ב-7 באוקטובר השריונריות של פלוגת "פרא" בגדוד קרקל, תחת פיקודה של סגן-אלוף אור בן יהודה, כבר לא היו ניסוי - הן היו כוח האש המכריע שעמד בין המחבלים לתושבי העוטף. הן חתרו למגע, רמסו מחבלים תחת זחלי המרכבה וניפצו לרסיסים את תקרת הזכוכית של שדה הקרב. אך כשהאבק שקע, הן גילו שהמבוך המנטלי של הקריה חסום הרבה יותר.
בחלוף יותר משנתיים וחצי נחשפים המספרים: נתוני יציאה לקצונה שוברים שיאים, 8,500 לוחמות ומסה קריטית של מפקדות פלוגה. מנגד, מסלול קידום שמאבד גובה דווקא בצמתים המבצעיים, והחלטות מטכ"ליות שמשאירות את הלוחמות המצטיינות מחוץ לתפקידים היוקרתיים ולדרגות הבכירות.
בשעה 08:30 בבוקר, ב-7 באוקטובר, השריונריות מפלוגת "פרא" היו כבר בשיא הלחימה מול עשרות מחבלים שחדרו את גבול רצועת עזה. את הסוויץ' הראשון בראש עשו כשנאלצו לירות פגז בתוך שטח מדינת ישראל. בחלק מהאירועים פגעו בירי מקלעים, ואת חוליות הנ"ט (נגד טנקים) השמידו בירי פגזים.
בשלב מסוים מפקדת הצוות, סגן מ', הוציאה את ראשה מצריח טנק המרכבה סימן 4 וראתה כ-50 גופות של מחבלים שנהרגו מאש הטנקים. אז נזכרה במשפט ששמעה בשלב ההכשרה: "טנק אחד שווה פלוגת חיל רגלים בעוצמת האש".
באותן דקות נשמעה הפקודה בחלל הטנק של רב"ט ת': "נהגת, דרוס, תחי"ר...". פקודת דריסה היא פקודה של שריונרים בקרב הישרדותי - הקשוח ביותר שיש. העובדה שקצינה נתנה את הפקודה והנהגת ביצעה אותה ללא היסוס הייתה הוכחה נוספת לכך שהן אימצו את ה-DNA המבצעי של חיל השריון עד הקצה. הן פרצו שערי יישובים כדי לצוד מחבלים והסתערו על אופנוענים בתוך פרדסים.
בעוד המדינה כולה התעוררה לסיוט, השריונריות הוכיחו כי הפכו למכונת מלחמה משומנת. הן לא רק ירו פגזים בתוך שטחי הקיבוצים ורמסו מחבלים תחת זחלי הטנקים - הן רמסו באותה נשימה גם את כל הספקות שהוטלו בהן במשך שנים. הן לא היו אז רק "פרויקט ניסיוני" או "לוחמות בהגנת הגבולות", אלא כוח האש המשמעותי היחיד שעמד בין המרצחים לבין בתי התושבים.
באותו בוקר עקוב מדם, הטנקיסטיות של גדוד קרקל לא רק הצילו חיים - הן ניפצו לרסיסים את תקרת הזכוכית של צה"ל. לאחר מספר שבועות פנו אותן שריונריות מגדוד קרקל, בפיקודה של סגן-אלוף בן יהודה שלחמה אף היא בגבול מול חוליות מחבלים וקיבלה החלטות קשות מאוד אל הרמטכ"ל דאז, הרצי הלוי, בבקשה להשתלב בתמרון הקרקעי לעומק שטח רצועת עזה, אך נענו בשלילה.
מתברר שקשה הרבה יותר לנפץ תקרת זכוכית שיושבת בקומה ה-14 בקריה מאשר כזו שנמצאת בשדה הקרב. למרות הגבורה העילאית שתוארה תחת אש, ולמרות העובדה שבשנת 2026 נשים מהוות כבר למעלה מ-21% מהמערך הלוחם, מסלול הקידום של הקצינה הלוחמת נראה יותר כמו מבוך כמעט חסום לחלוטין מאשר אוטוסטרדה לפיקוד בכיר בצה"ל.
