משה זגורי, בן 63 מאור עקיבא, נמצא לפנות בוקר (רביעי) ללא רוח חיים בבית המעצר קישון. זגורי, שריצה שנים ארוכות בבתי סוהר, מת כשלחובתו 71 הרשעות: 22 מהן הרשעות פליליות בעבירות אלימות, רכוש וסמים, ו-49 בעבירות תעבורתיות. על פי כתב האישום האחרון שהוגש נגדו, הוא נהג ללא רישיון וכנראה בגילופין, ונמצאה ברשותו סכין שהוא לא הצליח להסביר את סיבת הימצאותה.
אסירים בבית המעצר קישון טוענים כי זגורי מת לאחר שהוכה על ידי סוהרים. בשב"ס מכחישים מכל וכל. גופתו נשלחה לנתיחה במכון הלאומי לרפואה משפטית באבו כביר במסגרת חקירה שנפתחה בנסיבות המקרה במחוז חוף של המשטרה, והיא תשפוך עליהן אור. דיון שנקבע לו בבית משפט השלום בחדרה למחר כבר לא יתקיים. לבית הסוהר צלמון, שם הוחזק, כבר לא יחזור. טרם נקבע מועד להלווייתו.
"מדובר בטרגדיה אנושית", אמר עורך הדין רהב אופנהיימר. "ייצגתי את זגורי בעשרים השנים האחרונות מטעם הסנגוריה הציבורית, בהליכים רבים, בבתי משפט לא מעטים, לעיתים בהצלחה רבה ולעיתים פחות, אבל תמיד עם המון השקעה. משה זגורי היה טיפוס מיוחד והוא ייזכר ככזה לטוב ולרע. בערוב ימיו הוא נותר ערירי. הוא היה מנותק קשר ממשפחתו. אנשים פחדו להתקרב אליו. הוא היה כבר שבר כלי. בבית המשפט אמרתי לאחרונה שאם פעם היה נמר, כבר לא נשאר ממנו אפילו חתלתול".
זגורי "התפרסם" לאחר שהורשע ברצח, עליו ערער כצפוי - אך למרבה ההפתעה זוכה, אירוע נדיר במחוזותינו. "בשנת 1981 התרחש נס בבית המשפט העליון", שיחזר סנגורו דאז, עורך הדין אביגדור פלדמן, ששמע על דבר מותו מפניית וואלה. "משה זגורי הורשע על ידי שלושה שופטים עליונים ברצח. מיד לאחר שניתן פסק הדין זעק זגורי מתא הנאשמים: 'אני חף מפשע, אני רוצה דיון נוסף'. ואני חיזקתי במקצת את בקשתו, ואכן על פי החוק ניתן לבקש דיון נוסף מהרכב השופטים שהרשיעו אותו". עוד הוסיף כי להפתעתו, "במקום לדחות על הסף את הבקשה החצופה, יצאו השופטים להתייעצו - ובסופה הודיעו השופטים, שבראשם ישב השופט מישאל חשין, כי הם נעתרים לבקשה ומורים על דיון נוסף בפני 11 שופטים".
בהמשך פלדמן אמר כי למיטב ידיעתו, "זה המקרה היחיד בתולדות בית המשפט העליון שדיון נוסף ניתן באופן הזה ולא על ידי פנייה לנשיא בית המשפט העליון", הדגיש פלדמן. "לאחר כשנתיים, בשנת 1983, שוב נגע המלאך המגן על עבריינים זעירים במשה זגורי, וההרכב המורחב של השופטים זיכה אותו. בוטל מאסר העולם שהוטל עליו, השוטרים ששמרו עליו פתחו את דלת תא הנאשמים ומשה זגורי צעד החוצה אל החופש. עד אז כבר ריצה זגורי חמש שנות מאסר, ותביעתו לפיצויים על כך נדחתה".
פלדמן אמר כי שם בעליון הייתה זו כנראה הפעם האחרונה שבה המזל האירה לו פנים. "מאז הגיע כמה פעמים למשרדי, בדרך כלל שיכור או מסומם. הוא דרש לקבל חזרה את שכר הטרחה הזעום ששילם וטען כי הוא, ולא אני, זיכה את עצמו ולכן הוא זכאי לשכר טרחה. היה בהחלט יותר משמץ של אמת בטענה. אני לא הייתי מעז לבקש דיון נוסף מן ההרכב שהרשיע אותו. ולכן נתתי לו מדי פעם סכומי כסף לא משמעותיים וביקשתי ממנו לא לקנות בכסף סמים. הבנתי ממנו כי בתו הצטיינה בלימודים והגיעה לאוניברסיטה".
על הקשר בינו לבין זגורי, סיפר פלדמן כי "במהלך השנים ביקוריו במשרד הלכו והתמעטו, עד שהיום שמעתי כי נמצא מת בתא מעצר מצחין בכלא קישון, ויש אומרים שהוכה על ידי סוהרים. מן הסתם חקירה, אם תיפתח, תפריך את זה". מעל ראשו של זגורי ריחף מאסר על תנאי, שאם היה מורשע היה מופעל נגדו. זגורי לא היה בקו הבריאות, ובשנים האחרונות הלין על כך לא פעם. "החירות לא הטיבה עמו, והוא חזר ושקע בפשעים כושלים שפוענחו בקלות על ידי המשטרה. צר לי עליך משה זגורי", ספד לו הסנגור פלדמן.