רב-סרן (מיל') נ', נווט קרב מטייסת העקרב, נשוי ואב לשלושה, מתגורר בצפון ועובד כמהנדס בתעשייה הצבאית, חושף בריאיון לוואלה את האינטנסיביות של התקיפות באיראן.
היית שותף סוד לקראת פתיחת המערכה, או שהוקפצת אחרי המהלומה הראשונה על איראן שכללה 200 מטוסים?
"הטייסת שלי התאמנה המון זמן. הוקפצנו קצת לפני (ערב יום שישי, א"ב) בלי לדעת בדיוק מה קורה, וכשהכול התחיל - הבנו שזה מתחיל".
היית במטס הראשון?
"אני לא ממש יכול להתייחס בדיוק לאיפה טסתי ומה עשיתי, אבל בוא נגיד שטסנו מההתחלה".
השתתפת במבצע "עם כלביא"?
"כן... לקחתי חלק בכל המלחמה מאז 7 באוקטובר, וגם במבצע "עם כלביא".
מה ההבדל בין מבצע "עם כלביא" למבצע "שאגת הארי", לדעתך?
"באנו לקראת איראן מאוד גדולים, ולא ידענו כל כך למה לצפות. אני, לפחות באופן אישי, לא ממש ידעתי איך לדמיין את זה עד שזה התחיל. וכשזה התחיל זה היה מאוד מרגש והיסטורי. אבל זה עדיין היה בקצב מסוים, שבזמנו הרגיש לי מאוד אינטנסיבי עד שהגעתי עכשיו למבצע 'שאגת הארי'. עכשיו פשוט הקצב הרבה יותר גבוה".
מה ייחודי בטיסות לאיראן?
"בסך הכול לא היו לי הרבה טיסות לאיראן במבצע 'עם כלביא', ולכן המעטות שהיו לי נצרבו בי מאוד חזק - בהיסטוריה האישית שלי, כולל אחת מאוד רחוקה ומשמעותית. לכן, מבחינתי השוני העיקרי הוא הקצב. ביומיים האחרונים טסתי יותר ממה שטסתי בכל המלחמה שעברה".
איך זה בא לידי ביטוי?
"זה פשוט מסביב לשעון, בלי הפסקה. אתה יוצא לטיסה, רואה אנשים חוזרים מטיסה. אתה חוזר מהטיסה ורואה שוב אנשים יוצאים לטיסה, וככה נראה הבסיס. המראות, נחיתות, מטוסים שחוזרים בלי פצצות... זה פשוט מטורף, האינטנסיביות. אני אף פעם לא נתקלתי בקצב כזה. אנחנו אחרי שנתיים וחצי של מלחמה, אבל אני לא זוכר קצב כזה. הכול במאסות הרבה יותר גדולות. זה בפער מכל מה שאני הכרתי".
מה השונות הגדולה ביותר במבצע "שאגת הארי" משאר המבצעים?
"האירוע המרכזי הוא המרחק. עצם זה שזה כל כך רחוק נותן הרבה יותר חשיבות לכל דבר. השמישות של המטוס, הדלק - כל ליטר דלק מנוצל. ממש חושבים על זה. הכול מתוכנן הרבה יותר באדיקות, נקרא לזה כך. יורדים לפרטים הקטנים ביותר תוך כדי הטיסה. בכנות אגיד שאני מאוד חד בדברים הללו. זה לא שאין לנו ספיירים בתחומים מסוימים, אבל כדי למקסם אנחנו פה ממש על האפס... וזה דבר מאוד מרכזי בטיסות למעגל שלישי - למצות הכול".
מה חשוב לך שיידעו על התרומה שלכם למבצע?
"חשוב לי שידעו שאנחנו כולנו פה - כל הטייסת. גם מילואימניקים, גם אנשי קבע וגם חיילי חובה. ממש כתף אל כתף, ועושים את המקסימום. לרובנו יש משפחות בבית שספונות בממ"דים או במקלטים, ואנחנו מרגישים תחושה מלאה של הגנה על הבית ועל המולדת מול מבקשי רעתנו. אנחנו עושים את זה בגאווה ובתחושת שליחות. לאורך כל המלחמה התחושות האלה קצת באו והלכו עם כל ההתגברות שהייתה, ועכשיו זה ממש ביתר שאת".
תוך כדי הגיחות המאתגרות לטווחים של כ-1,500 ק"מ בממוצע מהמרחב הישראלי, מדובר בדרך ארוכה של שעות טיסה הלוך וחזור. היו גם לא מעט אירועים מאתגרים שבהם ירו עליכם מהקרקע.
מה עושים דקות אחרי שנוחתים מטיסה כזו?
"הדבר הראשון שאני עושה זה שותה מים והולך לשירותים. אלו טיסות ארוכות מאוד. אני בדרך כלל כותב גם מילה לאשתי, והדבר הבא זה לדחוף משהו לפה, ללכת לישון - כמה שנותנים לי. וזה לא הרבה, כי כבר תיכף צריך לצאת לעוד טיסה".