לאחרונה התעוררה שוב השאלה סביב תרומתן של לוחמות בצה"ל. בצבא הדפו, ובצדק, את הביקורת באמצעות "חוק המספרים הגדולים". קצינים בכירים באגף כוח האדם ובזרוע היבשה מצביעים על כך שאי אפשר לבחון קידום נשים במנותק מהמסה הקריטית שנבנית מלמטה, בדרגי השטח. הטענה המערכתית בצבא פשוטה: ככל שיהיו יותר לוחמות בדרג הזוטר, כך הסטטיסטיקה תעשה את שלה, והן יחלחלו למעלה. הציפייה היא שהן יטפסו בסולם הדרגות. אבל האם זו באמת סטטיסטיקה או מנגנון השהיה משוכלל? בפועל, נתוני אגף כוח האדם בצה"ל מרשימים וחיוביים מאוד. במצבה הממוצעת כיום משרתות 8,500 לוחמות בשירות צבאי, ושיעור הנשים מכלל המערך הלוחם עומד על למעלה מ-21%.
לדברי קצין בכיר, אי אפשר לבחון את קידום הנשים במנותק מהנתונים, ויש בהם סימן מובהק להתפתחות עתידית לתפקידי פיקוד. אם בעבר נשים היו אחוז קטן וזניח במערך הלוחם, הרי שכיום הן מהוות יותר מחמישית מכלל הכוח הלוחם בצה"ל. בהתאם לדבריו, ככל שיש יותר נשים בדרג הלוחם הזוטר (חיילות ומ"כיות), כך מבחינה סטטיסטית ומבצעית יתקדמו יותר נשים איכותיות למסלולי פיקוד.
בצה"ל מסתכלים על המספרים ורואים בשורה. בחינת עולם הקצונה בשנת 2026 חושפת תמונה כמעט מאוזנת בבסיס הפירמידה הצבאית: 36% מכלל הקצונה בצה"ל הן נשים, ובשערי בה"ד 1 הן מהוות כבר כמעט מחצית מהמסיימים - 46%. בעוד שבעולמות מסלול מעוז (קצונה תומכת לחימה) הדומיננטיות הנשית כמעט מוחלטת, 74%, המהפכה האמיתית מתרחשת במסלולי הלחימה.
שיעור היציאה לקצונה ביחידות המעורבות חוצה כיום את רף ה-40%. הנתונים בולטים במיוחד בחיל הרגלים של הגבולות - 58% נשים; במערך החילוץ וההצלה - 57%; ובאיסוף הקרבי - 38%. אפילו בקורס "להב" היוקרתי, המכשיר את שדרת הפיקוד של חיל הרגלים, השריון וההנדסה, מהוות הנשים 15% מהצוערים. זהו נתון מרשים במיוחד, בהתחשב בכך שחלק מיחידות הליבה הללו עדיין סגורות בפניהן.
המגמה אינה נעצרת בשטח. היא מחלחלת לסייבר - 27% נשים; לחיל התותחנים, שרשם זינוק ל-22% בשנת 2025; ואף למערך הנגדים, שם עלה שיעורן מ-19% בשנת 2021 ל-30% השנה.
המנוע המרכזי של השינוי הוא שדרת הפיקוד הצעירה. בשנת 2024 סיימו 26 נשים את קורס מפקדי הפלוגות (מ"פ) ושובצו בתפקידי לחימה; ב-2025 עלה המספר ל-33, והמגמה נמשכת בקו עלייה ברור גם אל תוך 2026. "אנחנו רואים בנייה הדרגתית", הסביר קצין בכיר המצוי בפרטים, והוסיף: "זה תהליך שלוקח זמן, במיוחד כשנפתחים תפקידים חדשים בלחימה".
אך בתוך האופטימיות מסתתר נתון מדאיג - מעין "אקדח מעשן" המעיד על תקרת הזכוכית: שיעור הקצינות הבוחרות להשתחרר מיד לאחר תפקיד המ"פ עומד על 17%, לעומת 13% בלבד בקרב הגברים. הפער הזה מרמז על תחושה בקרב קצינות איכותיות כי למרות הצטיינותן, הדרך לתפקידי מפקד גדוד בחטיבות החוד נותרת חסומה.
"צבא הוא גוף מסורתי, והתהליכים בו פועלים לאט", הודה הקצין הבכיר, אך הצביע על כך שההצטיינות בשטח מתחילה להיתרגם לדרגות בכירות. הנתונים מגבים את דבריו: נשים בדרגת רב-סרן: זינוק מ-15% בשנת 2021 ל-34% כיום. נשים בדרגת סגן-אלוף: עלייה מ-19% ל-24%, עם צפי להגעה ל-30% בתוך שנתיים. נשים בדרגת אלוף-משנה: עלייה מ-11% ל-15% (74 נשים בסך הכול), ובהן מפקדת עוצבת קלע דוד, מפקדת עוצבת תקומה (חטיבת האש 213), מפקדת בסיס עובדה בחיל האוויר ושמונה נשים בדרגת תת-אלוף.
