שתי נושאות מטוסים, משטר איראני בשפל היסטורי, והימור גדול אחד

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הורה הלילה (שישי) לקדם את נושאת המטוסים ג'ראלד פורד אל המזרח התיכון, כחלק מתהליך ארוך ורחב של הפעלת לחץ על איראן במסגרת המשא ומתן על הגרעין, הטילים הבליסטיים ומימון הטרור. מדובר בסימן מובהק להכנה רצינית לאפשרות של פעולה צבאית, במידה והשיחות ייכשלו.

ברקע המהלך הצבאי אי אפשר להתעלם מהרצון של טראמפ להעדיף משא ומתן על פני פעולה צבאית רחבה - ורק לאחר מכן, אולי, לגלוש לעימות. נדמה שגם האיראנים קוראים היטב את המפה האמריקנית ומנווטים בזהירות את הבית הלבן בתוך המו"מ. אחרת, קשה להסביר מדוע טראמפ נאלץ להוסיף נושאת מטוסים נוספת למשוואה, לאחר שנושאת המטוסים לינקולן כבר הגיעה למפרץ הפרסי, כדי להמחיש עד כמה הוא רציני.

מכאן עולה השאלה המרכזית: האם התהליך המדיני אכן יסתיים בתקיפה אמריקנית רחבה, או שמדובר במהלך הרתעתי בלבד? כדי לענות עליה, יש לבחון תקדימים מהעבר. המהלך שמתרחש כעת בגלוי סביב איראן תחת ממשל טראמפ הוא חריג בהיקפו - אך אינו חסר תקדים.

בעשרים השנים האחרונות ניתן להצביע על מהלך דומה בשנת 2003, אז ריכזו האמריקנים למעלה מ-170 אלף חיילים ונושאות מטוסים מול עיראק. אלא שאז המטרה הייתה פלישה מלכתחילה, בעוד שכיום מטרתו של טראמפ היא הרתעה פעילה. ייתכן מאוד שהוא ירצה לספר בסוף הסיפור כי דווקא התגבור המאסיבי של השבועות האחרונים הוא שגרם לאיראנים להיבהל ולחתום על הסכם - ובכך לצמצם ביקורת פנימית ובינלאומית.

גם בשנים 2019-2020, במהלך כהונתו הראשונה כנשיא, הפעיל טראמפ לחץ צבאי משמעותי לאחר היציאה מהסכם הגרעין וחיסול מפקד כוח קודס, קאסם סולימאני. אז, על רקע חשש כבד מנקמה איראנית רחבה, נשלחו נושאות מטוסים, עשרות אלפי חיילים ומערכות הגנה אוויריות לאזור. המתיחות הסתיימה בשיגורי רקטות וטילים לעבר אזורים "ירוקים" בעיראק, והיו מי שהעריכו לאחר מכן כי המתקפה, שהותירה חיילים אמריקנים פצועים, תואמה מראש - בדומה לתיאום שביצע משטר האייתולות עם הקטארים לאחר תקיפה אמריקנית באיראן במסגרת מבצע "עם כלביא".

גם בשנים 2023-2024, במהלך מלחמת "חרבות ברזל", ועל רקע החשש שאיראן וחיזבאללה ינצלו את מצבה הביטחוני הקשה של ישראל על מנת לפתוח במתקפה רחבה על העורף הישראלי, החליט נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן שלא להסתפק באמירת "Don't" בלבד - אלא לתגבר את המזרח התיכון בנושאות מטוסים, כדי להלך אימים על ציר הרשע.

לכן, התגבור הנוכחי של הכוחות הצבאיים במזרח התיכון הוא מרשים מאוד ומפעיל לחץ כבד - לא רק על איראן, אלא גם על מדינות האזור, החוששות מאוד מהשלכותיה של מלחמה רחבה. עם זאת, מהלכים רחבים אף יותר כבר נראו בעבר. ועדיין, מרחפת ברקע השאלה הגדולה: כיצד המשטר האיראני אינו נשבר, נוכח התלכדותם של שלושה צירים שליליים מרכזיים וגלויים.

הציר הראשון הוא הכלכלי, והוא הבולט מכולם. קריסת ערכו של הריאל, האינפלציה המשתוללת שהוציאה המונים לרחובות, והסנקציות החדשות על ייצוא הנפט לסין, חונקות את תקציב משמרות המהפכה. ערב פרוץ המהומות אמר בכיר ביטחוני לוואלה כי אם המצב יימשך בקצב הנוכחי - תוך שנתיים המשטר ייפול.

הציר השני הוא הפוליטי. אף שהוא נדמה לעיתים כנדחק לשוליים, בפועל מדובר בציר משמעותי מאוד. לפי גורמי ביטחון, המחאות הפנימיות יצרו סדקים עמוקים במשטר, ופתחו ויכוח נוקב בזרמי העומק של האליטה השלטת - בעיקר סביב התנהלות המשטר והטבח שביצע נגד אזרחים.

הציר השלישי הוא הצבאי, אותו מוביל טראמפ באמצעות תגבור הכוחות. המסר ברור מתמיד: ארה"ב חותרת להסכם מוצק ויציב - אך אם זה לא יושג, היא מוכנה לתקוף בעוצמה, באופן שיבהיר מי היא המעצמה מספר אחת בעולם. זאת במיוחד על רקע העובדה שרוסיה וסין עוקבות מקרוב אחרי כל צעד והתפתחות.

מדוע, אם כך, טראמפ ממשיך גם הלילה לתגבר את המזרח התיכון בכוחות צבא? גורמים במערכת הביטחון סבורים כי הוא מבקש להיות ערוך לכל תרחיש - אך גם למנוע מהאיראנים טעויות בחישוב המסלול. קיים חשש, גם אם בסבירות נמוכה, כי על רקע המציאות שנוצרה, ינסו האיראנים לפרוץ לפצצת גרעין במסלול חשאי, או לחסום את מצרי הורמוז ולגרום לפגיעה כלכלית עולמית. לתגבור הכוחות יש יכולת הרתעה ממשית מול איראן, שכבר העזה לשלוח כטב"ם לעבר נושאת מטוסים אמריקנית - זאת תוך כדי המו"מ עצמו.

מן העבר השני, לנוכחות הצבאית הרחבה של ארה"ב במזרח התיכון יש גם תוחלת קצרה. העלות הכלכלית גבוהה מאוד, מערכות הנשק המתקדמות דורשות תחזוקה שוטפת, והמתיחות הגוברת בזירה הסינית - ובעיקר סביב טייוואן - ניצבת בראש סדר העדיפויות האמריקני.

לכן, טראמפ ממשיך לתגבר כוחות מתוך רצון לקצר את משך המשבר ולהביא את האיראנים לנקודת שבירה. אם זה לא יקרה - הוא עלול להיאלץ לתקוף, שכן נסיגה תפגע באמינותו ותהפוך אותו לבדיחה בעימות הבא מול סין ורוסיה. כך או כך, האינטרסים הביטחוניים של ישראל מונחים כעת על הכף.