כבר שבוע סערה חדשה ומעוררת מחלוקת יוצרת ויכוח עמוק בחברה הישראלית; ויכוח שלמראית עין הוא עיסוק סמנטי, אבל למעשה אוצר בתוכו מאבק על שימור זיכרון, עיצוב תודעה, קיבוע היסטורי והנצחת אירועי 7 באוקטובר לדורות הבאים. השימוש במילה "טבח" הפך לאחד המושגים המרכזיים והנפוצים ביותר לתיאור אירועי 7 באוקטובר, הן בישראל והן בעולם. "טבח השבעה באוקטובר" הוא המונח המקובל ביותר לתיאור האירוע. הוא מופיע בכותרות העיתונים, בדיווחים חדשותיים, במאמרים אקדמיים ובשיח ברשתות החברתיות, בישראל ובעולם (October 7 Massacre), כתיאור עובדתי של רצח ההמונים. אלא שכבר מספר חודשים אחרי 7 באוקטובר החלה בשיח הממשלתי מגמה של צמצום וכרסום במילה "טבח". כעת מגיע הוויכוח לשיא סביב השימוש באותה מילה בדיון בחוק להנצחת 7 באוקטובר.
אחד הטיעונים המרכזיים של נציגי הממשלה להסרת המילה "טבח" מהחוק הוא כי לאורך ההיסטוריה של התנועה הציונית בארץ ישראל הועדפה בחירה במילה "מאורעות" לאירועים דומים שאירעו בארץ ישראל לפני כמאה שנה. כך מוגדרים מעשי הטבח ב-1920, 1921 ו-1929 כ"מאורעות". נציג משרד ראש הממשלה בוועדת החינוך, יואל אלבז, הסביר כי "לא היה רק טבח". לטענתו, השימוש במונחים רחבים יותר כמו "אירועים" או "מאורעות" נועד לשקף את מגוון ההתרחשויות באותו יום, כולל קרבות הגבורה והמתקפה הכוללת, ולא לצמצם את הזיכרון רק למעשה הטבח. הוא השווה את הבחירה המינוחית ל"מאורעות תרפ"ט", שבהם התרחש טבח, אך הם נחקקו בזיכרון הלאומי תחת השם "מאורעות". הטיעון הוא שזיכרון כזה "בונה חוסן" לאומי רחב יותר. שר התרבות והספורט, מיקי זוהר, שתומך במהלך, טען כי המילה "טבח" משדרת חולשה והתקרבנות. לדבריו, ישראל היא "לא מדינה שאפשר לטבוח בה", והדגיש כי יש להתמקד בניצחון ובתקומה.
אלא שבחינה של טענות אלה מעלה כי הן שגויות. אכן, אחרי מעשי הטבח שאירעו בקהילות יהודיות בארץ ישראל ב-1920, 1921 ו-1929, נקטה העיתונות העברית בארץ במילה "מאורעות". אבל הבחירה במילים אלו לא נעשתה מתוך בחירה חופשית, אלא בשל צנזורה שהטילו השלטונות הבריטיים. במאמר של חוקר התקשורת מאוניברסיטת חיפה, הפרופסור עוזי אלידע, הוא כותב כי אחרי פרעות תר"פ בירושלים, באפריל 1920, "הצנזור אסר על עורכי העיתונים העבריים להשתמש במושג 'פוגרום' מחשש שיגרום לתסיסה בקוראים העבריים בארץ. אסוציאציה לאירועי האלימות בירושלים למעשי הטבח שהתרחשו באירופה, לצד הדגשת ההשפלה והבושה שגרם הפוגרום ליהודי הארץ, כל זה יכול היה לגרום להתלהטות רוחות ולהרחבת המהומות. לכן דרש השלטון הבריטי להימנע מלהשתמש בביטויים מעוררי תסיסה וכפה על העיתונות את הביטוי 'מאורעות'".
בסופו של דבר, הכותרת בעיתון "דואר היום" הייתה "פרעות ביהודי ירושלים", ועל פי אלידע מדובר בהחלטת עורכי העיתון שלא לציית לצנזור, ולפני שהעיתון ירד לדפוס הם שינו את הכותרת שנכפתה עליהם. גם בפרעות שנה אחר כך ביפו, פתח תקווה, חדרה ורחובות, הצנזורה הכבידה את ידה. בעיתוני התקופה בולטים כתמים לבנים רבים - סימני מחיקות הצנזורה. עם זאת, הפעם היה מותר להשתמש במילים "פוגרום" ו"פרעות", אבל נאסרו תיאורי מעשי הזוועה. אלידע גם מצא פער בין העיתונים בעברית: בעיתונים "הארץ" ו"דבר" המיסגור היה ניטרלי ונקרא "מאורעות תרפ"א". לדבריו, "טבח חסרי ההגנה, ובראשם ברנר וחבריו, נותר חקוק בזיכרון, אולם חשוב היה להדגיש יותר את גבורת המגינים מאשר את פסיביות הנרצחים". לעומת זאת, עיתון "דואר היום" הגדיר את האירוע "פרעות תרפ"א".
גם אחרי מעשי הטבח הקשים ב-1929 המשיך הצנזור הבריטי לפעול. 133 יהודים נרצחו ו-339 נפצעו. במשך שבוע לאחר מכן נאסר על המערכות להוציא לאור עיתונים, ולאחר מכן נדרשו לשמור על אחריות ואיפוק. לצד זאת, גם היה פער אידאולוגי בקו המערכתי: אלידע מראה כיצד "הארץ" ו"דבר" העדיפו להדגיש את ממד הגבורה, אך בלי להסתיר את הסיפור המזעזע של הפוגרום. העיתון הרוויזיוניסטי "דואר היום" אימץ גישה שונה. הוא צמצם את ממד הגבורה והקדיש את עיקר גיליונותיו לעיסוק בפוגרום. עם זאת, המילה "טבח" נמצאה בשימוש בכל העיתונים.
גם לאחר קום המדינה, כשישראל הפכה למדינה חזקה עם צבא מנצח ורצון להבליט את הגבורה על פני מה שנתפס כחולשה והתקרבנות, לא נעלם השימוש במילה "טבח" לתיאור אירועים קשים של רצח אזרחים ישראלים בפיגועי טרור. כך היה, למשל, אחרי הפיגוע בקריית שמונה באפריל 1974. חוליית מחבלים רצחה 16 אזרחים, מהם שמונה ילדים, ושני חיילים. בכל העיתונים הוגדר האירוע הקשה כ"טבח קריית שמונה". אותו דבר היה אחרי רצח 21 תלמידים ושישה אזרחים במה שזכור כ"טבח מעלות".