חמאס מתחכם, ישראל מעכבת: האתגרים של השלטון החדש בעזה - וסימני השאלה

חודש לאחר ההכרזה על הקמת "ועדת הטכנוקרטים" - הוועדה הלאומית לניהול עזה - היוזמה שנועדה להציג ניהול אזרחי מקצועי ברצועה עדיין ניצבת בין הצהרה פוליטית למציאות מורכבת בשטח.

הוועדה בראשות עלי שעת', הנתמכת על ידי הרשות הפלסטינית והתקבלה על ידי ממשלות מצרים, קטאר וטורקיה, הוצגה כצעד ראשון לקראת הסדרת "היום שאחרי המלחמה" והפרדת הניהול האזרחי מהשליטה הפוליטית-צבאית של חמאס.

אלא שכעבור חודש, שאלות מהותיות נותרו פתוחות: מי מחזיק בסמכות בפועל, האם הוועדה אכן החלה לפעול - והאם מדובר במנגנון זמני או במהלך פוליטי עמוק יותר על השליטה ברצועה.

שעת' הדגיש במהלך ריאיון בערוץ המצרי "אלק-קהירה אל-אחבאריה" כי "הוועדה פועלת בגישה קולקטיבית ועל פי חזון ברור הנשען על תמיכה ערבית ובינלאומית רחבה". לדבריו, "הוועדה היא בעלת אופי לאומי פלסטיני טהור, והוקמה על מנת לשרת את העם הפלסטיני".

הוא הוסיף כי תוכנית הוועדה לשיקום והחייאת הרצועה מבוססת במהותה על היוזמה המצרית שהוכרזה במרץ האחרון.

שעת' הבהיר כי התוכנית שעליה עובדת הוועדה חורגת מפתרונות זמניים הקשורים למקלט חירום, וציין כי האוהלים המשמשים כיום אינם מספקים את המינימום ההכרחי של צרכים הומניטריים לפלסטינים בעזה. לדבריו, הדבר הוביל את הוועדה להכין מתווה להכנסת יחידות דיור טרומיות שיבטיחו מחסה הומניטרי ראוי למשפחות שנפגעו.

עוד הדגיש שעת' כי מעבר רפיח מהווה עדיפות עליונה והדגיש את חשיבות פתיחתו המלאה לשני הכיוונים, כך שיענה על צורכיהם של כ-2.5 מיליון פלסטינים ויסייע בהקלת הכנסת חומרים בסיסיים.
לדבריו, התוכנית כוללת גם חיזוק השירותים החיוניים, ובראשם תחומי הבריאות והחינוך.

הוא ציין כי נבחנות דרכים להכניס צוותים רפואיים ובתי חולים מוכנים ממצרים, משטחי הרשות הפלסטינית וממדינות ערב, כדי להעניק טיפול לפצועים "לנוכח ההרס הנרחב שפקד את המתקנים הרפואיים והפגיעה בצוותים בתוך הרצועה".

ניכר גיבוי ערבי ובינלאומי רחב להקמת הוועדה: הליגה הערבית קיבלה את הקמת הוועדה וראתה בכך כ"צעד חשוב ליציבות בעזה". מצרים, קטאר וטורקיה הודיעו בתצהיר משותף על תמיכתם בהקמתה של הוועדה ועל התרומה שלהם ליציבות ולשיקום בהתאם להסכם הפסקת האש.

לפי העיתון "אל-קדס אל-ערבי", הקמת הוועדה באה על רקע לחצים אמריקניים ואירופיים ברורים, שנועדו ליצור גוף מנהלי פלסטיני המסוגל להתמודד עם סוגיית הסיוע והשיקום, מבלי להיכנס להסדרי שלטון ישיר או אפוטרופסות חיצונית מוצהרת.

נכון לעכשיו, הוועדה החלה לעבוד מחוץ לרצועה - למעשה העבודה שלה החלה באופן רשמי במצרים, שם היא הוקמה והוכרזה ב־16 בינואר. חבריה כיהנו ונערכו שם, אך אין עדות לכך שכבר נכנסו והחלו בפעילות ניהולית ישירה בתוך הרצועה.

