כמובן, איך לא, בקומדיה רומנטית כמו בקומדיה רומנטית, יש לנו הפי אנד ומוסר השכל חשוב – גם לפשוטות עם כמו לופז (בחורה לטינית, שחומת עור, טובת לב ושופעת שמחת חיים) יש סיכוי, והיא זוכה בלבו של האשכנזי העשיר. אנחנו מזילים דמעה.

בניגוד לסרט עצמו, ה-DVD חף מבעיות. מפיצי הסרט בארץ (חברת פורום-פילם) שמעו כנראה על קול מחאתנו לגבי קיצוצים כואבים, וקיבלנו גירסה מלאה של הסרט כמו שצריך (גירסה אמורפית של הפריים, דולבי דיגיטל וכד'), בתוספת בונוסים משעשעים (שלמרבה ההפתעה לא זכו להיכלל בגירסה האמריקאית של ה-DVD) כמו ראיון עם לופז עצמה וסרטון תיעודי קצר ומעט תמוה על אודות "תעשיית בתי המלון".