הבליץ המדיני לצד התקיפות: מה ישראל מעבירה לאומות העולם בחדרים הסגורים?

איך משכנעים מדינות באסיה לתמוך במהלך צבאי נגד איראן? בירושלים מצאו את התשובה דווקא במזרח הרחוק: צפון קוריאה.

בשיחות שמנהלים בכירים ישראלים עם מקביליהם באזור, המסר המרכזי הוא שהעולם כבר ניצב בעבר מול משטר מאיים, אך לא סיכל אותו בזמן. התוצאה כיום היא שצפון קוריאה מחזיקה בארסנל גרעיני ומאיימת על אזור שלם.

"אי אפשר להרשות לעצמנו עוד צפון קוריאה" - זה המסר שמעבירה ישראל בחלק מהשיחות הדיפלומטיות מאז תחילת המלחמה מול איראן. לפי גורמים מדיניים, ההשוואה הזו מדברת במיוחד אל מדינות אסיה, החיות תחת הצל של פיונגיאנג כבר שנים, והיא חלק מהבחנה שנעשית כדי לכוון לכל מדינה את המסר שיתפוס את תשומת ליבה.

באירופה, לעומת זאת, המסר שונה. שם מדגישים בירושלים את הציר הרוסי-איראני ואת הסכנה שבשיתוף פעולה ביטחוני וטכנולוגי בין שתי המדינות - ציר שלדברי ישראל כבר משנה את מאזן הכוחות בזירות שונות בעולם, בראש ובראשונה במלחמת רוסיה-אוקראינה.

אך עוד לפני ההשוואות האסטרטגיות, בישראל מציגים לבני השיח נתונים מספריים שנועדו להמחיש מדוע העימות עם איראן אינו אירוע נקודתי, אלא חלק ממערכה רחבה בהרבה.

לפי גורמים מדיניים בירושלים, איראן המשיכה להזרים סכומי כסף עצומים לארגוני הטרור השלוחים שלה, "הפרוקסיז", באזור גם בזמן ולאחר מתקפת 7 באוקטובר. אחד הנתונים שמוצגים שוב ושוב בשיחות עם מדינות זרות הוא היקף המימון לארגונים הפועלים נגד ישראל.

בירושלים טוענים כי המימון האיראני לחמאס כיום גבוה יותר מזה שהיה לפני מתקפת 7 באוקטובר, וכי בחודשים האחרונים חלה אפילו עלייה נוספת בהיקף הכספים.

במקביל, לפי ההערכות שמציגים בישראל, איראן העבירה לחיזבאללה למעלה ממיליארד דולר מאז הפסקת האש בלבנון בנובמבר 2024. מבחינת ישראל, מדובר בראיה לכך שטהרן לא רק שלא צמצמה את פעילותה האזורית, אלא הרחיבה אותה.

הנתונים הללו משמשים בסיס לטענה המרכזית שמציגים בירושלים בפני הקהילה הבינלאומית: איראן לא נטשה את תוכנית ההשמדה שלה נגד ישראל גם לאחר המבצעים הצבאיים נגדה.

בישראל טוענים כי במקביל להמשך המימון של השלוחות האזוריות, איראן גם החלה לשנות את האסטרטגיה הצבאית שלה. אחד המסרים המרכזיים שמועברים בשיחות עם מדינות העולם קשור למה שבירושלים מכנים "פרויקט התת-קרקע".

לפי גורמים מדיניים, לאחר מבצע "עם כלביא" הסיקו בטהרן כי עליה להגן טוב יותר על התשתיות האסטרטגיות שלה. התוצאה, לדבריהם, היא העברה של מתקני גרעין, מתקני טילים בליסטיים ותשתיות צבאיות אל מתקנים תת-קרקעיים עמוקים יותר.

המטרה, לפי ההסבר שמציגים בישראל, היא ליצור מצב שבו מתקנים אלו יהיו מוגנים גם מפני תקיפות אוויריות של ישראל וגם מפני יכולות אמריקניות. הטענה הזו מוצגת בשיחות עם מדינות רבות כגורם מרכזי בעיתוי המערכה הנוכחית. מבחינת ישראל, מדובר בניסיון איראני ליצור בעתיד "מרחב חסינות" לתוכנית הגרעין ולמערך הטילים.

לצד ההיבטים הביטחוניים, ישראל מדגישה בפני בני שיחה גם את המציאות הפנימית באיראן. גורמים מדיניים מציינים כי הדיכוי של האוכלוסייה האיראנית בידי המשטר הפך לאחד המרכיבים שמחזקים את הלגיטימציה הבינלאומית לפעולה נגד טהרן.

כל המסרים הללו אינם מועברים באופן מקרי. בירושלים מתנהל תהליך מסודר של גיבוש קווי הסברה ומסרים מדיניים, שמופצים לאחר מכן לנציגויות ישראל ברחבי העולם. במקביל למאמץ ההסברתי, בירושלים מנסים לקדם גם מהלכים מדיניים מעשיים יותר. אחד היעדים שמדברים עליו גורמים מדיניים הוא יצירת תהליך בינלאומי של ניתוק קשרים עם איראן.

לפי אותם גורמים, ישראל מנסה לעודד מדינות לשקול צעדים כמו סגירת שגרירויות, צמצום יחסים דיפלומטיים והצהרות פומביות נגד המשטר בטהרן. המטרה היא ליצור מצב שבו לצד הלחץ הצבאי על איראן, יופעל גם לחץ מדיני רחב שיערער את מעמדו של המשטר בזירה הבינלאומית.

מאחורי הקלעים של המהלך הזה עומד מאמץ דיפלומטי רחב. לפי גורמים מדיניים, מאז תחילת המלחמה שוחח שר החוץ גדעון סער, שמוביל את המהלך, עם קרוב ל-40 שרי חוץ ברחבי העולם, כחלק מניסיון להבטיח גיבוי מדיני למערכה. סער וראש הממשלה נתניהו נועדו בפורומים השונים וגיבשו בצוותא את המסרים.

לדברי גורמים המעורים בפרטים, ההבנה בירושלים היא שהמלחמה אינה מתנהלת רק בשדה הקרב. לצד הפעילות הצבאית, ישראל מנסה לבנות גם מערכה מדינית שמטרתה לגייס לגיטימציה בינלאומית וליצור לחץ רחב יותר על המשטר האיראני.

במילים אחרות: מבחינת ישראל, המערכה נגד איראן אינה רק מלחמה צבאית אלא גם קרב דיפלומטי על הלגיטימציה, דעת הקהל והעמדה של הקהילה הבינלאומית.