הביביסטים יודעים את האמת על נתניהו - אבל ממשיכים לתמוך בתועבה

חבר הכנסת מנסור עבאס הוא עד המדינה הרביעי נגד נתניהו. אם יורשה לי, הרי שהוא עד המדינה האפקטיבי ביותר. עדותו לא ניתנת תחת לחץ של הרשעה. עבאס לא חשוד ולא נאשם בכלום. עדותו אמינה, מפורטת, הגיונית ומתכתבת עם כל מה שכולנו ראינו בזמן אמת. עדותו היא הרמת המסך הקטלנית ביותר וקריעת המסיכה הדרמטית ביותר מעל פרצופו של נתניהו.

כל איש שיושר בליבו ועיניים בראשו צריך להבין את הסיפור הזה ולהסיק ממנו את המסקנות האפשריות היחידות: נתניהו הוא זה שהמציא את עבאס, הוא זה שרצה את עבאס, הוא זה שכמעט הקים ממשלה עם עבאס, במהלך שטורפד על ידי העקשנות של סמוטריץ', והכי חשוב: עבור נתניהו, חמאס היא נכס. עבור קטאר, נתניהו הוא נכס.

על פי עדותו של עבאס, ב-2022, נתניהו וקטאר ניסו להקים ממשלה עם עבאס מסיבה פשוטה: "ביבי לא עושה מלחמות, הוא בדרך להסדרה עם חמאס", אמרו הקטארים לעבאס. הם צדקו. לגמרי. אנחנו יודעים את זה היום מכל מה שנחשף ופורסם עד כה. לא, לא היה במערכת הפוליטית הישראלית אירוע מזעזע סיפים יותר מזה.

על פי הדין בישראל, עדות של עד מדינה אינה מספיקה להרשעה. נדרש לה "דבר מה נוסף". עוד ראיה, או אלמנט כלשהו שיחזק את עד המדינה, שהרי הוא מעיד גם כדי להציל את עצמו.

אצל עבאס, כפי שכבר כתבתי, הוא לא צריך להציל את עצמו. ובכל זאת, מעולם לא היה כאן עד מדינה שהיו לעדותו כל כך הרבה חיזוקים חיצוניים. הבחישה של קטאר בפוליטיקה שלנו כבר נחשפה, גם בעמודים האלה. הפעלת הלחץ על בל"ד, כדי שתפרוש מהמשותפת, כדי שהייצוג הערבי יקטן, כדי שזה יאפשר לנתניהו, וקטאר, להקים ממשלה וללכת להסדרה בעזה.

הרומן הלוהט שפרץ אז בין נתניהו לעבאס, הרבה לפני שבנט או לפיד או אדם כלשהו חלמו על שותף ערבי בקואליציה. ארבעת הביקורים הכמעט רומנטיים של עבאס בבלפור. ההזמנה שלו לקיסריה. "סיור הרטיבות" מעורר החמלה שקיבל במעון ראש הממשלה. ההתגייסות הטוטאלית, של כל השופרות ולוחכי הפנכה, למסע ל"הכשרת" עבאס. מבחינתי, הוא כשיר עוד קודם.

המאמרים של נתן אשל (בהארץ ומקור ראשון) לפיהם "הערבים הם לא הבעיה, אלא הפתרון". גיוסם של רבנים, כולל הרב דרוקמן על ערש דווי, כדי ללחוץ על סמוטריץ' ולהכשיר את עבאס. דרוקמן ועבאס אפילו נפגשו. המגעים בין עבאס ליריב לוין ולמיקי זוהר ולרבים נוספים. לאחרונה, זוהר עצמו הודה מעל דוכן הכנסת בקיומם של המגעים האלה, אבל טען שזה היה לצורך הקמת ממשלה "בהימנעות הערבים". נו, שויין. הרי זה על הפרק גם עכשיו, רק שזה על הפרק בצד השני, ולכן הצד השני זוכה מזוהר וחבריו למטר של גידופים, נאצות והכפשות. כי לצד השני אסור. רק לביבי מותר.

אנחנו חיים בסדום. אחרי כל מה שסופר ופורט כאן, הביביסטים טוענים שנפתלי בנט נוכל, כי ישב עם עבאס. הרי גם הם יודעים שעבאס דובר אמת. הרי הם היו חלק ממסע ההכשרה של עבאס. ולמרות שהם יודעים את כל זה, מבחינתם לא ביבי, בנט הוא הנוכל. בנט, ששתי הבטחות הליבה שלו היו להחליף את נתניהו ולמנוע בחירות חמישיות, ואת שתיהן הוא קיים.

כל זה קורה אחרי שכולם כבר יודעים על הרומן שקיים נתניהו עוד לפני שפרץ הרומן עם עבאס. הרומן הקטלני עם סנוואר. הפתק "קח סיכון מחושב". העדות של היועץ לבטחון לאומי מאיר בן שבת על המגעים הצפופים בינו לבין סנוואר, בשם ביבי. הפרסומים על המגעים להסדרה. העובדה שממשלת נתניהו נכנעה לחמאס ערב הטבח והסכימה להגדיל את הכסף הקטארי, מספר הפועלים (שהגיע לשיא של כל הזמנים אצל נתניהו) וטווח הדיג. אחרי שנתניהו הוא זה ששחרר את סנוואר ועוד 1,026 רוצחים מהכלא, בניגוד משווע למדיניותו רבת השנים.

את כל זה הם יודעים, אבל ממשיכים לתמוך בתועבה המונחת לפניהם, במלוא קלונה. תועבה, שיצאה בשבוע שעבר לפגישה הסטורית, דחופה ודרמטית עם הנשיא טראמפ, פגישה שאכן הניבה פירות כמעט מיידיים: שעות ספורות אחרי שהסתיימה, יצא הנשיא האמריקאי במתקפה גסה, אלימה וחסרת תקדים נגד הנשיא הישראלי, רק בגלל שהרצוג לא ציית מיד להנחייתו לבטל את משפט נתניהו. כאמור, סדום.