הקמת ועדת ניהול עזה נושאת בחובה חשש פלסטיני חוזר ונשנה - הפיכת פתרונות זמניים למציאות קבועה, חשש הנובע מזיכרון פוליטי רווי בניסיונות מעבר שהחלו כפתרונות חירום, ובהמשך התבססו כעובדה קיימת, בהיעדר אופק פוליטי ברור או ערבויות זמן מחייבות.

בהקשר זה מזכירים הפלסטינים את חוויית הרשות הפלסטינית, שהוקמה על בסיס הסכמי אוסלו כהסדר מעבר בן חמש שנים לכל היותר, אך הפכה למבנה שלטוני בפני עצמו לאחר שקיעת המסלול המדיני ושחיקת רעיון תקופת המעבר.

חמאס הצהיר שוב ושוב על נכונותו להעביר את אחריותו לוועד המנהלים של רצועת עזה באופן מיידי, אך הדבר טרם קרה, זאת משום שעל-פי טענת הארגון ישראל ממשיכה למנוע מהוועדה להיכנס לרצועה. מקור פלסטיני, בשיחה עם א-שרק אל-אווסט, חשף כי חמאס מנסה לשלב את חבריו, ובמיוחד את כוח המשטרה שלו בוועדה, צעד שהוועדה דוחה.

היאחזות זו של חמאס בשלטון לאחר המלחמה, כפי שתוארה בעיתון על ידי המקור הפלסטיני המקורב לוועדה, מאוששת על ידי מקור מצרי "יודע דבר" ששוחח עם העיתון. המקור ציין כי חמאס מציג עמדה פומבית הסותרת את המציאות, ומבקש להבטיח את שילובם של אלפי חבריה ואת תשלום משכורותיהם.

המקור המצרי עוד מסר: "ישראל נוקטת באותן טקטיקות כמו חמאס, ומונעת את כניסת הוועדה למילוי תפקידיה. זאת על רקע מאמצים של מתווכים, ובמיוחד אלה מקהיר, להבטיח את פעולתה העצמאית של הוועדה, כפי שסוכם".

לאחר שנות פילוג וניסיונות מנהליים שלא הביאו לשיפור מוחשי, הפכו הפלסטינים בעזה לחשדנים יותר כלפי כל נוסחת שלטון מקומית חדשה.

אחמד סאלם, תושב צפון רצועת עזה , אמר לאל-קודס אל-ערבי: "האנשים כאן כבר לא בוטחים בשמות או בכותרות, אלא במה שיראו בשטח". הוא מוסיף: "אם הוועדה תצליח להסדיר את הסיוע ולהחזיר חלק מהשירותים - היא תזכה בכבוד הציבור. אבל אם תישאר רק מסגרת מנהלית ללא השפעה, היא לא תהיה שונה מאחרות".

בדיר אל-בלח מביע הסוחר מוחמד אל-ערג'ה עמדה דומה וסבור כי קיומה של ועדה פלסטינית "טוב יותר מהמשך הכאוס", תוך הדגשה שהצלחתה תלויה בשיתוף פעולה אמיתי בין הפלגים. הוא אומר ל"אל-קודס אל-ערבי": "כל ועדה ללא כיסוי לאומי ברור תקרוס עם המחלוקת הפוליטית הראשונה".

סמר א-נג'אר, בוגרת אוניברסיטה מח'אן יונס, מציגה חשש שונה: "הפחד אינו מהוועדה עצמה, אלא מכך שתהפוך לפתרון קבוע שדרכו ינוהל הפילוג". היא מוסיפה: "אנחנו רוצים ניהול פלסטיני, כן, אבל גם אופק פוליטי ובחירות - לא ניהול משברים אינסופי".

ד"ר איאד ג'ודה, פרשן פוליטי המתמחה בענייני הפלגים הפלסטינים, טען כי "האזרח הפלסטיני אינו דוחה את הוועדה מעיקרה, אך אינו מעניק לה אמון מוקדם" והוסיף כי "המעבר מהזהירות לקבלה רחבה יותר מותנה ביכולתה לשפר את המציאות היומיומית".