בחדרי חדרים, אי שם בין שדרות פנסילבניה למאר א-לאגו, בין הבית הלבן לאחוזתו הפרטית, חובט איש לא עיר במצחו המוזרק והשזוף ותוהה מה עשה לעזאזל?
הוא איים על איראן שלא מתוך מטרה להסתבך במלחמה אזורית כוללת אלא רק כדי לחנך אותה קצת... והנה עכשיו הוא צריך לבחור בין מלחמה אמיתית להתקפלות מביכה.
"אני לא רוצה להשתמש במילה מתוסכל" אמר חברו ויועצו הקרוב, סטיב וויטקוף - ואז הוסיף: "אבל הנשיא מתוסכל...". ממה בדיוק? מכך שאיראן לא התקפלה, לא התרשמה מהאיומים, לא השתכנעה לחתום - ולו על הסכם מצ'וקמק ומרוכך, שמהזווית שיוכל למכור לציבור, יעניק לו תמונת ניצחון.
טראמפ אוהב לתפוס טרמפ על הצלחות של אחרים. לתקיפה הקודמת באיראן הוא הצטרף רק כשהיה בטוח שיוכל לגזור את הסרט: להצטייר כמפציץ הגדול, כמשמיד של תכנית הגרעין האיראנית (הוא התרברב שהצליח, למרות שלו היה כן, לא היה עכשיו צורך במשא ומתן, נכון?).
גם עם הגינוי החריף (יחסית) לתקיפה הישראלית בקטאר, הוא חיכה רק עד שהיה ברור שהיא נכשלה מלחסל את צמרת חמאס. לו הייתה עולה יפה, היה מצטרף למקהלת הניצחון.
אפילו את ההגנה הכמעט-מלאה שהשיגה ישראל בזכות הפיתוח מתוצרת כחול-לבן (כיפת ברזל) הוא מיהר לרשום על שמו כפטנט אמריקאי. מה יעשה נתניהו, יריב איתו על הנרטיב ויגיד לו שמצידו הוא יכול לדחוף את מכתב התמיכה בחניה שלו ל... טוב, נראה שהעניין ברור.
לפעמים מה שנראה כעניין מדיני-צבאי סבוך הוא הרבה יותר פשוט. טראמפ ראה את המהומות באיראן, החליט להגיב מהמותן, מבלי להבין דבר וחצי דבר בסוגייה. ברוח הזאת הוא עודד הפגנות בהבטחות ש"העזרה בדרך" - ובמקביל הורה לראשי הצבא שלו להכין תכנית שתביא לו את חמינאי באריזת שי, כמו נשיא ונצואלה, מאדורו.
חבל רק שעד שהסבירו לו שמבצע "נשיא ותהני" שהיה פשוט (יחסית) בקראקס, אחרי שה-CIA הוריד את השאלטר, לא תקף באיראן - שילמו עשרות אלפי מפגינים איראנים אמיצים בחייהם - ועוד מאות אלפים במעצרים, חקירות ועינויים.
למה? כי האיראנים הבינו שטראמפ משתפן, חושב פעמיים אחרי שראה את תג המחיר (בכסף, בדם ובעיקר בפוטנציאל ההסתבכות) של המלחמה שאיים להצית.
טראמפ הוא איש עסקים מנוסה וכוחני. הוא היה יכול לסגת, אבל בחר להגדיל את ההימור ולהחריף את האיום, תוך כדי שהוא משאיר פתח למשא ומתן. מן הסתם היה בטוח שמה שלא השיג בעזרת נושאת מטוסים אחת, ישיג באמצעות עוד אחת - ובינתיים ינצל את זמן ההפלגה שלה כדי שוויטקוף יביא איזה צטל'ה, נייר חתום שאפשר להראות למצלמות. זה לא קרה.
אז עכשיו טראמפ מתוסכל - ולנו נותר רק לתהות האם זה טוב או רע ליהודים. אז ברור שמצד אחד זה טוב: אם ארה"ב תצא למערכה, מוטב שבראשה יעמוד מי שמבקש לנקום את כבודו, שהפך את העניין לאישי לגמרי.
נתניהו למשל היה בטוח שזה בדיוק מה שהצליח להשיג בטיסתו הדחופה לביקור בזק אצל הנשיא. רק שהימים חלפו, בינתיים ספג טראמפ מהלומה דרמטית מבית המשפט (מסתבר ששופטים דעתניים, אפילו הם שמרנים, לא זקוקים ליועמ"שית גיבורה כדי לרסן מנהיג תאב כוח), נחשף לסקרים שמראים איך אפילו הבייס שלו מתנגד למלחמה - ומנסה עדיין לצאת מהפלונטר עם הסכם.
פרסית למתקדמים
מה השתבש? הכל. נשיא בור בענייני המזרח התיכון בא למלחמה כמו לפגישת עסקים, מצויד בשק של הבטחות (לא רק אי מתקפה, אלא גם הסרת הסנקציות) ביד אחת, בעוד היד השנייה קפוצה לאגרוף. מה הוא פספס? שבמזרח התיכון אתה קודם כל מוריד אגרוף או שניים, ליתר ביטחון - ורק אחר כך, שהפרטנר מדמם, מתחיל לדבר אליו ברכות. מנטליות.
זו אפילו לא האשמה נגד טראמפ - אם לנו לקח כמעט 80 שנה כדי להתחיל לדבר עם אויבינו בערבית, מה לנו כי נלין על נשיא שרק לפני חודש מלאה שנה לכהונתו? לכן השאלה היא לא מי אשם, אלא מה עושים.
וכאן מגיע החלק הפחות נעים מבחינתה של ישראל. כי אם טראמפ כועס ויוצא למלחמה הוא טוב לנו, הרי שטראמפ כועס, מוותר ומתקפל, הוא הבשורה הגרועה ביותר שנוכל לקבל. לא רק מפני שזה אומר שאיראן, שיכורת הכוח, שהצליחה לכופף את ידו של מי שנחשב למנהיג החזק בעולם, תשוב להיות מעצמת טרור, אלא מפני שהכעס על ההשפלה בטהרן עלול להיות מופנה כלפינו.
יש כמובן עוד אפשרות, רעה גם היא, שנקראת תקיפה מוגבלת. טראמפ יעשה משהו כדי שייראה כאילו פעם כפי שהבטיח, בסיסים אמריקנים יותקפו בתיאום מראש, ללא נפגעים לכוחותיהם (כפי שאירע בשלהי מבצע "עם כלביא"), כדי לאפשר גם לאיראנים לטעון לניצחון, ישראל תותקף "בקטנה" ותתבע מראש להימנע מתגובה ו... גם אז יהיה ברור לכל שמדובר בניצחון איראני, כלומר - גם זה יהיה רע מאוד לישראל.
מכירים את הפתגם לפיו: "אבן שזרק טיפש לבאר, לא יוציאו אפילו 40 חכמים"? ובכן, טראמפ רצה להטיל לא אבן אלא סלע היישר לתוך הביצה האיראנית ועתה אין לנו אלא להתפלל שיתקוף בחמת זעם (למרות שדי ברור שגם ישראל תיפגע), מהר ובעוצמה, אחרת הסלע שהניף עוד ייפול על רגלנו שלנו, שנשאר עם איראן מחוזקת בעוד הוא שב לעסוק בשלו, להחליש את מערכת המשפט בארצו, שריסקה לו את תכנית המכסים (איום גדול בהרבה על מורשתו מאשר הכרעת איראן).