אורי מכטייב, בן 18 ו-11 חודשים, לוחם בהכשרה בחטיבת ההכשרות של משמר הגבול ובנו של סגן נציב כבאות והצלה רונן מכטייב, הובא הערב (שני) למנוחות בבית העלמין בחולון. יממה לאחר שנהרג מירי בבית פרטי באזור, ליוו אותו בני משפחתו, מפקדיו, חבריו לנשק וחבריו הקרובים בדרכו האחרונה, בניסיון להתמודד עם אובדן כבד שהותיר את היישוב ואת המערכת כולה בהלם.
מחקירה ראשונית עולה חשד למשחק בנשק או לפליטת כדור. אורי נורה בראשו מנשקו של חברו חייל בשירות סדיר בגבעתי, בן 18. שכנים ששמעו את הירייה הזעיקו את מד"א ובהמשך עודכנה גם המשטרה. צוותי הרפואה ביצעו בו פעולות החייאה ממושכות אך נאלצו לקבוע את מותו בזירה. מצ"ח פתחה בחקירה לבירור נסיבות האירוע.
אורי, תושב אזור, התגייס למשמר הגבול בחודש נובמבר 2025 ושירת בחטיבת הכשרת הלוחם. הוא הותיר אחריו את אמו מירב, אביו רונן ושני אחים, בר וירין.
אביו, רונן מכטייב, סגן נציב כבאות והצלה, אמר בקול שבור:
"אורי בני… אורי שלי, יש רגעים שבהם המילים נעלמות והלב הוא שמדבר. איך מספידים לב שהוא כל עולמך? איך נפרדים מאור גדול כל כך שנכווה מוקדם מדי? אורי הוא בן הזקונים שלנו, הדובדבן שבקצפת, כשמך כן היית. אור, אור גדול בבית, אור גדול בלב, אור גדול בעולם הזה. אורי כהוא גיבור של אהבה. ילד שני, זה אהבה שלנו. מהרגע שנולדת ידענו שנשלחנו לגדל נשמה מיוחדת. היית ילד של אהבה, ילד של נתינה וחסד, ילד שהשליחות פועמת בליבו ובנפשו. כבר מגיל צעיר ראינו בך תכונות של מוביל דרך, מנהיג נחוש, ממוקד וחד מטרה, לא רק חולם אלא גם מקשיב. היית בן הארץ הזו, התנדבת בצופים ובצופי אש במערך הכבאות. ילד של ערכים, של עשייה ונתינה לקהילה, ובתוך כל זה כבר הלכה והתעצבה בך דמות של מנהיג, מפקד לעתיד. בחרת בדרך הקרבית, לוחם שכמוך. רצית קו ראשון, רצית שירות עם משמעות, רצית להיות חלק ממגן הארץ. אהבת את המדינה הזו אהבת אמת, עמוקה ושורשית. פעם אחר פעם אמרת לי בפשטות, אבא, אין לנו ארץ אחרת, כאן זה הבית. ורק לפני שבועיים עמדנו שם בטקס ההשבעה שלך. ראינו אותך במדי הלוחם, זקוף, גאה, עם המבט השקט והנחוש שלך, והלב התמלא עד גדותיו. כמה גאים היינו בך, אורי שלי".
והוסיף: "כמה הארת את הדרך שבחרת. המפקדים שלך ראו את מה שאנחנו ראינו מזמן. הם זיהו את הפוטנציאל. דיברו כבר על קורס מ"כים, על הדרך הפיקודית שמחכה לך. ואתה, אמרת לי, אבא, בשביל להיות מפקד כיתה ולהכין לוחמים אני צריך קודם כול לחוות שטח. אני רוצה להתנסות באמת. זו הייתה הגדולה שלך, בן שלי. לבנות סמכות מתוך עשייה אמיתית. במקום המורכב ביותר, המאתגר ביותר, שם רצית להיות, שם הרגשת שנכון לך לתת. אחיך בר וירין אהבו אותך אהבה שאין לה תנאי. היית עבורם לא רק אח קטן, אלא הלב הפועם של הבית. מקור לצחוק, לחום, לאור אנושי טהור. והיום, אי אפשר להקל את הטרגדיה הנוראה הזו שנחתה עלינו כרעם ביום בהיר. הלב מסרב להאמין, הנפש מסרבת להשלים. אנחנו עוד נצטרך להבין הרבה דברים. האור שהיית לא יכבה. נשמתך, בני האהוב, תמשיך להאיר את דרכנו בכל יום ובכל צעד. דמותך חקוקה בליבנו לעד, בגאווה שאין לה קץ, באהבה שאין לה גבול ובגעגוע שלא יקוב לעולם. לא יודע איך ממשיכים מכאן. יש דברים שלא ניתנים לעיכול. מבטיח לך, גם אני וגם אמא, ילד שלנו אהוב. גם בר וגם ירין. נמשיך לעטוף אותך באהבה אינסופית. אני מצדיע לך אורי ילדי אהובי".
