בנט מוכן, לפיד מחכה - ואיזנקוט צריך להחליט: האיחוד שעשוי לשנות את מפת הבחירות

זה אמור להיות המפץ הפוליטי המשמעותי ביותר של הבחירות הקרובות. באופוזיציה בונים עליו כשובר השוויון מול גוש הימין: הפיכת שלוש המפלגות - בנט, איזנקוט ולפיד - לשתי רשימות או אפילו לרשימה אחת.

בנט ולפיד רוצים שאיזנקוט יצטרף אליהם למפלגה. אלא שאיזנקוט - מנסה להתניע מהלך של רשימה אחת משותפת לשלוש המפלגות יחד. מאחורי הקלעים, גם בימים אלה, נמשכת ההידברות ביניהם. במקביל, מתבצעים סקרים ובדיקות בניסיון לברר מהי הדרך הנכונה לפעול בה.

הנחת היסוד למהלך ההתחברות הינה כי עד הבחירות בוודאות ייעשו חיבורים. שלוש מפלגות שונות לא ירוצו בנפרד. איזנקוט לא מצטרף לבדו, אלא מגיע עם מפלגה, חברים ברשימה ומנכ"ל - בדומה למקרי עבר מוכרים כמו הליכוד וישראל ביתנו, בן גביר וסמוטריץ' ועוד. בנט ולפיד, כל אחד בנפרד, היו רוצים לראות את איזנקוט מצטרף אליהם. איזנקוט, מנגד, מעוניין ברשימה אחת מאוחדת לשלוש המפלגות.

הפערים בין בנט לאיזנקוט מתמקדים בשתי שאלות בולטות: מי יעמוד בראש הגוש ומהו העיתוי הנכון לחיבור?

אם שואלים את בנט על השאלה הראשונה - מי יעמוד בראש, מבחינתו זו כלל אינה שאלה. אין תרחיש ואין על מה לדון: בנט עומד בראש. ההסבר שלו ברור - במשך חודשים ארוכים הוא מגלה יציבות בסקרים, מוביל כמעט פי שלושה מאיזנקוט, ובעיקר: הדרך היחידה לנצח בבחירות היא להעביר כחמישה מנדטים מימין לשמאל.

גדי איזנקוט אמנם אינו נתפס כסדין אדום כמו יאיר לפיד בקרב חוגי הימין, אך נתניהו יכול לצבוע אותו - וכבר צובע אותו כיום - בצבעי שמאל, וכך ימשיך לעשות. לעומת זאת, לבנט, לפחות על פי הנתונים היבשים, יש יתרון: אדם חובש כיפה, שגדל בימין, מנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר, מזוהה עם הימין.

מבחינתו של איזנקוט, גם שאלת ההובלה פתוחה לחלוטין. נכון שבנט מוביל בסקרים, אך לדבריו יש לעשות מה שנכון לגוש לקראת הבחירות. תפיסתו אומרת שצריך לבדוק האם בנט כבר מיצה את יכולותיו מבחינת הבאת מצביעים מימין, ומשם יוכל רק לרדת. טענה נוספת מצדו היא שבנט בראש הגוש הוא מטרה קלה ונוחה עבור נתניהו. נתניהו יכול לחבוט בו על לקיחת קולות מהימין והעברתם לשמאל, על ישיבה עם ערבים ועוד.

מבחינתו של איזנקוט, הסוגייה המרכזית איננה הקרב על המקום הראשון. הוא מוכן לוותר עליו. הוא רק מבקש להתקרב לבחירות ולבדוק שם למי יש יותר סיכוי לנצח בראש הגוש, מהו נושא הבחירות, ומה אומרים הסקרים והבדיקות על האיש עם הסיכוי הגבוה יותר. אם זה בנט - שיהיה בנט; אם זה איזנקוט - זה מה שצריך לעשות.

נפתלי בנט היה רוצה להיות כבר אחרי החיבור בין המפלגות. לשיטתו, אם כבר עכשיו הייתה מתייצבת מפלגה גדולה עם 30 ואפילו 40 מנדטים מול נתניהו - הכול היה נראה אחרת. ציבור ימני שחושש לעבור אליו, או כזה שרואה גוש ימין מאוחד מול רסיסי מפלגות, היה מקבל תחושה שזה אפשרי, מצטרף ונותן רוח גבית נוספת.

מבחינתו של בנט, כל יום שבו איזנקוט אינו מתקדם למהלך של איחוד הוא יום שפחות אנשים משתכנעים שזה אפשרי - ומסכן את השגת היעד הנכסף של ניצחון בבחירות.

לשיטתו של איזנקוט, חבירה צריכה להתבצע קרוב ככל האפשר למועד הבחירות. אם המפלגות יתחברו כבר עכשיו למפלגה גדולה - נתניהו יתחיל לעבוד ולכרסם בה עוד ועוד. הדוגמה מבחינתו ברורה: בני גנץ מצא עצמו עם כמעט 40 מנדטים, רחוק מדי מהבחירות, וכעת מגרד את אחוז החסימה. איזנקוט אינו רוצה להיות בני גנץ.

לדבריו, דווקא חיבור סמוך יותר לבחירות ייתן רוח גבית, רעננות של התחלה חדשה בתזמון נכון - והרבה פחות זמן לשחיקה.

ההחלטה נמצאת בידיו של איזנקוט. בנט כבר שם - מוכן לחיבור אתמול, שלשום, למעשה כבר לפני חודשים. כעת זה בידיו של איזנקוט; אי אפשר להכריח אותו להתחבר בכוח.

איזו מהגישות נכונה? קשה לקבוע בשלב הזה. ערימות של סקרים, מחקרים ובדיקות מושקעות במהלך. את התשובה לשאלה מי צדק נקבל רק עם סיום ספירת הקולות.