טהרן חווה הפצצות כבדות מאז תחילת המלחמה ביום שבת, והפכה ברובה לעיר רפאים בעקבות ההתקפות האמריקניות והישראליות. "מספר הפיצוצים, ההרס, מה שקורה - זה בלתי נתפס", אמר לרשת BBC סלאר, שהזדהה בשם בדוי.
בעוד שחלק מהאיראנים אומרים שהתקיפות המתמשכות גרמו להם לחשוש למשפחותיהם, אחרים מתארים את המשטר כמפוחד ומביעים תקווה לעתידה של המדינה. גל התקיפות הראשון הרג את מנהיגה העליון של איראן, עלי חמינאי, אך נראה כי התקיפות האוויריות כמעט אינן נחלשות בימים שחלפו מאז.
"כל יום הרגיש כמו חודש", אומר סלאר. "היקף התקיפות כל כך גבוה". הוא אמר כי תקיפה אווירית גרמה לכל הבית שלו לרעוד ותיאר כיצד נאלץ להשאיר את החלונות פתוחים כדי שהזכוכית לא תתנפץ.
"מה שאנחנו חווים עכשיו הוא מעבר למה שחווינו במהלך המלחמה בת 12 הימים", אומר תושב מקומי, בהתייחסו למלחמה הקודמת ביוני.
רוב האנשים נשארים בבתים ויוצאים רק כדי להצטייד במצרכים. נראה כי המשטר הגביר את נוכחות כוחות הביטחון ברחובות, דבר שאיראנים רואים כתגובה למחאה שהתעוררה לאחר מותו של של המנהיג העליון.
"יש מחסומים בכל מקום. הם מפחדים אפילו מהצל של עצמם", אמר סטודנט בן 25 בטהרן. "אנחנו מחכים לרגע הגדול, לרגע הסופי, שבו כולנו נצא לרחובות וננצח". לדבריו, המחירים של מוצרי יסוד כמו ביצים ותפוחי אדמה זינקו גם הם, והתורים לדלק וללחם "בלתי נתפסים".
תושבת טהרן סיפרה ל-BBC כי רוב החנויות סגורות וכי חלק מהכספומטים אינם פועלים, אם כי סופרמרקטים ומאפיות עדיין פתוחים. טהרן מרגישה "ריקה", והיא אומרת שכל מי שיוצא מהבית חייב שתהיה לו "סיבה דחופה". "ביום הראשון אנשים קראו סיסמאות וכולם נראו שמחים. אבל עכשיו יש כוחות משטרה מסביב".
סלאר תיאר גם איומים מצד כוחות הביטחון נגד מי שמדברים נגד המשטר במדינה. למרות שקשה להשיג מידע עצמאי, סלאר אומר שכוחות הביטחון האיראניים הבהירו היטב את דרישותיהם. "כל יום הם שולחים הודעות SMS שמזהירות שאם נצא החוצה, הם יטפלו בנו בחומרה", הוא אומר. "הגיעה הודעה שאמרה שאם מישהו מכם יצא ויפגין - 'נראה בכם משתפי פעולה עם ישראל'".
לדבריו, נוסח ההודעה רמז שמי שלא יציית יטופל בכוח, ואולי אף ייהרג.
"יפה ומחריד בו-זמנית"
הרס נרחב נרשם גם באזורים אחרים באיראן. אדם שהזדהה בשם כאווה, המתגורר בזנג'אן, עיר הנמצאת כ־275 ק"מ מצפון-מזרח לטהראן, שוחח גם הוא עם BBC בשפה הפרסית.
"בשלושת הימים הראשונים העיר שלנו הופצצה בכבדות", אמר. "אנחנו גרים באזור שבו מטוסי קרב חולפים כל הזמן מעל הראש." הוא מוסיף כי לאחר פרוץ המלחמה, השמיים היו מכוסים בעננים כמעט ללא הפסקה בגלל עמודי העשן שעלו מאתרי התקיפות האוויריות, מראה שהוא מתאר כ"יפה ומחריד בו-זמנית".