עם זאת, כאשר צוללים לזהותן של 21 הקצינות בדרגת סגן-אלוף המוגדרות כלוחמות, מתגלה הפיצול המערכתי: רק שתיים מהן מכהנות בתפקידי מפקדות גדוד. 13 מהן משרתות בחיל האוויר, והיתר פזורות במערכי ההנדסה, התותחנים, האיסוף והגנת הגבולות.
הנשים אמנם כבשו את המטה, עם 42% ייצוג בחטיבת המבצעים של המטכ"ל ונוכחות משמעותית באמ"ן (86 בדרגת סגן-אלוף ו-9 אלוף-משנה), אך אל מול ההיקף הנשי המתגבר בבה"ד 1, השאלה נותרת בעינה: מדוע המסה הקריטית הזו מאבדת גובה דווקא כשהיא מתקרבת לצמתים המבצעיים של חטיבות החוד? האם צה"ל ישכיל לאזן את התפקידים ולהציע אופק פיקודי מתמרן, או שימשיך להשאיר את הלוחמות המצטיינות שלו מחוץ ל"בור" שבו מנהלים את המלחמה?
הפרדוקס של הקצינה הלוחמת מתנקז לעיתים לשיחה מקרית אחת בשטח. "לפני שלושה שבועות הייתי בגדוד מעורב בעוצבת אדום", סיפר קצין בכיר. "פגשתי שם סמג"דית איכותית בצורה בלתי רגילה. כשהיא מדברת, אתה מבין שהיא צריכה להיות סגן-אלוף כבר אתמול". אבל כאן בדיוק נחשף המלכוד. אותה קצינה יכולה להצטיין, לפקד על גדוד במערך הגנת הגבולות ולהמשיך לתפקידי הדרכה או מטה יוקרתיים בחטיבת המבצעים, ואולי אף להפוך לאלוף-משנה בעולמות הללו. אולם לאחר שתגיע לדרגת סגן-אלוף במערך הגנת הגבולות, תידרש לחפש את היעד המאתגר הבא בכלל צה"ל, והדבר קשור ישירות לשאלה אילו יעדים הצבא פותח בפניהן.
בעוד שביחידות המתמרנות הקלאסיות, כמו חטיבות השריון וחיל הרגלים המתמרן, הדרג הבכיר עדיין נותר ברובו המוחלט על טהרת הגברים - ביעדים אחרים, כמו חיל התותחנים, חיל האוויר, מודיעין השדה והגנת הגבולות, הנשים כבר מזמן מובילות. הן מפקדות פלוגה, סגניות מפקדי גדוד ואף מפקדות חטיבה. בצה"ל מתעקשים שמדובר בתהליך חיובי ומתקדם, אך הוא דורש זמן. לפי הטבלאות והחישובים באגף כוח האדם, בתוך חמש עד עשר שנים נראה הרבה יותר נשים בצמרת.
אחת הטענות המרכזיות נגד המערכת היא היעדר השקעה מספקת בקצינות לטווח הארוך. בשל מספרן הנמוך של נשים בדרגת אלוף-משנה (15%), שיעור יציאתן לקורסים פיקודיים בכירים נמוך בהתאמה. הצבא, כך נראה, נמצא במרוץ נגד הזמן. "בשנתיים האחרונות, על רקע המצב המבצעי הנוכחי, לא תמיד הייתה הזדמנות לבצע את ההתאמות הנדרשות", אמר הקצין הבכיר. "אבל בראייה ארוכת טווח, אם נשכיל לאזן טוב יותר את התפקידים ולהראות לנשים שזה אפשרי - יהיה שינוי לטובה".
הקצין הבכיר נוגע בנקודה רגישה שכמעט ואינה מדוברת בפורומים מבצעיים: האיזון בין הקריירה לחיים האישיים. "אנחנו חייבים להתערב בניהול התפקידים. אם קצינה מבינה שהיא תבצע תפקיד שטח אחרי תפקיד שטח, מבלי יכולת להקים משפחה, זה מרתיע. במקומות כמו פיקוד העורף או ההגנה האווירית אנחנו כבר יודעים לעשות את זה טוב מאוד. במקומות אחרים זה לוקח זמן".
חלק מהן מותחות ביקורת וטוענות שלאם לילדים אין באמת מה לעשות עם רכב סיאט איביזה, שגם עגלת תינוק בקושי נכנסת אליו ושלא לדבר על זוג שמשרת בצה"ל; אחד מבני הזוג, לרוב, נדרש לוותר.
