בשעה שמדינת ישראל מתמודדת עם אחת המגמות המדאיגות של העשור האחרון, עלייה עקבית בהשמנה, בסוכרת ובשומנים בדם גם בגיל צעיר, צה"ל מוצא את עצמו בחזית נוספת שלא תמיד מדברים עליה. לא לבנון, לא עזה, לא גזרת יהודה ושומרון וגם לא איראן, אלא משהו יומיומי - מלחמה שגרתית - מה נכנס לצלחת של חייל בן 18-21 ולאחר מכן גם בקבע ובמילואים? מה הוא בוחר לקנות ב'כוורת', ומה הוא לומד על הגוף שלו בזמן שהוא מתכונן למסלול, לקו, ולחיים שאחרי.
"אנחנו מקבלים כעת מתגייסים עם מדדי בריאות גרועים יותר", אומרת בריאיון מיוחד לוואלה אירה שולמן, התזונאית הראשית של צה"ל. "המערך שלנו והמעקב אחר המתגייסים והמשרתים נקטע בעקבות הקורונה והמשך המלחמה, כעת אנחנו בונים מתודולוגיה חדשה, מדיניות ותרבות חדשה של צה"ל - אורח חיים בריא, אבל לצערי הרב כרגע אני לא יכולה להגיד כמה צה"ל שוקל. יש חיילים שלא נשקלו כל השירות, יש מורכבויות להנגשת מערכת ואיסוף נתונים. אנחנו מעריכים שמתגייסי צה"ל עלו במשקל, בהתאם למצב ההשמנה בישראל ואנחנו פועלים לבלום את המגפה בכל דרך אפשרית ובכל מקום".
צה"ל, מזכירה שולמן, הוא לא רק צבא העם. הוא גם קופת חולים, למעשה "קופת חולים חמישית" של המדינה ויש לכך חשיבות רבה בנוגע למערכת שלמה של מניעה, טיפול, חינוך, פיקוד, לוגיסטיקה, הרגלים, וגם יכולת המדידה.
כדי להבין את השינוי שעובר צה"ל, צריך לחזור לתחילת הדרך. לדבריה, רק בעשור האחרון התחיל להתגבש בצה"ל עיסוק מערכתי בתזונה כחלק מתפיסה רחבה של בריאות הציבור. "לפני זה היו עבודות נקודתיות בעקבות אירועים שקרו", היא מתארת. "היו הנחיות ספציפיות בעיקר סביב לוחמים, אבל לא היה עיסוק מערכתי של חיל הרפואה בסיפור הזה".
זה ההבדל בין "יש פעם בחודש הרצאה" לבין מערך שטח שמדבר עם המטבח, עם הרופא, עם המפקד ועם החייל, ומנסה לשנות לא רק תפריט, אלא תרבות.
שולמן עצמה הגיעה מהעולם הקליני. ברקע שלה כתזונאית קלינית, בריאות הציבור, עבודה בקופת חולים, טיפול פרטני, מחקר וניהול צוותים. מה שהפתיע אותה, כך נדמה, הוא גודל הפער. "צה"ל יודע להעמיד מערכות מורכבות להפליא, אבל תזונה, כמו הרבה תחומים "רכים" שנוגעים באורח חיים, מצריכה התמדה וסבלנות. והיא מצריכה בעיקר הסכמה של הרבה מאוד אנשים שזה לא שולי - כאן צה"ל לא היה".
"אנחנו אוספים נתונים על השמנה בצה"ל"
צה"ל לא רק "מתמודד עם השמנה", הוא גם פוגש כבר היום את הסיבוכים המוקדמים שלה. לפי שולמן, רואים יותר מלש"בים וצעירים/צעירות בגיל גיוס עם סוכרת מסוג 2 לא מאוזנת. "זה כבר לא כזה נדיר לראות נער עם BMI 40 וסוכרת בגיל 22, זו המציאות שלנו", סיפרה שולמן. "אם פעם היו אומרים: 'הצבא יתקן אותך', היום הצבא מקבל אותך כמו שאתה מגיע והמטרה שלנו הוא שייצא מצה"ל טיפה יותר בריא. אנו רואים גם עלייה בסוכרת היריון אצל משרתות הקבע, וגם שם אנחנו מטפלים ומסייעים".
