זה אולי נחשב לנושא מביך שלרוב שומרים בחדרי חדרים (או בשירותים), אבל מחקר חדש מאוניברסיטת מרילנד החליט לחשוף את הסודות של הרגלי הנפיחות של בני האדם. בעזרת פיתוח של "תחתונים חכמים", המדענים גילו כי אנחנו משחררים גזים הרבה יותר ממה שחשבו עד היום.
לפי המחקר הראשון שנעשה באמצעות המכשיר החדש, האדם הממוצע משחרר גזים (כלומר מפליץ) כ-32 פעמים ביום. מדובר בנתון כפול מההערכה המקובלת עד כה בקרב רופאים, שעמדה על כ-14 פעמים ביום בלבד.
איך בדיוק מודדים דבר כזה? החוקרים יצרו גאדג'ט בגודל מטבע שנצמד לתחתונים רגילים. המכשיר משתמש בחיישן אלקטרוכימי כדי לנטר באופן רציף את המימן וגזים אחרים שנפלטים מהגוף.
בניסוי הראשוני השתתפו 19 מבוגרים שלבשו את המכשיר למשך שבוע שלם בשעות הערות. למרות המיקום הרגיש, מעל 80% מהנבדקים דיווחו שהמכשיר היה נוח לשימוש ושהם ישמחו ללבוש אותו שוב אם רופא ימליץ על כך.
מכיוון שמימן מיוצר אך ורק על ידי חיידקים (מיקרובים) במעיים, מעקב אחרי הגז הזה מספק למדענים תמונת מצב מדויקת בזמן אמת על פעילות המיקרוביום של הנבדק ועל עוצמתה.
איזה סוג מפליצים אתם?
המחקר מצא שונות אדירה בין המשתתפים, מה שהוביל לחלוקה לקטגוריות משעשעות:
"יצרני מימן קיצוניים" (Hydrogen Hyperproducers): אנשים שפעילות המעיים הייחודית שלהם מייצרת בין 40 ל-50 נפיחות ביום (ובמקרים קיצוניים אף 59).
"מעכלי זן" (Zen Digesters): בעלי קיבה שקטה במיוחד. באופן מפתיע, גם כשהם צורכים תזונה עשירה בסיבים (25-38 גרם ליום), הם עשויים לייצר כ-4 נפיחות ביום בלבד.
עוד בנושא
הקרב הוכרע: המדע קובע שהפלוצים של נשים מסריחים יותר - וזה מעולה
זה לא סתם גזים: 15 דברים שהנפיחות שלכם חושפות על מצבכם הבריאותי
כמה פעמים אתם מפליצים ביום?
למה טעינו עד עכשיו?
עד היום, ניסיונות לקבוע "ממוצע נפיחות" הסתמכו בעיקר על דיווח עצמי של נבדקים, שיטה בעייתית מאוד כיוון שאנשים נוטים לשכוח, לא לשים לב, וכמובן, לא יכולים לספור מה קורה בזמן השינה. החלופות היו בדיקות פולשניות במעבדה (כמו החדרת צינורות), שלא משקפות את חיי היומיום.
ד"ר ברנטלי הול, עורך המחקר, מסביר את החשיבות הרפואית: "למעשה, אנחנו לא יודעים מהי נורמה של ייצור גזים. ללא קו בסיס, קשה לרופאים לדעת מתי ייצור הגזים של מטופל הוא באמת מוגזם ומעיד על בעיה". המטרה היא לייצר מדד אובייקטיבי, בדומה למדדי דופק או כולסטרול.
כעת, הצוות מרחיב את הניסוי לתוכנית ארצית בשם "אטלס הגזים האנושי" (Human Flatus Atlas), במטרה לאסוף נתונים ממאות נבדקים ולהבין טוב יותר את הקשר בין תזונה, חיידקים וגזים.