למרות הטענות על "מנגנוני ההשהיה" של הקריה, הקצין הבכיר מתעקש שהכיוון ברור ובלתי הפיך. "אני גאה בקצינות הקשר הגדודיות ובקצינות המודיעין שלנו לא פחות מאשר בלוחמות", הוא מסכם. "אני מודע לביקורת, אבל בעשור האחרון התקדמנו מאוד. והכיוון הזה קורה בעיקר בזכות דבר אחד: האיכות שלהן לא בזכות שום דבר אחר".
בסופו של יום, מעבר לטבלאות הנתונים, נותר הזיכרון מאותו בוקר עקוב מדם ב-7 באוקטובר. כשסגן מ' הביטה מהצריח על עשרות המחבלים שהוכרעו תחת אש הטנקים שלה; כשרב"ט ת' לחצה על הדוושה וביצעה את פקודת הדריסה ללא היסוס; וכשמפקדת גדוד קרקל, אור בן יהודה, המעוטרת בצל"ש, הסתערה על מחבלים, הן לא חשבו על מסלולי קידום בקומה ה-14. הן פעלו מתוך אינסטינקט: דבקות במשימה וחתירה למגע.
הצבא אמנם נותר גוף מסורתי, והדרך לעמדות הפיקוד הבכירות ביותר בחטיבות המתמרנות לעומק שטח אויב - בדרגות תת-אלוף ואלוף - עדיין רצופה חסמים. אך נראה שהגלגל כבר לא יוכל לחזור לאחור. עם 46% נשים בבה"ד 1 ואיכות מקצועית שאינה מוטלת בספק, המהפכה כבר כאן. צה"ל של השנים הקרובות יצטרך ללמוד להשתנות לא רק כדי לעשות צדק עם הלוחמות, אלא כדי להבטיח שהטובים והטובות ביותר הם אלה שינהלו את המלחמה הבאה. כי כפי שהוכיחו הטנקיסטיות של פלוגת "פרא" בשדה הקרב - הפלדה חזקה הרבה יותר מתקרת הזכוכית.
תגובת דובר צה"ל: "צה"ל רואה חשיבות רבה בשילובן של נשים במגוון רחב של תפקידים, ופועל להרחבת ההזדמנויות למסלולי שירות בהתאם לצורך המבצעי, להכשרתן ולכישוריהן של המשרתות. צה"ל ימשיך לאפשר סביבת שירות מקצועית ומכבדת אשר מאפשרת שילוב כלל האוכלוסיות בצה"ל מבלי לפגוע באורח חייהם ובהתאם לפקודת השירות המשותף. צה"ל פועל למיצוי כלל המשרתים על מנת לעמוד במשימותיו המבצעיות. פיתוח מפקדים ומפקדות לתפקידי פיקוד ליבתיים נעשה על בסיס יכולות אישיות, הכשרה והתאמה מקצועית, ניסיון מבצעי וללא הבחנה מגדרית כל שהיא".
עוד נמסר מדובר צה"ל כי "שדרת הפיקוד בצה"ל נדרשת להיות מקצועית, מצוינת, וערכית, מקצועית ולתת הזדמנות לכולם, זאת בהתאם לצורכי המערכת והסטנדרטים המקצועיים הנדרשים. בשנים האחרונות, צה"ל הרחיב את שילובן של נשים לוחמות בתפקידים מבצעיים, כך שהן גם השתתפו בלחימה ואף חצו קו אויב, לוחמות הגנת הגבולות, לוחמות יחידת עוקץ, לוחמות חטיבת החילוץ ולוחמות ביחידות מיוחדות נוספות. בכך לוחמות צה"ל נטלו חלק חשוב בעשייה המבצעית ותרמו לה. ניסיון מבצעי זה מהווה עבורן תשתית מקצועית להתפתחות כמפקדות ביחידות הקרביות בהן משרתות. בנוסף, חטיבת המבצעים משלבת נשים באופן משמעותי ורחב בכלל דרגי העשייה והפיקוד, ופועלת לשילוב מיטבי של נשים בכלל התפקידים, תוך שמירה על רף מקצועי גבוה ועמידה מלאה במשימותיה המבצעיות. אין כל הבחנה בין קצינה המגיעה מיחידת שדה לבין קצין מהחטיבות השונות - אמות המידה, הדרישות והאחריות זהות. צה"ל אינו מבצע שימוש בתמונות נשים למען צורכי יחסי ציבור, אלא מציג לציבור את לוחמיו ולוחמותיו כראוי".