על פי סקר מצב בריאות ותזונה האחרון שנערך בצה"ל יחד עם משרד הבריאות, ממוצע ה-BMI עומד על 24, כלומר תקין, אבל קרוב לגבול העליון. "אנחנו לוקחים אוכלוסייה של בני 19-20, אני מצפה לראות מספר הרבה יותר נמוך", סיפרה והדגישה גם כי בימים אלו עובדים בצה"ל על איסוף נתונים מתגייסים ומשרתים לגבי בריאות החיילים וההשמנה בצה"ל. "בצבא יש הרבה לוחמים, ולוחמים 'יותר כבדים', ו-BMI הוא לא תמיד מדד שמייצג שומן אלא משקל ביחס לגובה, ולכן יכול להיות מושפע גם ממסת שריר. בכל זאת, אנחנו מרגישים את מגמת ההשמנה בצה"ל ורואים את החיילים שמגיעים לבקו"ם. לאחרונה התחלנו בצורה מסודרת לאסוף מידע על לוחמים ובסיסי הכשרה בהיקפים גדולים, ואנחנו מנתחים אותם כעת. המלחמה לקחה מאיתנו המון, אבל אין ספק שזה אחד מהנושאים החשובים היום בצה"ל. אנחנו בונים שיטה לשנים הבאות וזה די בחיתולים - נכון יהיה לבנות מערך מערכתי בנושא".
"גם אם צה"ל ישפר מטבחים, יעדכן תפריטים, יגדיל מגוון, וידאג לאוכלוסיות מיוחדות, חייל בסוף יכול לבחור בורקס וקולה ולא משנה מה נגיש לו", הדגישה בדבריה. "אין לי הרבה מה לעשות בנושא הזה, אבל לכן צריך לייצר תרבות כי בסוף צה"ל משקף את העם בישראל, כאשר נכון להיום אנחנו יודעים שאחד לחמישה ילדים סובל מהשמנה. לכן, צריך לחנך לבריאות".
"בכל פיקוד ובכל זרוע יש תזונאים שמלווים יחידות. הם נמצאים בקשר עם הצוות הרפואי ועם המטבח. הם עושים ביקורות, הדרכות, ירידי בריאות, סדנאות, ומנסים ליצור שפה משותפת של בחירות מזון", מפרטת.
"יש הנחיות מאוד ברורות בצה"ל איך התפריט צריך להיראות", היא מתארת, עד רמת המבנה: סלטים טריים, מרכיבים, איזונים. אבל התפריט הוא רק נקודת פתיחה. "אנחנו עובדים בשיתוף פעולה גם עם משרד החינוך וגם משרד הבריאות להתחיל לדבר על אורח חיים בריא בשלב מוקדם יותר. בסקר מב"ט צה"ל נבדקו גם הרגלי תזונה והרגלי קנייה והחיילים קונים 'בחוץ' לפחות ארבע פעמים בשבוע, קונים שתייה ממותקת רבה".
אכילה רגשית, דימוי גוף, חסר בברזל ושינה: הסיפור שמתחת לצלחת
"הרגלי הבריאות של חיילות וחיילי צה"ל כרגע הם מאוד לא טובים", היא אומרת ומפרטת: "יש המון אכילה רגשית, אכילה משעמום, אכילה מתסכול כי אחוז מאוד גבוה מהצבא הם לא לוחמים (ג'ובניקים). אנחנו בנויים ממה שאנחנו אוכלים, ברגע שהאמירה הזאת תקבע היא תשנה המון דברים. במיוחד אצל לוחמות", היא מוסיפה ומציינת כי יש המון לוחמות עם חסר בברזל ועם דימוי גוף נמוך. "הן אמנם לא עם אנמיה, וזה כן משפיע על הכשירות שלהם, מידת העייפות שלהם והיכולת שלהם להצליח במסלולים - בייחוד ביחידות המעורבות. אנחנו משתדלים להיכנס לפני לתמונה, עורכים כנס מיוחד ללוחמות שנחשפות לאורח חיים בריא ומה שחשוב. גם למלש"ביות - מי שרוצה להיות לוחמת צריכה לאכול נכון".
השנתיים האחרונות לא סייעו לשעות השינה של החיילים בצה"ל. "מצב השינה לא טוב וזה משפיע על הכל. ברגע שחיילים לא ישנים טוב, או ישנים פחות, הבחירות התזונתיות נהיות קשות יותר והעייפות מעלה גם חשק רב למתוק וחיפוש אחר מקור אנרגיה. העייפות מחלישה משמעת עצמית גם אצל מי שמגיע עם מוטיבציה להיות קרבי קשוח".
