מדענים גילו כי אירוע שנתי שבו פינגוויני הקיסר משירים לחלוטין את נוצותיהם ומצמיחים אותן מחדש, מעמיד את העופות בסכנה - בשעה שאנטארקטיקה משתנה לנוכח ההתחממות הגלובלית.
מדי שנה נדרשים הפינגווינים לשהות על משטחי קרח צפים במשך זמן ממושך, כדי להחליף את הנוצות השחוקות במעטה חדש ואטום למים. ואולם, בשנים 2022-2024 הצטמצם באופן משמעותי היקף קרח הים באנטארקטיקה, בעיקר בשל שינויי האקלים, והדבר שלל מהפינגווינים אזורים בטוחים לביצוע חילוף הנוצות.
כעת מדענים העוקבים אחר בעלי החיים באמצעות צילומי לוויין אינם מצליחים עוד לאתר את מרביתם. הם חוששים כי אלפי פינגווינים קפאו למוות במימי הקרח של אנטארקטיקה.
"זה היה ממש רגע של 'אלוהים אדירים'", אמר ל-BBC החוקר שעמד מאחורי הממצאים, ד"ר פיטר פרטוול מהסקר האנטארקטי הבריטי, החוקר את פינגוויני הקיסר זה 20 שנה. "ראית שזה משהו שמשנה את כללי המשחק עבור פינגוויני הקיסר. פתאום אתה שואל את עצמך - האם בכלל יש לנו זמן להציל אותם?".
המחקר, שפורסם בכתב העת המדעי Communications Earth & Environment, מספק עדויות להשפעות קריסת קרח הים הקיצי באנטארקטיקה בשנים 2022-2024.
המחקר מתמקד במערב אנטארקטיקה, שבה חיים 30%-40% מאוכלוסיית פינגוויני הקיסר העולמית. בעלי החיים הללו נמנים עם המינים המאוימים ביותר בעולם.
הם נודדים אלפי קילומטרים כדי למצוא קרח ים יציב במהלך הקיץ האנטארקטי, שם הם ממתינים לסיום תהליך המכונה "חילוף נוצות קטסטרופלי" המתרחש מדי שנה.
מעט מאוד היה ידוע על תקופת חילוף הנוצות, הנמשכת 30-40 יום, עד שפרטוול זיהה כתמים חומים גדולים בצילומי לוויין מהשנים 2019-2025. התברר כי מדובר בערימות נוצות שנותרו באזור המכונה "ארץ עופות הים".
לדבריו, נוצותיהם של הפינגווינים הן "המורכבות והמבודדות ביותר מבין כל בעלי החיים". עם הזמן הן נפגעות, ולכן הפינגווינים משירים אותן אחת לשנה.
"זה תהליך עתיר אנרגיה בצורה יוצאת דופן, והעופות מאבדים עד 50% ממשקל גופם", הוא אומר. זהו "ככל הנראה הזמן המסוכן ביותר עבור פינגוויני קיסר בוגרים, משום שהם עדיין ללא המעטה האטום למים", הוא מוסיף. אם ייכנסו למים בשלב זה, סביר שלא ישרדו.
בשנים 2019, 2020 ו-2021 היה קרח הים יציב יחסית, וערימות נוצות משמעותיות נצפו בצילומים. אולם בקיץ 2022 הצטמצם באופן דרמטי קרח הים בחלקים נרחבים של אנטארקטיקה: משטח ממוצע של 2.8 מיליון קמ"ר לשפל שיא של 1.79 מיליון קמ"ר ב-2023. המגמה נמשכה עד 2025, אז נרשמה התאוששות מתונה בהיקף קרח הים במערב אנטארקטיקה.
כשפרטוול בחן את צילומי הלוויין, הוא כמעט שלא זיהה סימנים לנוכחות הפינגווינים. "היו אמורים להיות שם המונים, אבל בפועל הצלחנו לראות רק 25 קבוצות", אמר. גודל הקבוצות נע בין עשרות פרטים ועד לכאלף עופות.
"גם השנה קרח הים לא היה במצב גרוע במיוחד, אבל אני מצליח לראות בפועל רק קומץ פינגווינים", הוסיף.
לדבריו, הוא חושש שרובם מתו. ייתכן שחלקם נדדו לאזור אחר במזרח אנטארקטיקה כדי להשיר נוצות, אך מהלך כזה היה משבש את עונת הרבייה - וגם מוביל לירידה בגודל האוכלוסייה.
בטווח הארוך, הסיכוי הטוב ביותר של העופות לשרוד הוא להסתגל לחילוף נוצות על מדפי קרח רדודים. פרטוול הבחין כי חלק מהקבוצות כבר החלו לעשות זאת, אם כי ייתכן שהדבר כרוך במחיר מבחינת דפוסי הרבייה וההאכלה שלהם. לדבריו, הממצאים מזכירים כי אף שהשפעות ההתחממות הגלובלית עשויות להיות אטיות לעתים, ישנם רגעים של שינוי דרמטי.
"לא מדובר בכמה מושבות בודדות שאבדו, וזה גם לא היה תהליך איטי", אמר. "זו עבודת המחקר היחידה שעשיתי שבאמת טלטלה אותי רגשית", הוסיף.
בשלב הבא הוא מתכוון להשוות את ממצאיו לספירת אוכלוסין צפויה של פינגוויני הקיסר באזור ים רוס, שאליו וממנו נודדים העופות. הנתונים יספקו מידע נוסף על היקף התמותה האפשרי. לדבריו, התוצאות עשויות לשנות את התחזיות לגבי מועד ההכחדה הצפוי של פינגוויני הקיסר.
"כעת אני שואל את עצמי - האם זה מתקרב אלינו? האם זה כבר סוף המאה?" תהה.