ברצועת עזה מנסים לחזור לשגרה לאחר תקופה ממושכת של מלחמה שבהם אירועים כמו חתונות נדחו ונדחו. משפחות רבות וזוגות רבים נאלצו לוותר על האירוע או לדחות אותו לתקופה מאוחרת יותר, או לדבריהם, עד "שהימים הכבדים יעברו". בחלוף ימי המלחמה, נותרה בעזה מציאות שהפכה את עצם השמחה לאתגר גדול.
רוב החתונות מתקיימות כיום במתכונת מצומצמת. אחמד סבח, בן 27, סיפר לעיתון "אל־ערבי אל־ג'דיד" כי נאלץ לדחות את חתונתו יותר משנתיים: "איבדנו את הבית, איבדנו את מקור הפרנסה, והחתונה נדחתה פעם אחר פעם. בסוף החלטנו לקיים את השמחה במסגרת מצומצמת בבית של חבר, והזמנו רק את האנשים הקרובים ביותר". הוא הוסיף: "בלי סממנים, בלי רעש. השמחה הייתה פשוטה, אבל חשובה לנו, כי היא נושאת מסר שאנחנו עדיין נאחזים בחיים למרות האובדן".
לפי העיתון, השינוי הגדול ניכר בצורת השמחות ובטקסיהן. לפני המלחמה היו החתונות בעזה אירועים חברתיים רחבי היקף, שכללו מסיבות אירוסין, טקסים עממיים, חגיגות רחוב ולילות חתונה באולמות ובמלונות, לצד סעודות בהשתתפות בני משפחה, שכנים ומכרים. כיום, החגיגות מתקיימות בבתים או באולמות קטנים, רשימות המוזמנים צומצמו, וסעודות רבות בוטלו בשל היוקר והמחסור.
גם החתן סבחי יונס, בן 25, תיאר את קיום השמחה כמאבק עם המציאות, לאחר דחיות חוזרות בעקבות האירועים, האובדן והפינוי האחרון של העיר עזה. "קיימנו את השמחה בינואר האחרון בלי מסיבת צעירים ובלי סעודות. הסתפקנו בקריאת סורת אל־פאתיחה, התכנסות משפחתית פשוטה ועריכת הסכם הנישואין", סיפר לעיתון "אל־ערבי אל־ג'דיד".
עוד ציין העיתון כי מסיבות הצעירים שהיו נערכות ברחובות נעלמו ולא נותרו מהן אלא ניסיונות מוגבלים, המתקיימים במעגל צר ובקול נמוך.
הפלסטיני רדא אערב, אביו של החתן מחמד, מציין בשיחתו עם העיתון כי השמחה בעזה הפכה ל"ביישנית ומוגבלת". הוא מוסיף: "החלטנו לקיים שמחה פשוטה מתוך כבוד לכאבם של האנשים, וגם משום שהמצב הכלכלי אינו מאפשר יותר מכך". עם זאת, הוא הוסיף כי "עצם העובדה שבני מתחיל את חייו למרות הכל היא שמחה בפני עצמה, ומסר ברור שהמלחמה לא הצליחה לגזול מאיתנו את התקווה".
הכלה איה, תושבת עזה, פרסמה סרטון טיקטוק שבו היא סיפרה בציניות על ההכנות לחתונתה. החל מבחירת המקום (מראה מבנים הרוסים), לבחירת התכשיטים ועד לבחירת השמלה: "המעצבים הגדולים בעולם מייבאים את השמלות מאצלנו בעזה וככה השמלות נקיות וחדשות". היא הוסיפה בציניות כי "אין עליהן בכלל שום גרגר אבק".