באוקטובר האחרון ארמניה הציגה את ה-Dragonfly 3, רחפן מתאבד מתוצרת החברה המקומית Davaro. לא מדובר בהשקה מפוצצת או בטקס מתוקשר במיוחד, אבל למי שמכיר את ה-Harop של התעשייה האווירית לישראל, הדמיון במבנה בהחלט בולט.
הדמיון הזה הספיק כדי להצית גל פרסומים. דיווח בגלובס טען כי הידע הטכנולוגי הגיע לירוואן דרך הודו, שמפעילה את ה-Harop במסגרת תוכנית Make in India של נרנדרה מודי. משם זה כבר התגלגל לאתרים ולבלוגים בחו"ל, עם כותרות שכבר דיברו על "כעס בבאקו". השאלה היא מה מכל זה באמת מחזיק כשמסתכלים מעבר לרעש.
מה באמת נשמע בבאקו
ג'וזף אפשטיין, מנהל מרכז המחקר "טוראן" במכון יורקטאון וחוקר בכיר במרכז בגין סאדאת באוניברסיטת בר אילן, אומר שלא שמע על תגובות חריגות, לא בישראל ולא באזרבייג'ן, וגם לא בתקשורת המקומית שם.
לדבריו, גם אם ידע זלג דרך צד שלישי, בבאקו מבינים שזה לא מהלך מכוון של ישראל. הסיבה פשוטה: העברת יכולות צבאיות לארמניה מסוכנת לירושלים לא פחות משהיא מסוכנת לבאקו, במיוחד על רקע הקשרים ההדוקים של ארמניה עם איראן.
גם מהצד האזרי נשמע טון מפוכח. חיידר מירזה, עיתונאי צבאי ומומחה לענייני ביטחון, אומר שהדמיון בין כלים לא מפתיע אותו. לדבריו, היה צפוי שארמניה תנסה להגיע ליכולות דומות בשלב כזה או אחר. בעולם שאחרי אוקראינה, הוא מזכיר, טכנולוגיות זזות מהר, משתכפלות מהר ומשתנות מהר. מבחינתו, השאלה המעניינת היא לא רק מה דומה למה, אלא למה דווקא עכשיו זה הפך לסיפור שמקבל כזה נפח.
ומה קורה ביחסים עצמם
כאן מגיע נתון שקשה להתעלם ממנו. בזמן שהכותרות רצות, היחסים בין המדינות ממשיכים להתנהל כרגיל. חברת הנפט הממשלתית של אזרבייג'ן, SOCAR, קיבלה רישיון לחיפוש גז במים הכלכליים של ישראל ואחזקה במאגר תמר. מהלכים כאלה לא ממש מסתדרים עם תמונת משבר מתפתח.
התעשייה האווירית לישראל מסרה בתגובה כי אינה מזהה את ההערכות שפורסמו וכי פעילותה הבינלאומית מתבצעת בהתאם לחוק ולהנחיות משרד הביטחון.
ה-Dragonfly 3 יכול להיות העתקה חלקית, שילוב ידע או השראה חזקה מכלי מוכר. אבל את "הזעם" שעליו דיברו הכותרות קשה למצוא בשטח. בשלב הזה זה נראה בעיקר כמו פער בין רעש תקשורתי לבין מציאות שבה אף אחד מהצדדים לא מתנהל כאילו פרץ משבר.