הממשלה אישרה הערב את הארכת מצב החירום עד ל-12 במרץ. זאת, לאחר פתיחת מבצע "שאגת הארי" במתקפה על איראן, לפני כפחות מ-48 שעות. הכרזה על מצב חירום בישראל היא מסגרת משפטית המעוגנת בחוק יסוד: הממשלה, ומעניקה למדינה סמכויות חריגות בעת איום ביטחוני.
ככלל, הסמכות להכריז על מצב חירום נתונה לכנסת, ותוקף ההכרזה מוגבל לשנה ודורש אישור במליאה על בסיס המלצה של ועדה משותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט. עם זאת, כשמתעורר צורך מיידי לפני כינוס הכנסת, רשאית הממשלה להכריז על מצב חירום לתקופה קצרה ומוגבלת. ההכרזה מתפרסמת ברשומות, ולכנסת שמורה הסמכות לבטלה בכל עת.
הלכה למעשה, הכרזה על מצב חירום אינה מסתכמת באמירה פורמלית, אלא מהווה תשתית משפטית שמעניקה למדינה כלים חריגים לניהול העורף בשעת איום. במסגרתה, ניתן להגביל כינוסים ואירועים, להשבית מוסדות חינוך, לווסת את פעילות המשק, לקבוע אילו גופים מוגדרים כחיוניים ולהבטיח המשך תפקוד של שירותים בסיסיים כדוגמת חשמל, מים, שירותי בריאות ותחבורה. במקומות עבודה שהוגדרו כחיוניים ניתן בחסות מצב החירום גם להטיל חובת התייצבות באמצעות צווים ייעודיים לעובדים. לצד זאת, קיימות הוראות שמגנות על עובדים שנעדרים בהתאם להנחיות, וכן על משרתי מילואים ובני משפחותיהם.
על אף שהמציאות הביטחונית השתנתה משמעותית מאז הקמת המדינה, ישראל פועלת מזה שנים ארוכות תחת מסגרת מתמשכת של מצב חירום, בין היתר משום שחלק ניכר מהחקיקה הקיימת נשען על קיומה.
בשנים האחרונות מתקיימים ניסיונות להפריד בין ההסדרים הדרושים בשגרה לבין ההכרזה עצמה, אך בעת מתיחות ביטחונית - מדובר במנגנון המרכזי שמאפשר לרשויות לרכז סמכויות, להאיץ קבלת החלטות ולשמור על תפקוד העורף.