מפקד מג"ב אמר:
"שוטר אשר החל את דרכו במסלול ההכשרה, ומצא את מותו אתמול בנסיבות טרגיות, עוד בטרם הספיק להשלים את המשימה שלקח על עצמו, להיות לוחם במשמר הגבול. עוד טרם מלאו לו תשע עשרה שנים, והיה צפוי לחגוג את יום הולדתו בחודש הבא. הותיר חלל עצום בלב משפחתו ובלבינו. נסיבות מותו הטרגי של אורי ממחישים את האחריות העצומה שיש לכולנו על חיי אדם, ואת השבריריות שבה המציאות יכולה לקרות".
חברו רום פילו אמר:
"מכתייב היקר, אני עומד כאן היום ואני לא תופס בכלל את הסיטואציה. איך מספידים חבר שאתה מכיר מאז שאתה מכיר את עצמך? בעצם אח, כבר מזמן נהפכת להיות אח. אח אמיתי, אחד כזה שאתה כל יום אצלו בבית, והוא אצלך. אחד שנהפך להיות מהר מאוד בן בית. אני עומד פה עכשיו ורק מחכה שמישהו יעיר אותי והסיוט ושאני בתוכו מאתמול בצהריים. אתמול כשכל אחד גילה בדרך כזאת או אחרת, כל אחד עזב את כל מה שהוא עשה וטס הביתה. אבל אף אחד לא מבין דבר בבית, ישר אליך, ובלי הרבה דיבורים, מאתמול אנחנו ביחד, בלי להביא רשימה. מריצים את כל הרגעים שעברנו איתך, שאפילו לא קצת ממה שהיית בשבילנו. ככה כל כמה שעות נופל עוד חצי האסימון כשאתה לא קם, וגם לא תחזור, שאין סימני שאלה לסיפור. אבל אף אחד מאיתנו לא באמת יודע איך להתמודד עם זה".
האח בר אמר:
"איך בגלל אפשר לעמוד כאן ולדבר עליך בלשון עבר. תמיד היית הקטן, אבל בלב היית הגדול מכולנו. גדול באומץ, גדול בלב, גדול בארץ שלך למשפחה, גדול בנתינה שלך למדינה. הרגשת שליחות, הרגשת חיות, והתחילת להגן, לשמור, להיות זה שעומד בחזית, כדי שאנחנו נוכל לישון בשקט. הרגשת שליח. היית אח קטן, אבל הרבה פעמים אח גדול. לימדת אותי מה זה נאמנות, מה זה חברות אמיתית. אני כל כך גאה בך, גאה בדרך שבחרת, גאה באדם שגדלת להיות, הבית כבר לא אותו דבר בלעדיך, הצחוק שלך חסר, הכל שלך חסר, הנוכחות שלך חסרה בכל פינה. אני מבטיח לך דבר אחד, שלא נשכח אותך, שנספר עליך, שנמשיך את הדרך החיים שלך".
האח ירין הוסיף:
"רק בן שמונה עשרה ילד בתחילת החיים עם חלומות גדולים ולב עוד יותר גדול רצית לשרת את המדינה להגיע ליחידות הכי קרביות לתת מעצמך להיות משמעותי זה היה מי שאתה נותן אמיתי עם רצון לעשות טוב היית ילד עם לב ענק אני זוכר שכל מה שביקשתי ממך היית אומר לא אבל בסוף עושה מיד זה היה אתה קצת מתווכח אבל תמיד שם, תמיד בשבילי, תמיד בשביל המשפחה. קשה להאמין שלא נשמע את הקול שלך בבית, שלא נראה את החיוך שלך. הכאב גדול מדי למילים. אורי, תודה על כל רגע איתך. תודה על האהבה, על הלב שלך, על מי שהיית בשבילנו. אנחנו נזכור אותך תמיד צעיר, טוב, מלא אור וחלומות. תנוח בשלום אחי".
כך, בתוך יממה אחת, הפך מסלולו של צעיר שביקש להיות לוחם למפגש כואב בבית העלמין. החקירה נמשכת, והמשפחה ממתינה לתשובות שיבהירו כיצד אירוע ירי אחד קטע חיים בראשיתם.
מכטייב הותיר אחריו הורים, מירב ורונן, ושני אחים, בר וירין.