משטרת ישראל מתמודדת עם תקופה מאתגרת, בלשון המעטה, עם שיא של רציחות במגזר הערבי, שיא של רצח ואלימות נגד נשים, וטענות קשות על פוליטיזציה של הארגון, שלכאורה נשלט לחלוטין על ידי שר פוליטי. קטונתי מלדעת כיצד פועל המפכ"ל לגרור החוצה מהבוץ את הארגון שלו, אבל בזמן שהריקבון מתבסס והופך לשיח ציבורי, מאמציה התדמיתיים של דוברות המשטרה ניכרים - והם מבשרים רעות.
לתפקיד דובר המשטרה מינה המפכ"ל את אריה דורון, פעיל ליכוד שהרבה להתבטא בתוכניות רשת ליכודיות למיניהן. תוכניות שהן כר פורה להשתלחויות פוליטיות ב"שמאל", והמקום בו פורחים אנשים תאבי פרסום ומדון שמבזים את אחיהם הישראלים ואת השפה העברית בשביל הסיכוי שמישהו במרכז המפלגה יראה אותם וישלח להם הודעה מחזקת. לפני שהיה מרדכי דוד - היו אריה דורון, אורלי לב ואיציק זרקא. בימים היפים של אז, האלימות הייתה רק מילולית, היום היא כבר עברה לרחובות.
את הרוח הרעה הזאת, של תאבת פרסום, דמגוגיה וחצאי אמיתות הביא דורון למשטרה. אם התרגלנו שדובר המשטרה מספק הצהרות לתקשורת ומעת לעת, באירועים חריגים, גם מתראיין, דורון, בהתנהלות שמתאימה יותר לפוליטיקאי שמתמודד בפריימריז, עולה להתראיין אצל כל מי שיקבל אותו. אם בראיונות היה מתנהל כמצופה מדמות ממלכתית שאחראית על תדמיתו של אחד הארגונים הגדולים והחשובים במדינה, ניחא. אבל נטייתו הטבעית לא מאפשרת לו. הוא נכנס לעימותים, מסלף עובדות ונמנע באופן גורף מלקיחת אחריות בשם המשטרה. השיטה של דורון, בכל הנוגע לנושאים הבוערים - אלימות ורצח בחברה הערבית ואלימות שוטרים כלפי מפגינים - נותרה זהה לזו שהשתמש בה באולפני הליכוד: האשמת הקורבן, גזלייטינג, ותמיכה בלתי מסויגת בשר הממונה.
במאי 2025 מונה ליאור אבודרהם לראש חטיבת הדוברות של המשטרה בדרגת תת-ניצב. ואם חשבתם שכאן הסיפור משתנה ונכנסת דמות בוגרת ואחראית לתמונה, טעיתם.
אבודרהם אמנם צמח במשטרה, אבל תפקידו האחרון היה עוזר מנכ"ל המשרד לביטחון לאומי. ואת רוחה של לשכת השר הוא אכן הביא עמו לתפקיד. אם דוברי המשטרה הקודמים לא היו נוהגים לפקוד תדיר את האולפנים, אחת פי כמה ראשי חטיבת דוברות. אבל אבודרהם לא בא בשביל ממלכתיות ומקצועיות, הוא בא להשתתף בחגיגה, וככה זה גם נראה. במיוחד נזכור לו שכשהגן בראיון על איסור חולצות נגד המשטרה של אוהדי הפועל תל אביב, הוא נשאל האם יהיה מותר להיכנס עם חולצות "שמאלנים בוגדים". התשובה שלו הייתה - "לא בטוח שזו הסתה". סדר העדיפויות שלו ברור.
ואם גרמתי לכם לחשוב שהפרקטיקה הזאת ניכרת רק באולפנים, אז לא. את אמנות "בוא נוציא הודעה ארסית לעיתונות וכולם יצטטו אותה כי אנחנו גוף משמעותי" הם כמובן לא המציאו, אבל מה שטוב לראש הממשלה ולשרים, עובד גם לדוברות המשטרה. הצורה אותה צורה, וגם המטרות.
קחו לדוגמא את ההודעה שהוציאו נגד ניצב בדימוס עמי אשד שביקר בחריפות את המפכ"ל: "משטרת ישראל מתביישת ובזה לו". סליחה, מי אתם שתחליטו בשביל כל השוטרים והשוטרים והשוטרות בישראל? התשובה היא: שני גיבורי מקלדת שגוררים לאשפתות כל שארית של תדמית ממלכתית שעוד נותרה למשטרת ישראל. מישהו יכול לדמיין את דובר צה"ל מוציא הודעה שכזו בתגובה לביקורת של עופר וינטר, אורן סולומון או חזי נחמה שמביעים ביקורת על צה"ל? כמובן שלא. דובר צה"ל לא חף מטעויות, אבל אנשיו מבינים שהם מייצגים של גוף לאומי, המחויב בדיווח אמין ורציני. להם עוד נשאר כבוד למקצוע, לאחריות שנושא התפקיד. כמה התגעגענו למילים כמו אחריות.
וכאן מגיעה הנקודה ונכנסת האחריות והביקורת של גופי התקשורת: דוברות המשטרה היא לא גוף דוברות ממלכתי, וטועה התקשורת שעדיין מתייחסת אליו כך. הפיתוי לתת במה לאנשים תאבי מדון ופרסום בעודם מבזים תפקיד בכיר וממלכתי הוא גבוה, אבל קצת איפוק לא יזיק. ואם כבר נותנים להם במה, אז צריך גם להסביר שמשטרת ישראל נרקבת מבפנים, וכשככה נראית הדוברות שלה, נתינת במה למסרים של דוברי הארגון היא כמו לשים זכוכית מגדלת על הנגעים הרקובים. לפחות תמסגרו את זה ככה.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי ומנהל משברים