מחקר חדש: ישראל ניצבת בפני משבר קבורה חמור עקב זינוק בשיעורי התמותה

מדיניות הקבורה של ישראל נדיבה ויוצאת דופן: היא מבטיחה לכל אזרח קבורה נצחית בקרבת מקום מגוריו במימון המדינה. אולם מדיניות זו אינה בת קיימה. בהינתן הזינוק הצפוי באוכלוסייה המבוגרת בעשורים הקרובים, מספר הנפטרים השנתי צפוי לגדול מכ-45,000-50,000 ל-100,000 עד 2044 ול-200,000 עד שנות השמונים של המאה. מגמה זו מחייבת שינוי מהותי בדפוסי הקבורה בישראל, כגון אימוץ מיידי של שיטות קבורה המאפשרות לקבור יותר נפטרים בדונם קרקע ושינוי החקיקה המבטיחה קבורה סמוך למקום מגוריו של הנפטר.

היעדר מדיניות סדורה בנושא יוביל את ישראל למחסור חמור בשטחי קבורה ולהיווצרות "ערי מתים" ענקיות במרכז הארץ. מחקר חדש מאת פרופ' אלכס וינרב, ראש תחום הדמוגרפיה ומנהל המחקר במרכז טאוב, מעלה כי מדינת ישראל ניצבת בפני גל תמותה חסר תקדים, שמקורו בשילוב של גידול אוכלוסייה מהיר והזדקנותם של ילדי דור הבייבי בום שנולדו בעשורים הראשונים של המדינה. נתונים אלו מחייבים חשיבה מחדש על דפוסי הקבורה בישראל.

קצב הגידול השנתי של מספר הפטירות, העומד בשנים האחרונות על כ-1.1% בממוצע, צפוי לגדול לכ-3.85% בשנה בעשורים הקרובים - מכ-45,000-50,000 פטירות בשנה ליותר מ-100,000 עד אמצע שנות הארבעים. למעשה, ב-26 השנים הקרובות (2024-2050) ימותו בישראל יותר בני אדם מכל אלה שמתו מקום המדינה ועד סוף 2023 (כ-2.18 מיליון לעומת 2.12 מיליון). נסיקה זו תימשך וביתר שאת: עד סוף שנות השבעים של המאה מניין הנפטרים צפוי לעלות על 200,000 בשנה, ובמהלך שנות התשעים הוא אף יעלה על 250,000 בשנה.

העלייה הדרמטית במספר הנפטרים מתנגשת עם מציאות של מדיניות קבורה ייחודית בנדיבותה וכשל תכנוני. בין המדינות בעלות הכנסה גבוהה, ישראל היא היחידה שמבטיחה לכל אזרח קבורה סמוך ליישוב מגוריו במימון המדינה, ושהקבר יישאר לנצח כמו שהוא.

המחקר מציע כמה חלופות, ובראשן אימוץ מחדש של שיטת "ליקוט עצמות" (קבורת ארץ ישראל) - נוהג קבורה יהודי קדום שרווח מימי בית ראשון ועד תקופת המשנה והתלמוד. בשיטה זו הנפטר נקבר באדמה וכעבור שנה עצמותיו מועברות לגלוסקמה במתחם משפחתי - תיבת אבן או חרס המשמשת לאיסוף ושמירת עצמות המשפחה.

שיטה זו מאפשרת קבורה בצפיפות חסרת תקדים של כ-3,000 איש לדונם, פי 10 מקבורת שדה סטנדרטית (כ-300 קברים לדונם) ופי 2 משיטות הקבורה הרוויה המקובלות כיום (עד 1,500 קברים לדונם). קבורת ארץ ישראל היא אפוא השיטה היעילה ביותר בשמירה על משאב הקרקע. עם זאת, בשל מורכבות התהליך קשה להעריך את עלות הקבורה בשיטה זו, ולכן המחקר מייחס לה עלות שבין קבורה בכוכים לקבורה במנהרות תת-קרקעיות, בין 5,300 ל-20,300 ש"ח. זאת לעומת קבורת שדה, שהיא כאמור השיטה הזולה ביותר אך הכי פחות יעילה מבחינת ניצול הקרקע.

פרופ' אלכס וינרב, ראש תחום הדמוגרפיה ומנהל המחקר במרכז טאוב: "ישראל ניצבת בפני בחירה בין היצמדות לדפוסי הקבורה הקיימים שאינם בני קיימה, שבהם 'המתים לוקחים מהחיים', ובין אימוץ פתרונות קבורה שנהגו בעת העתיקה - קבורת סנהדרין (קבורה בכוכים) בשילוב קבורת ארץ ישראל (מנהג ליקוט עצמות). חשוב להבין שמדובר בנושא שיש לו השלכות חברתיות וכלכליות מהותיות, וכי ללא שינוי תפיסה עמוק ותכנון אסטרטגי ארוך טווח נעמוד בתוך זמן לא רב בפני משבר חמור שתוצאותיו ישפיעו לא רק עלינו אלא גם על הדורות הבאים".