לצערנו, בנושא האיומים האיראנים, אין "זבנג וגמרנו", כמשאת נפשו של טראמפ. ההצלחה בוונצואלה והמהלומה האמריקאית המוצלחת למחצה בשלהי מבצע "עם כלביא" לא תחזור על עצמה. טראמפ לא בנוי ולא מעוניין במלחמות ארוכות - "סטוצים" צבאיים ו\או דיפלומטיים מתאימים לאופיו יותר. קשה לדרוש מאדם חסר סבלנות כטראמפ, המתקשה לקרוא מסמך בן חצי דף, להנהיג מלחמה מורכבת של מינימום מספר חודשים, אם לא יותר.
התקדימים ההיסטוריים כביכול של החלפת שלטון במלחמות בקוסובו או בלוב ,אינם ישימים למקרה של איראן, כיוון שבמקביל לתקיפות האוויר והטילים של נאט"ו, פעלו כוחות היבשה של צבא השחרור של קוסובו, ובלוב כוחות של שבטים שמרדו בשלטונו של קדאפי ושעד היום ממשיכים להילחם זה בזה בעצימות נמוכה.
שלא לדבר על כך שמתקפת כוחות נאט"ו בקוסובו ארכה 78 ימים ובלוב 7 חודשים - זה באמת יותר מדי לסבלנותו קצרת הרוח של טראמפ. מה עוד שחלק מסביבתו הקרובה יניחו על שולחנו תקדימים אחרים פחות סקסיים, כמו הכשלונות של ארה"ב בוויטנאם, עיראק ואפגניסטן.
בימים ובשבועות הקרובים עוד נכונו לנו תוספות מצולמות היטב של כוחות ימיים ואויריים למכביר סביב איראן, שיהפכו את "הארמדה הימית היפהפיה" ל"יפהפיה מאוד מאוד", וכל זאת בכדי ללחוץ על האיראנים לעשות ויתורים על שולחן המו"מ הדיפלומטי המתקיים במקביל. לעניות דעתי האיראנים המתוחכמים, העוקבים מקרוב אחר התנהגותו של טראמפ, יתרצו הפעם ויתנו לו לבסוף הישג שיספק את ה"אגו הגדול" שלו ושל תומכיו מבית, קרי ויתור על הגרעין בהסכם העולה על מורשת אובמה, וכן הסטת יצוא הנפט והגז האיראני מהשוק הסיני לשווקי האנרגיה הצמאים באירופה.
כדאי לשים לב דווקא לנושא האחרון שמשום מה לא עלה לכותרות, למרות חשיבותו הרבה במאבק בין ארה"ב לסין. בלימת יצוא הנפט מוונצואלה - בעלת הרזרבות הגדולות בעולם לסין, יחד עם בלימת הנפט והגז האיראני אליה [בנפט-שלישי בעולם ובגז-שני אחרי רוסיה], היא מהלומה קשה מאוד במשחק האסטרטגי העולמי בים שתי מעצמות העל הללו.
והיכן ישראל בתמונה? לצערנו נישאר לבד לזמן רב עם בעיית הטילים הבליסטיים ומימון הפרוקסים [שיילך ויגבר בגין הסרה חלקית לפחות של הסנקציות], מבלי יכולת אמיתית להתמודד עימם קונבנציונלית, ללא עזרה חיצונית משמעותית. אסטרטגיית חתימת הסכם בין ארה"ב לאיראן הכולל גם הזרמת מקורות אנרגיה לאירופה תהווה מכה קשה לישראל. מחד לא נוכל כנראה לקבל יותר "אורות ירוקים" או הסכמות בשתיקה בתקופת טראמפ, שלא לדבר על מחליפו בעוד כ-3 שנים. אליהם יצטרפו הפעם גם מדינות אירופה שיהנו מאנרגיה איראנית כתחליף לרוסית.
היה ובכל זאת נקבל בעתיד "אור ירוק" וננסה לשחזר שוב את מבצע "עם כלביא" בהצלחה - איראן הוכיחה לכולנו כי מדובר במעצמה אזורית בעלת יכולת שיקום מהירה. התסריט שהח"מ מצייר כאן איננו דמיוני כלל וכלל אלא ריאלי מאוד, והאירוניה ההיסטורית היא שרק לפני 8 חודשים עמדו על הפודיום העולמי שני מנהיגים יהירים עם קווי אופי די דומים ,והתפארו בפני כל העולם ואשתו כי הם חיסלו את הסכנה והאיום האיראני.
האחד בריון עולמי שניתן לנהל עימו שחמט אסטרטגי תוך הקרבת "המלכה" ולסיים את המשחק ב"פט"[תיקו]. והשני רב-מג פוליטי מקומי ואזורי שהאיראנים המופתעים בסיבוב הראשון העדיפו בלית ברירה לפתוח את משחק השחמט "בגמביט של המלך", קרי הקרבת חייל, רץ ופרש, כאשר המשחק נשאר פתוח, חד ומלא טקטיקה [קלאסי אצל בובי פישר ומיכאל ספאסקי ז"ל]. כיצד ייגמר המשחק בינינו ללא ארה"ב כמשתתף פעיל? הפתרונות רק לביבי ,האיראנים ואלוהים.
הכותב הוא בוגר המכללה לבטחון לאומי[מב"ל] ולשעבר סמנכ"ל לכלכלה ותכנון במשרד הכלכלה.