המפלגה הזאת תקבע מי יהיה ראש הממשלה הבא של ישראל?

התיקו בין הגושים משווע להכרעה. בעצם, המילה "תיקו" עלולה להטעות: נכון לרגע זה מדובר ב"חמישים או חמישים וקצת" למפלגות ה"בלוק" של נתניהו מול "קרוב לשישים" של מפלגות המרכז והשמאל, לא כולל את הקול הערבי. כלומר, לא תיקו, אבל בהחלט סיטואציה שעלולה להביא למערכת בחירות נוספת, מחריד ככל שהדבר יישמע.

בבורסת הגורמים שעשויים להכריע את הבחירות, נדמה שכמעט כל שם זוכה. בנט הוא השם החם בגוש מתנגדי נתניהו, רק שאפילו הוא החל לגמגם בשאלת שותפות עתידית אתו.

הוא הדין בנוגע לשותפות עם הערבים: איזנקוט אומר "אולי", לפיד אומר "נראה", ליברמן אומר "לא" (אבל אף אחד לא ראה האם הוא מצליב אצבעות מאחורי הגב) וגנץ אפילו עשה קמפיין נגד האפשרות הזאת, רק שהוא כנראה לא יעבור את אחוז החסימה.

אגב כך, את הקולות שבריצה לשום מקום של גנץ, שיישאר מתחת לאחוז החסימה, עלולה - מבחינת הימין כמובן - לקזז הקריסה הקרובה של סמוטריץ', שמעל באמון רבים ממצביעיו בנושא הגיוס והתקציבים לחרדים.

אם כבר אמרנו "חרדים", הרי שהם שהיו פעם לשון המאזניים, בחרו צד כבר לפני שנים. הם חלק בלתי נפרד מהבלוק דלעיל. זה מקור עוצמתם הנוכחית וזה עלול להיות מקור חולשתם הגדול (אולי בסוף עוד יסתבר שהרב עובדיה היטיב לחזות את העתיד יותר טוב מדרעי, שנסחף חזק ימינה בזרם המסורתי-מזרחי).

אלא שיש עוד מפלגה אחת. היא לא רשומה אצל רשם המפלגות ועל כן אל תטרחו לחפש את הפתק שלה מאחורי הפרגוד, כי עצם ההגעה לשם מנוגדת למצע שלה. נקרא לה "מה"ב". ניחשתם נכון: מפלגת הנשארים בבית.

מפלגת הנשארים בבית היא לא ימין, לא שמאל ואפילו לא מרכז (אם כי מרבית חבריה קרובים בדעותיהם לשם). היא מפלגה שרוב חבריה מאסו בשלטון נתניהו, אבל כשהם מביטים לנעשה משמאלו, הם מתחלחלים לא פחות מאשר מהאפשרות שיזכה לעוד ארבע שנות הרס.

הם רואים למשל את מי שמסתמן כמוביל גוש ה"מרכז עד ימין לא-ביביסטי", בנט, מגמגם על ממשלת אחדות - וזה מחזיר אותם היישר לנקודת התורפה הגדולה שלו (בעיניהם) הישענות על רע"ם של מנסור עבאס.

הם מביטים בעיניים פעורות על מי שחשבו שיוכל להיות תחליף לנתניהו, גדי איזנקוט, משגר הודעות סמס לבוחריו הפוטנציאלים בהן נטען כי הוא ורק הוא מי שיוכל לנתניהו - ומבינים שהוא עוד לא תפס את מה שכולם כבר הבינו מזמן: כדי להיות ראש ממשלה בישראל הוא צריך לפחות כהונה אחת מוצלחת בתפקיד של שר בכיר.

ואם את זה הוא טרם הבין, איך אפשר לסמוך עליו שיקבל החלטה מושכלת ונבונה אם וכאשר יהיה ראש ממשלה?

הם צפו בנאום התבוסה של לפיד, שהתכוון בסך הכל לנער את שותפיו השקועים עדיין במלחמות אגו (לך תשכנע מצביעי מרכז-ימין לא ביביסטי להתחבר, כשיאיר גולן נחשב עדיין חלק מהגוש ולא רק תומך פוטנציאלי מבחוץ, לגיטימי אך במעט יותר מעבאס).

