אבל מה עם הגרעין? האיום הקיומי שצמח בזמן שחיסלנו מדענים

אני רק שאלה: כמה שנים אנחנו שומעים על הגרעין האיראני כסכנה הקיומית הגדולה ביותר למדינת ישראל?
נתניהו נואם באו"ם עם האיור של הפצצה, אהוד ברק כשר ביטחון מבטיח לבלום אותה במבצע, כל רמטכ"ל שנכנס לתפקידו הרם מבטיח שלאיראנים לא יהיה גרעין לעולם - וכך הלאה: על עזה לכל אחד יש דעה, כך גם לגבי לבנן וחיזבאללה, אבל הגרעין האיראני? זה נושא למתקדמים, למנהיגים, מה שמבדיל בין נתניהו לניסים ואטורי (כשם גנרי להדיוטות).

גם למבצע "עם כלביא" יצאנו, רק לפני 8 חודשים, כי סברנו שהאיראנים עומדים בפני פריצה בדרך לפצצה. רק בדיעבד התברר כי בהיפוך המשפט שהעלה כתוב על שאול המלך: יצאנו לחפש מלוכה ומצאנו אתונות. כלומר - יצאנו לפגוע בגרעין הדמוני, זה שאיים להשמיד אותנו כליל, והופתענו לגלות שמה שבאמת מאיים עלינו בטווח המיידי הוא דווקא הנשק הקונבנציונלי.

כי בעוד שמידת הנזק שהסבנו, ביחד עם האמריקנים, לפרויקט הגרעין האיראני, עדין אינה ברורה (כמעט כל מספר זוכה), נוכחנו (וגרוע מכך: גרמנו להם להבין) עד כמה רעה עלולה להיות פגיעתו של טיל "רגיל".

אם תרצו, מדובר בהיפוך של מה שחשבנו על מערך הטילים של חיזבאללה: רואי שחורות סברו שייעצב מחדש את קו הרקיע של אזור המרכז. בסוף התברר שממש לא כצעקתה, אבל לעומת זאת, מידת הדיוק והנזק שמסבים הטילים מאיראן, הייתה הפתעה לרעה.

"עם כלביא" חשף שני דברים עיקריים: היכולות הפנטסטיות של חיל האוויר שלנו לחיוב - ורמת הדיוק והנזק של הטילים הבליסטיים שלהם, לשלילה.

לכן היה ברור בסוף המבצע ההוא שסבב שני הוא רק שאלה של זמן, שצמח לנו איום קיומי מהיר, זול ופשוט הרבה יותר מאיראן גרעינית. יש כאלה שסבורים שלא באה מתקפת הרצח של 7 באוקטובר אלא כדי להעסיק את ישראל בנעשה מתחת לאפה, בעוד האיראנים מתכננים את המלחמה הבאה.

נקווה שאיום הטילים יוסר במהירה (ושיחלפו כמה שנים טובות, תרתי משמע, עד שיקום לנו אויב בסדר גודל דומה), אבל בינתיים קשה שלא לחשוב על כך שבמשך שנים טמטמו אותנו עם תכנית הגרעין. השקיעו מיליארדים רבים של שקלים בתכנונים של סיכולה. העלו אותה על ראש דאגותינו, עד שבאה מלחמת 12 הימים וגילתה לנו (ולהם!) איום זמין ומהיר הרבה יותר.

מה זה מוכיח? שכל עוד מדובר בתיאוריה, כולם מקשקשים: מנהג המונית ועד האלופים במיל' שבאולפנים. מטר"ש בקריה ועד לראש הממשלה, מהשומר בקניון ועד לשר הביטחון.

מה יעמדו עוד למבחן בסבב הנוכחי? מדיניות החיסולים. עם חיזבאללה, שהיה לה מנהיג כריזמטי במיוחד, התגלה החיסול של נסראללה (ורוב בכיריו) כגורם מעכב לא רע. לעומת זאת בעזה התברר החיסול של סינוואר ככמעט שולי, כזה שמספק בעיקר את יצר הנקם.

מה רבותא בחיסול (המרשים מאוד לכשעצמו, מבחינה מבצעית) של חמינאי ושל הצמרת הביטחונית האיראנית? ימים יגידו. לפחות לטווח הקצר של שלושים השעות הראשונות למערכה, הוא לא שינה דבר עבור תושבי ישראל שספונים במרחבים המוגנים. נקווה שבקרוב מאוד יוכח אחרת.

כך או כך, עצם היציאה למבצע נוסף - חיוני ומוצדק ככל שיהיה - מקץ 8 חודשים בלבד מאז המבצע הקודם, מוכיחה ש"עם כלביא" הפתיע אותנו לא פחות משהפתיע את האויב.

האם נזכור את זה בפעם הבאה שבה ינסו למכור לנו משהו כ"איום קיומי"? ספק גדול, אבל זה כבר נוגע כנראה לצורך שלנו להאמין לסמכות שנתפסת גדולה מאתנו, אפילו כשהיא מדברת שטויות.