סלאר אומר כי שלח את הוריו צפונה, אם כי לא היה בטוח אילו ערים יהיו בטוחות. ביתם נמצא בשכונת שריעתי בטהרן, שבה יש מתקנים צבאיים רבים שהפכו למטרות תקיפה. "אמא שלי הייתה במצב קשה מאוד - היא פחדה מאוד," הוא אומר, ומוסיף כי התקיפות הנוכחיות קשות יותר מכל מה שחוותה במהלך מלחמת איראן-עיראק בת שמונה השנים בשנות ה-80.
לדבריו, יותר ויותר אנשים ממשיכים לעזוב את טהראן ככל שהימים חולפים, אך זו אינה אפשרות עבור כולם. "סבתא של חבר שלי חולה והם לא יכולים להזיז אותה".
ניתוקי האינטרנט גם הפכו את יצירת הקשר עם בני משפחה לקשה ביותר עבור האיראנים. כאווה סיפר כי לצד ההישרדות, הדאגה הגדולה ביותר שלו הייתה לנסות לשמור על קשר כלשהו עם משפחה וחברים ולהשיג גישה לחדשות אמינות. לדבריו, חיבור האינטרנט שלו נותק בסביבות הצהריים ביום הראשון של התקיפות, והוא לא הצליח להתחבר שוב לרשת במשך יומיים.
גם כאווה וגם סלאר משתמשים ברשתות פרטיות וירטואליות (VPN), המאפשרות להם לגשת לאתרי אינטרנט החסומים על ידי ממשלת איראן, אך לדבריהם הדבר אינו קל כלל. כשהוא מצליח להתחבר לאינטרנט, כאווה מנסה לסייע "לחברים מחוץ לאיראן שאין להם חדשות ממשפחותיהם, להשיג עדכונים או להעביר מסרים".
בעוד שחלק יצאו לרחובות כדי לחגוג את חיסול חמינאי, אחרים השתתפו במפגני אבל פומביים שאורגנו על ידי הרשויות הממשלתיות. כאווה מספר כי בתחילה התקשה להאמין לידיעה על חיסולו של עלי חמנאי.
"תמיד דמיינתי תחושה של אושר ברגע זה, אבל זה לא היה כך", הוא אומר. "כמעט כל שנות חיי וחייהם של מיליונים כמוני נהרסו ואלפים איבדו את חייהם, ובכל זאת הוא עצמו סולק מהזירה ברגע אחד בלבד, וזה באמת גרם לי לכעוס".
סלאר אומר כי לא ציפה לחגיגות ברחוב בעקבות הידיעה על מותו של המנהיג העליון. "האווירה בעיר אחרי התקיפה הייתה מאוד כבדה מבחינה ביטחונית. היא עדיין כזו".
"אני בספק אם מישהו מאיתנו אי פעם יהיה אותו הדבר כמו קודם", אמר סלאר, שהוסיף כי רבים נמצאים תחת לחץ נפשי כבד. "אלה שנמצאים בחו"ל, במיוחד המונרכיסטים - (תומכי השאה המודח שהביעו תמיכה בתקיפות - "באמת לא יודעים מה אנחנו חווים". לדבריו, "אני מקווה שלעולם לא יצטרכו לחוות זאת".
כאווה אומר כי הוא מרגיש שהמלחמה "לא תסתיים במהירות כפי שחשבנו". "אבל למרות זאת, התקווה שלי לא פחתה. אם כבר, היא מתחזקת יותר בכל יום", אמר. "אני לא יודע מה יקרה אחרי ה'מבצע' הזה," הוא אומר, אך מוסיף כי בלעדיו "משהו גרוע יותר בהחלט היה קורה".
"כך לפחות עדיין יש סיכוי לחיים ולמחר".