רק מי שהיה בלשכת נתניהו, בלשכות של שרים בכירים בכלל, מבין את זה. רק מי שהיה קרוב יודע שמה שהכי חשוב לנתניהו, ולמען ההגינות גם לשרים הבכירים, הם העניינים האישיים. אלה הנוגעים אליהם. חקירה משטרתית שחלילה נפתחת, תחקיר עיתונאי מביך ובעייתי עם בשר שעובדים עליו, או שאילתא עיתונאית מטרידה בעניין אישי, משפחתי. אלה הדברים שהכי מעסיקים, מטרידים את מנוחתם של קובעי המדיניות. אגב, כך גם בעיתות חרום, בתקופות משבר, כולל במלחמה.
ניר חפץ, שהיה יועצם הקרוב של בנימין ושרה נתניהו, סיפר בעבר איך לשכת ראש הממשלה הושבתה מכל פעילות אחרת, כשהגיעה שאילתא שנגעה למשל לשרה ויאיר נתניהו. "הכל נדחק הצידה לטובת הטיפול באותה שאילתא עיתונאית. זה היה אטרף מוחלט.
הלשכה עמדה על הרגליים. כל ענייני המדינה זזו הצידה לטובת הטיפול באותה פניה של העיתונאי, שעסקה בענייני שרה ויאיר. לפעמים זה נמשך כמה ימים". ויכול להיות שזה הכי אנושי, כי הרי אדם קרוב אצל עצמו, אבל ראוי שנבין זאת. אצל רובם המוחלט של הפוליטיקאים העניינים האישיים קודמים בהרבה לענייני המדינה, כולל האיומים הגדולים ביותר מאיראן, חמאס או חיזבאללה. כמובן שענייני המדינה מטרידים ומעסיקים, אבל הרבה פחות מהעניינים האישיים.
ומדוע כל ההקדמה הזאת? בגלל עניין החנינה של נתניהו. הוא עסוק בזה המון. מקדיש לכך שעות רבות. הרבה מעבר למה שניתן לשער. המשפט טורד מאוד את מנוחתו. בניגוד להבטחות שנתן במשך שנים הוא לא הקריס את התיקים, הוא לא ניפץ אותם, גם לא הפריך את האישומים החמורים. ההיפך הגמור. הוא די קרס בחקירתו הנגדית. שיקר, סתר את עצמו, אמר דברים הפוכים לדברים שאמר בחקירתו במשטרה, בקיצור הסתבך. הסתבך מאוד.
מי כמוהו יודע זאת. הוא מבין זאת יותר מכולם. גם בתיק 4000 עם האישומים על היחסים המושחתים עם בזק של אלוביץ, נתניהו יצא רע. רע מאוד. ספק אם לאחר חקירתו הנגדית, השופטים היו ממליצים לתביעה שוב לסגת מאישום השוחד. על תיק המתנות, תיק 1000, אין בכלל מה לדבר.
נתניהו לא נתן כמעט שום הסבר ראוי, מניח את הדעת, כיצד קיבל מתנות בשווי של כמעט 700 אלף שקלים בניגוד לחוק. יש הרבה סיפורים, הטפות מוסר, נאומים, האדרה אישית. הסברים אמיתיים מדוע קיבל מתנות - אין.
ולכן, כבר פחות שומעים מצידו ומצד השופרות הרבים שמקיפים אותו את טענת הסרק כי "התיקים קורסים". כעת הם רוצים חנינה. למעשה את הפסקת משפט. וזה קצת לא מובן. הרי אם כפי שאמר נתניהו בשנים האחרונות, הוא המתין שבע שנים כדי להעיד, "כדי לספר את האמת", "כדי לחשוף את השקרים", "כדי להקריס את התיקים", אז מדוע חנינה? ועוד דבר: חקירתו הנגדית מסתיימת בקרוב, עניין של שבועות ספורים, מהרגע שתסתיים המלחמה. בסיום חקירתו הוא יוכל לחזור לעבוד כרגיל, המשפט ימשיך להתנהל בלעדיו והוא בגדול יוזמן לשמוע את פסק הדין בסיום המשפט.
כלומר, הטיעון המרכזי שמפריעים לו לעבוד, לנהל את המדינה, יתפורר. אז מה ההגיון בבקשת החנינה? ההגיון הוא כי מצבו גרוע. כי נתניהו יודע שאם הוא הולך לבחירות והמשפט מתנהל, ואם הוא לא חוזר לאחר הבחירות ללשכת רה"מ, הוא עלול להגיע לכלא. לאותו תא במעשיהו של קודמו, אהוד אולמרט. ולכן זעקות השבר, הלחצים על הנשיא טראמפ, וכן, גם ההשתלחויות הבוטות של הנשיא טראמפ בנשיא הרצוג.
וכאן חשוב לציין: צריך להיות פתי מוחלט או אחד שממש לא יודע מה קורה, כדי להאמין לכך שנתניהו לא דיבר ומדבר עם טראמפ על משפטו. על העוול הגדול שנגרם לו, על עינוי הדין, על כך שמאלצים אותו לעסוק בהאשמות סרק, "באגס באני", ועל כך שהרצוג יכול אך לא רוצה להעניק לו חנינה.
אצל טראמפ זה נופל על אוזניים קשובות. ראשית, הוא מחבב את נתניהו. נתניהו מפרגן לו מעל כל במה תקשורתית בארה"ב. הוא העניק עשרות ראיונות בערוצי טלוויזיה, בעיקר לבייס של טראמפ, וסיפר שהוא גדול הנשיאים, גדול אוהבי ישראל, ולכן אין לטראמפ סיבה שלא לדאוג לו. שנית, טראמפ מזדהה עמו. גם טראמפ הסתבך עם החוק פעמים רבות, עמד למשפטים,
מלא טענות כרימון כבר שנים על אותו דיפ סטייט ומזדהה עם מצוקת נתניהו. ולכן הכמעט אובססיביות שלו בעניין הענקת חנינה לנתניהו "כדי שיהיה מרוכז במלחמה מול איראן ולא במשפט המזויין שלו", כפי שאמר לברק רביד מחדשות 12.
נכנסנו לשבוע השני למלחמת איראן 2, והחזית מול חיזבאללה מתחממת. חיל האוויר מכה באיראן, באנשי חיזבאללה בלבנון, בתשתיותיו. רוב המשק מושבת, מערכת החינוך פועלת בזום, המדינה די עצרה את פעילותה בגלל הטילים שנורים לכל רחבי הארץ. נתניהו עובד יומם ולילה במלחמה הזו, שלאף אחד לא יהיה ספק. בעיקר על הקשר עם הנשיא טראמפ כדי שארה"ב תמשיך להוביל את המלחמה הגדולה מול האוייב הגדול איראן. זה מטריד אותו מאוד, מעסיק, אבל מעל הכל מטריד אותו גורלו האישי ומה יהיה עם המשפט שלו.