התחושה במסדרונות המדיניים הולכת ומתגבשת: המשא ומתן בין ארצות הברית לאיראן אולי עוד לא קרס רשמית, אך הצדדים מתקרבים במהירות לנקודת ההכרעה. מחד, וושינגטון ממשיכה להזרים כוחות למזרח התיכון ולהגביר את ההיערכות הצבאית. ומאידך בישראל מתייחסים יותר ויותר למגעים כאל ניסיון שמיצה את עצמו והתקיפה נראית כעניין של מתי, לא של אם. לצד זאת, חשש אחר בישראל הוא שאם תהיינה הסכמות, הן לא יכללו את התנאי הישראלי של הגבלת טווח הטילים הבליסטיים של איראן ל-300 ק"מ.
רק כדי לסבר את האוזן והעין: במהלך 24 השעות האחרונות החלו כ-50 מטוסי קרב אמריקניים מדגמי F-35, F-22 ו-F-16 לנוע לכיוון המזרח התיכון. כחלק מהיערכות מתגברת של הפנטגון לקראת אפשרות של הסלמה. מדובר בצעד שמעיד כי גם אם הדיפלומטיה עדיין נמשכת ארצות הברית מתכוננת במקביל לתרחיש של תקיפת אמת.
ובכל זאת, בז'נבה נרשמה היום תמונה מורכבת יותר. שר החוץ של עומאן, בדר אל-בוסעידי שאירח את
השיחות בז'נבה מסר הערב כי סבב השיחות בין איראן לארה"ב הסתיים ב"התקדמות טובה" לעבר זיהוי מטרות משותפות וסוגיות טכניות רלוונטיות להסכם אפשרי. לדבריו, רוח הפגישות הייתה בונה והצדדים עשו מאמצים רציניים להגדיר שורה של עקרונות מנחים לקראת עסקה סופית.
אל-בוסעידי שיבח גם את תרומתו של מנכ"ל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, רפאל גרוסי, וציין כי עבודתו זכתה להערכה רבה. עם זאת, הוא הדגיש כי נותרה עוד עבודה רבה, וכי הצדדים עזבו את ז'נבה עם צעדים ברורים לקראת הסבב הבא.
גם בוושינגטון משדרים מסר דומה אך זהיר. בכיר אמריקאי אמר היום לוואלה כי אמנם הושגה התקדמות בשיחות, אך עדיין נותרו פרטים רבים לדיון. לדבריו, הצד האיראני התחייב לשוב בתוך השבועיים הקרובים עם הצעות מפורטות שנועדו לצמצם חלק מהפערים שנותרו בין עמדות הצדדים.
גם סגן נשיא ארה"ב ג'יי די ואנס אמר כי האיראנים עדיין אינם מוכנים להכיר בחלק מהקווים האדומים של הנשיא טראמפ.
הבעיה היא שבישראל, ובמידה רבה גם בקרב חלק מהמערכת האמריקאית, לא מתרשמים מהצהרות ההתקדמות. ההבנה היא שהשיחות אולי יוצרות מסגרת, אולי משפרות את האווירה, אך אינן מייצרות פריצת דרך של ממש. מדובר בהתקדמות כמעט טכנית בלבד הגדרות, עקרונות, התמקדות אבל ממש לא הכרעה.
החשש המרכזי בירושלים הוא שהסוגיות הכבדות באמת כלל אינן על השולחן: תוכנית הטילים הבליסטיים של איראן, מערך השלוחות האזוריות שלה, והאיום הרחב שמעבר להעשרה הגרעינית עצמה. לכן הנחת העבודה היא שכישלון השיחות הוא רק עניין של זמן אלא אם יתרחש מהפך דרמטי.
הזיכרון הקרוב מוסיף למתח. במהלך מבצע "עם כלביא", כאשר טראמפ ניהל מגעים עם האיראנים, הבית הלבן הצהיר כי בתוך שבועיים הנשיא יחליט האם להצטרף לתקיפה נגד איראן. בפועל, ההחלטה התקבלה בתוך שלושה ימים בלבד, כאשר טראמפ הצטרף למבצע הישראלי עם "פטיש חצות" שסגר את המהלך הצבאי של שתי המדינות.
כעת, הדינמיקה חוזרת: הצדדים מדברים על התקדמות, אך במקביל מתכוננים לאפשרות שהזמן אוזל. מדינות המפרץ אולי נהנות מהאוויר שניתן להן עד לתקיפה אפשרית, אך בישראל כבר מתנהלים כאילו מדובר בשאלה של ימים בודדים.