האבחנה בין "ג'ובניקים" ל"קרביים", כוללת סטיגמות על מה כל אחד "אוכל כל היום". אבל שולמן מתארת תופעה מורכבת יותר: בשטח, מה שקורה הרבה פעמים הוא שחיילים פשוט לא יודעים מה לעשות עם המענה שיש. "ג'ובניקים אוכלים לא טוב לא כי אנחנו לא מספקים אוכל, אלא כי הבחירות לא נכונות". לדבריה, במלחמה הפער הזה קיבל ביטוי חד. "היו לנו מילואימניקים שלא ידעו שיש מנות קרב טבעוניות", היא אומרת. "אם אדם לא יודע שיש לו מענה, הוא לא יבקש, ואם הוא לא יבקש, היחידה לא תדאג, ואם היחידה לא תדאג, 'המענה' נשאר על הנייר". עבורה הכל מתחבר בין לוגיסטיקה לתודעה. צה"ל יכול לספק, אבל כדי שזה יהיה "אפקטיבי", צריך מעטפת של מודעות, תיווך והטמעה.
החלק הפחות מוכר לציבור הוא שהתזונאים בצה"ל לא עוסקים רק בהסדרה של תפריטים. יש גם תזונאים שמטפלים במרפאות. "כל השירותים שנותנות קופות חולים, גם אנחנו נותנים, כולל שירותי תזונה". מדובר על מגוון רחב של שירותים למשרתים בצה"ל - כולל טיפול פרטני בהפניה רפואית, מעקבים, בדיקות דם, שקילות, וכן מענה למצבים כמו שומנים בדם, בעיות מערכת עיכול, ומסגרות טיפוליות ייעודיות כאשר צריך. היא מזכירה גם מעקב אחרי מקרים של ניתוחים בריאטריים בקרב אנשי קבע.
אז איך עוד מטפלים בהשמנה בצה"ל? שולמן מספרת על פרויקט שהיא נשמעת גאה בו במיוחד. סדרה של לומדות קצרות, מצוירות, חמש דקות, שיושבות בקמפוס הדיגיטלי של צה"ל, ומוגדרות כתוכן חובה במהלך ההכשרה. "לומדות חמודות כאלה, כמו מה זה אבני יסוד של תזונה, מה זו תזונה מבצעית, איך אוכלים בשטח ועוד. הבחירה בפורמט קצר היא לא מקרית. צה"ל הוא ארגון עם מעט מאוד זמן קשב, בעיקר בהכשרות. אם רוצים שהמסר ייכנס, הוא צריך להיות קצר, ברור ומונגש בשפה שמדברת לדור שרגיל לצרוך את התוכן שלו בקצרה ובסרטונים. האם לומדה יכולה להחליף תרבות? לבד לא. אבל לומדה יכולה לייצר שפה וכשיש שפה, אפשר להתחיל לייצר פקודות".
אם צריך לבחור מהלך אחד שמסביר מה בעצם מנסה שולמן לעשות, הוא לא יהיה על סלטים או על חלבון. הוא יהיה על טופס בדיקה לפני תרגיל. מדובר על טופס שמפקד חייב לחתום עליו כדי שתרגיל ייצא לפועל. כחלק מההנחיות הרגילות - אישור לגבי מזג האוויר שהוא מתאים, מספיק, מים, ציוד וכו', לא היה עד עתה שום הקשר לתזונה, וכעת יכניסו את זה לצה"ל. "אולי זה קטן, אבל זה בדיוק הסיפור - נהלים. מודעות לבד לא מספיקה. בצבא יש תחלופה גבוהה, אנשים מתחלפים, מפקדים באים והולכים. אם אין נהלים שמחייבים, הכול מתפוגג".
"עוד שנתיים-שלוש תראו את הפירות", היא מבטיחה. "לא יכולה להתחייב שצה"ל יהפוך למכונת כושר, אבל לפחות הוא לא יהיה יותר חולה. אני מסתכלת על האנשים שמתגייסים עכשיו כהורים של המתגייסים של הדורות הבאים. בסוף, צה"ל הוא תחנת מעבר בחיים, אבל תחנה ענקית. אם בתחנה הזו משרישים הרגלים, ההשפעה חוזרת לחברה הישראלית. ואם לא, המגפה תמשיך".