אוניית 'צים', שעל סיפונה היו 18 רופאים ואנשי צוות רפואי מהמרכז הרפואי שיבא, המרכז הרפואי בנהריה והמרכז הרפואי רמב"ם, עגנה היום (שלישי) בנמל חיפה. בשל סגירת השמיים עקב המלחמה עם איראן, ולאחר מטח הטילים מלבנון עם כניסת חיזבאללה למערכה, הרופאים ואנשי הצוות חזרו לישראל - כדי להצטרף למערכת הבריאות ולבתי החולים במצב החירום.
אחד מהרופאים שחזר לארץ הוא ד"ר ערן סגל, מנהל מערך טיפול נמרץ במרכז הרפואי שיבא תל השומר. עם הגעתו לנמל אמר לוואלה: "בגלל מטח הטילים מהצפון עצרו את האונייה מלהיכנס לנמל במשך שעתיים - חזרנו ישר לתופת", סיפר. לדבריו, למרות העיכוב והמתיחות, על הסיפון שררה תחושת שליחות ברורה: "הצוות יצא מגדרו כדי לעשות הכול. היו גנרטורים, היה אוכל, היו מים. לא תנאים של חמישה כוכבים, אבל ידענו למה אנחנו חוזרים".
ד"ר סגל היה בדרכו חזרה לישראל דרך ארה"ב: "הייתי כבר חצי שעה לפני נחיתה בארץ, ואז המרחב האווירי נסגר", שיחזר. "לבסוף נחתנו באתונה, שם קיבלתי הודעה שבשיבא מתארגנים לחירום - טסתי מאתונה לקפריסין ועליתי על האונייה, ומשם המשכנו לארץ".
"המסע הימי נמשך כ-14-15 שעות", תיאר. "חלק מהאנשים ישנו על כורסאות, חלק על ספסלים. הצוות ויתר על החדרים כדי לאפשר לאחרים לנוח. זה לא היה פשוט, אבל כולם הבינו את המשימה - נגיע, נתרענן ונמשיך לעבודה". לדבריו, עצם קיומה של חלופה ימית להחזרת צוותים רפואיים הוא קריטי בימים שבהם המרחב האווירי נסגר לפרקים. "אנשים יצאו מגדרם כדי שנחזור לארץ, ואנחנו מעריכים את זה".
"כולם שאלו אותנו למה אנחנו רצים למלחמה, ולא מתרחקים ממנה"
פרופ' ליאור לבנשטיין, מנהל אגף נשים ויולדות במרכז הרפואי הגליל נהריה, חזר לישראל במסע חירום מורכב דרך אירופה וקפריסין - כדי להתייצב לצד הצוותים הרפואיים בעיצומה של המערכה. לבנשטיין היה בכינוס מקצועי בפורטוגל, ולדבריו זה היה כמו במירוץ למיליון. "ביום שבת, היום האחרון של הכינוס, ברגע שראינו את הידיעות הראשונות מהארץ, הבנו שצריך לחשב מסלול מחדש. החלטנו שאנחנו עוזבים", סיפר.
לבנשטיין המשיך לתאר את המסע חזרה לארץ: "טסנו לפרנקפורט מפורטו, ומשם לקחנו רכבת לילית עד למינכן. משם טסנו לקפריסין, דהרנו במונית כדי להגיע בזמן. עברנו מקומות רבים, אבל היה מדהים. כולנו למען מטרה אחת. כולם שאלו אותנו למה אנחנו רצים למלחמה ולא מתרחקים ממנה. אבל זה בדיוק העניין - זה המקום שלנו".
לדבריו, ההפלגה עצמה הייתה רגע של ערבות הדדית יוצאת דופן: "זה מחמם את הלב. לראות רופאים מבתי חולים שונים, משיבא, מרמב"ם ומהגליל - כולם יחד, למען מטרה אחת. התנאים לא היו חמישה כוכבים, אבל זה באמת שטויות - החברה הייתה מדהימה. העיקר היה להגיע הביתה ולהיות עם כולם". "לא התקלחתי מיום שבת בבוקר", אמר בחיוך, "אבל עכשיו מתארגנים והולכים לעבודה כדי להביא חיים לעולם".
גילה היימס, מנהלת מערך האחיות במרכז הרפואי רמב"ם חיפה, הגיעה גם היא הבוקר לישראל אחרי מסע חוצה יבשות - שכלל טיסות בהולות ולבסוף הפלגה ימית מיוחדת, שאורגנה לצוותים רפואיים על ידי חברת צים. היא יצאה לפני עשרה ימים לקוסטה ריקה, כדי להעביר סדנה לצוותי חירום בכירים במדינה: "הכשרנו את מערכי החירום שלהם להתמודדות עם מלחמה ואסונות טבע, ובסיום ערכנו תרגיל ענק של התרסקות מטוס - ובו תרחיש של 50 פצועים וכ-30 אמבולנסים וכוחות הצלה. זה היה אירוע מורכב מאוד".
מקוסטה ריקה המשיכה היימס למקסיקו לכנס נוסף, שם הרצתה על הקמת בית חולים תת-קרקעי בזמן חירום. אלא שאז, יממה וחצי לפני תחילת המלחמה, הזמינה טיסה ממקסיקו לפרנקפורט ואז לישראל. בדרכה חזרה ביקשה מהדיילים לברר מה קורה בארץ. "הייתה לי תחושה לא טובה. ואז אמרו לי שהתחילה מלחמה, שיש ירי טילים, שכל הטיסות לישראל מבוטלות".
"זה היה רגע קשה מאוד", הוסיפה. "ידעתי שרמב"ם נערך להוריד את כלל הפעילות למתחמים התת-קרקעיים, מהלך לוגיסטי מטורף - ואני לא שם". לדבריה, ברגע שנחתה קיבלה הודעה כי מתארגנת הפלגת חילוץ ימית לצוותי רפואה. "כל מה שהייתי צריכה זה להגיע ללימסול עד עשר בבוקר. עליתי עוד באותו ערב על טיסה לאתונה, משם ללרנקה ומשם במונית לנמל".
בהמשך, היימס ציינה שבמהלך ההפלגה הם החלו לקבל עדכונים על ירי לעבר הים התיכון. "אמרו שנורו טילים לכיוון קפריסין. זו מציאות הזויה. אתה בדרך חזרה כדי לטפל בפצועים, ואתה בעצמך בלב אירוע ביטחוני. כל מה שמעניין אותי עכשיו זה להתקלח, לישון קצת ולחזור לבית החולים. בכל רגע יכול לקרות משהו. וכמנהלת מערך האחיות ומערך הטראומה, אני חייבת להיות שם".
דוד כהן, מנכ"ל בפועל של נמל חיפה, הוסיף: "גם בימים מורכבים אלה, השער הימי של מדינת ישראל פתוח ופועל, מתוך תחושת שליחות, אחריות לאומית ומחויבות מלאה למשק הישראלי ולביטחונו".