אגב, הבעיה ב"נאום התבוסה כאופציה" לא הייתה בתכניו, אלא שהמים הקרים שהתכוון יו"ר האופוזיציה (למעט ליברמן - המנוסה שבמנהיגי הגוש) לשפוך על עמיתיו חסרי האחריות הלאומית, השפריצו גם על הבוחרים.

אחרי שהבטנו מהמרכז שמאלה, נביט ימינה חזק. שם הברית הפוליטית היא מוצקה יותר (נתון מדהים כשמביאים בחשבון שהחרדים והציבור הדתי לאומי מתעבים אלה את אלה - וחלוקים כמעט בכל שאלת יסוד). מה נראה שם?

משטרה לא מתפקדת, קטל גואה בדרכים, שחיתות כמעט בכל אשר תפנה העין, מערכת חינוך בקריסה, מלחמה שגרמה לנו לשלם מחיר כבד, אך רחוקה מלהביא את הניצחון "המוחלט" והמיוחל.

ואפילו אם מתמקדים בשבועות האחרונים, ראינו איך משדלים את נשיא ארה"ב לעלוב בנשיא ישראל, איך מנסים להעביר חוק השתמטות במסווה של חוק גיוס - וגם בעניינים אזוטריים יותר: איך יוזמים (עוד!) העלאה בשכר הח"כים והשרים, כי נדמה שאין מקפצה שהיא גבוהה מדי ממנה תהסס הממשלה לעשות עלינו את צרכיה.

אין חשש שמי שהתאכזב מנתניהו ללא תקנה, יחזור ויצביע עבורו, אבל אם המחנה שכנגד לא יתעשת, יבחר מנהיג מוסכם ויוביל סדר יום חדש, יש מאוכזבי-נתניהו רבים שיישארו בבית ביום הבחירות, אולי ינצלו את השבתון לטובת קפיצה קטנה לחו"ל, חוף הים או הקניון.

ממש כמותם, נמצאים בצד השני מי שבחיים לא יתנו את קולם למפלגות רק-לא-ביבי, אבל כשהם רואים את התפקוד הגרוע של ממשלתו, הם יחליטו שמספיק להם להצהיר בסקרים שהם ליכודניקים שרופים, אבל ביום הבוחר יעדיפו לטייל (ולא לקלפי) או להתווכח עם רל"ביסטים שייפגשו בחוף הים... שכן, כמו שנאמר פעם בהקשר אחר, הים הוא אותו הים, גם לביביסטים וגם לסמולנים!

מאחר שהמפלגה שלהם, זאת שמאגדת אנשים משני המחנות לא מתמודדת בבחירות ולא נדגמת בסקרים, קשה מאוד להעריך את מספרם, שינוע בין חמישה לעשרה מנדטים (שלא ייספרו כמובן).

שימו לב להתפלגות הקולות בשאלות כמו מידת ההתאמה לראשות הממשלה (נתניהו מנצח) או במידת האחריות למחדל 7 באוקטובר (גם שם הוא "מנצח", כלומר - נתפס כאחראי מרכזי). מה משותף לתשובות הנסקרים? אחוז חסר תקדים של "לא יודע".

אותו ציבור ש"לא יודע", יודע יפה מאוד למה הוא "לא יודע": הוא חושב שנתניהו מושחת מכדי להמשיך ולכהן, אבל גם שאף אחד אחר אינו כשיר ממנו. הוא חושב שנתניהו נושא באחריות למחדל, אבל לא רוצה לתת לצבא ולשב"כ להתחמק ממנה - וכך הלאה.

אצל כמה מהם יהפוך ה"לא יודע" ל-"אין בשביל מי להצביע?". כמה פעמים שמעתם את המשפט הזה בוויכוחים בחודשים האחרונים. לא מדובר במקרה קלאסי של קולות "צפים" כמו שנהגו לכנות אותם בעבר. מדובר בקולות "נגעלים", שחושבים שכל הפוליטיקאים, עם מעט מאוד (מעט מדי) יוצאים מן הכלל, באו לעשות סיבוב על גבם.

לא בטוח שהם טועים, לא בטוח שהם צודקים. לא בטוח שישתכנעו מתעמולת בחירות, דבר אחד בטוח: מפלגת הנשארים בבית תהיה זאת שתכריע אותן - וזו בשורה רעה מאוד לא רק לימין, לשמאל או למרכז, אלא למותג היקר שנקרא "ישראל".