בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב הכיר בגבר בן 58, איש עסקים שישב במסעדה במהלך פגישה מקצועית במסגרת עבודתו, כנפגע עבודה כתוצאה מקורונה.
בפסק הדין שניתן השבוע (ראשון), בראשות השופט תומר סילורה, נקבע כי "ההדבקה התרחשה תוך כדי ועקב העבודה", וכי איש העסקים עמד בנטל ההוכחה הנדרש.
איש העסקים, המיוצג על ידי עורך הדין ניצן הראל, עבד במשך כ-25 שנה כעצמאי בתחום ייבוא מוצרי ספורט וטיולים. ב-21 ביולי 2020 הגיע לפגישה עסקית במסעדה מוכרת באור יהודה, שם ישב ואכל במשך כשעתיים, ללא מסכות, יחד עם איש עסקים נוסף. יומיים לאחר מכן קיבל הודעה ממשרד הבריאות כי נחשף לחולה מאומת - אותו אדם עמו נפגש - ונדרש להיכנס לבידוד. זמן קצר לאחר מכן החל לפתח תסמינים.
מצבו הידרדר במהירות, וב-28 ביולי אושפז בבית החולים שיבא תל השומר כשהוא סובל מקוצר נשימה, חולשה, כאבי שרירים וחום גבוה. במהלך האשפוז חלה החמרה נשימתית משמעותית: הוא הורדם והונשם, ובהמשך אף חובר למכונת אקמו בעקבות קושי בחמצון.
מצבו הוגדר לא יציב, והוא הועבר לטיפול נמרץ ועבר מספר פעולות רפואיות. רק לאחר אשפוז ממושך והליך שיקום מורכב שוחרר לביתו באוקטובר אותה שנה. מאז, לדבריו, חייו השתנו מן הקצה אל הקצה. אם לפני המחלה היה אדם בריא שנהג לעסוק בפעילות ספורטיבית יומיומית, הרי שכיום הוא סובל מהפרעות נשימה, חולשה, עייפות קיצונית, כאבים בחזה וממגבלות תפקודיות משמעותיות. הוא נזקק לסיוע בפעולות יומיומיות ומתהלך עם הליכון בעזרת מטפל.
למרות זאת, פקיד התביעות במוסד לביטוח לאומי דחה את בקשתו להכיר במקרה כתאונת עבודה, בטענה שלא הוכח אירוע תאונתי הקשור לעבודתו. איש העסקים ערער לבית הדין, ושם התמונה השתנתה.
השופט סילורה קבע כי עדותו של התובע ושל העד מטעמו נמצאה אמינה, וכי סביר יותר שנדבק במהלך הפגישה העסקית מאשר בסביבה אחרת. עוד נקבע כי מתקיימים תנאי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי: מדובר באירוע פתאומי שהתרחש תוך כדי העבודה וגרם לנזקים בריאותיים חמורים, לרבות הנשמה ממושכת שנמשכה כחודשיים וחצי.
השופט דחה את טענות הביטוח הלאומי וקבע בפסק הדין כי "יש להכיר במחלת הקורונה שאובחנה אצל התובע כפגיעה בעבודה". בנוסף חויב המוסד לשלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 שקלים בתוך 30 ימים.
יצוין כי ההחלטה עשויה להיות בעלת משמעות עבור עובדים ועצמאים שנדבקו בקורונה במהלך פעילות מקצועית, ומחדדת כי גם פגישה עסקית מחוץ למשרד, לרבות במסעדה, עשויה להיחשב חלק בלתי נפרד מהעבודה כאשר מתקיים קשר סיבתי ברור בין ההדבקה לבין הפעילות המקצועית.