ברקע המשך תגבור הכוחות של צבא ארצות הברית במזרח התיכון, הן במישור ההגנתי והן במישור ההתקפי, והעלאת המוכנות של צה"ל לשלל תרחישים, ובהם תקיפה באיראן, ייפגש היום (רביעי) ראש הממשלה בנימין נתניהו עם הנשיא האמריקני דונלד טראמפ בשעה 18:00.
על הפרק סוגיות כבדות משקל הקשורות למשא ומתן המתנהל בין ארצות הברית לאיראן: פרויקט הגרעין, ארסנל הטילים הבליסטיים, מימון טרור באזור והחשש הישראלי מ"הסכם מקלט" שיאפשר לאיראנים מסלול מילוט מתקיפה צבאית אמריקאית-ישראלית, ואף ישראלית בלבד, אם תחצה איראן קווים אדומים.
חרף העובדה שבארה"ב מנסים להנמיך ציפיות בכל הנוגע לפגישה בין הצדדים, המכונה "פגישת עבודה", קיימות מספר אפשרויות ותרחישים, ביניהם הסכמה של טראמם לתקוף באיראן: האופציה הראשונה, ו"המושלמת" מבחינת ישראל, היא תקיפה של ארצות הברית שאליה תצטרף ישראל. התרחיש כולל תקיפות אוויריות מסיביות על אתרי הגרעין המרכזיים (פורדו ונתנז, א.ב.), וכן על מחסני טילים בליסטיים, אתרי ייצור, חמ"לים, מפקדות תת-קרקעיות ומנגנוני ביטחון הפנים - אלה שהיו אחראים על הרג מפגינים. כמו כן, ארצות הברית יכולה לספק פלטפורמה לוגיסטית, מטוסי תדלוק, מודיעין בזמן אמת ופצצות חודרות בונקרים כבדות, הייחודיות לה (כגון GBU-57), נגד אתרים תת-קרקעיים מבוצרים.
לצד הרצון לתקוף קיימים גם סיכונים גבוהים מאוד, שכן איראן עשויה להגיב באמצעות שיגור טילים בליסטיים לעבר בסיסים אמריקאיים באזור ולעבר העורף הישראלי - מה שעלול לגרור את האזור למלחמה רחבה שכולם יודעים כיצד היא מתחילה, אך לא בהכרח כיצד היא מסתיימת.
האופציה השנייה, הפחות מועדפת, היא תקיפה ישראלית עצמאית אם איראן תחצה קווים אדומים שישראל הגדירה, לצד תמיכה צבאית אמריקאית מוגבלת. במצב כזה תוביל ישראל את המבצע בעצמה, וארצות הברית תספק בעיקר מודיעין, הגנה אווירית (ואולי גם סיוע בהגנה מפני טילים) ותיאום. המטרה תהיה השמדת אתרים גרעיניים ומחסני טילים מרכזיים. איראן עשויה לראות בכך הצהרת מלחמה ישירה, ועלולה להגיב בחומרה באמצעות שיגור טילים בליסטיים וכלי טיס בלתי מאוישים, כולל הפעלת שליחיה (הח'ותים, חיזבאללה, מיליציות שיעיות ועוד). הסיכון בתרחיש זה הוא הסלמה רחבה ללא גיבוי אמריקאי מלא, מה שעלול להקשות על ישראל להתמודד עם תגובה נרחבת.
האופציה השלישית היא פעילות בצללים, הכוללת חבלה ופעולות חשאיות. מדובר בפעולות מודיעין, סייבר, חיסולים ממוקדים או השבתה טכנולוגית של אתרי ממשל קריטיים, שישבשו את הרציפות התפקודית האיראנית, בדומה לפעולות שישראל ביצעה בעבר. זו אופציה בעלת סיכון נמוך יותר להסלמה מיידית למלחמה כוללת, אך היא אינה מבטלת את התוכנית הצבאית האיראנית באופן מוחלט.
החשש הישראלי הוא מתהליך שבו איראן עשויה לשקם את מה שנפגע בתוך חודשים עד שנים. לכן מבהירים בפורומים סגורים כי אם טראמפ לא יסכים לאופציה צבאית ויעדיף עסקה דיפלומטית, אפילו אם תהיה מוגבלת לפרויקט הגרעין בלבד, ישראל תידרש לבחון את צעדיה.
האפשרויות הרעות מבחינת ישראל:
האופציה הראשונה היא לחץ דיפלומטי להרחבת העסקה. ישראל תנסה לשכנע את טראמפ לדרוש מאיראן התחייבויות נוספות: הגבלת טילים בליסטיים, הפסקת תמיכה בשליחים (חיזבאללה, החות'ים וכו', א.ב.) ופיקוח מחמיר יותר של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. הסיכוי להצלחה נמוך יחסית, שכן איראן מסרבת בתוקף לדון בנושאים הללו מעבר לסוגיית הגרעין. באיראן רואים בכך ניסיון ישראלי להכשיל את השיחות.
האופציה השנייה היא החרפה והרחבה של הסנקציות הכלכליות על איראן. ישראל תדרוש מארצות הברית סנקציות נוספות, כולל חסימה כמעט מלאה של ייצוא הנפט האיראני, הגבלות על בנקים ועוד. מהלך כזה עשוי להחליש את המשטר מבפנים ולעורר מחאות, כפי שנראו ב-2025. יש מומחים בישראל הטוענים כי תרחיש כזה יקרב עוד יותר את איראן לזרועותיהן של סין ורוסיה.
האופציה השלישית היא פעולה ישראלית חד-צדדית. אם העסקה תיחשב רעה ומסוכנת לאינטרסים הביטחוניים של ישראל, היא עשויה להוציא אל הפועל את האופציה הפחות מועדפת: מבצע "עם כלביא 2", בשילוב פעולות חבלה חשאיות ברחבי איראן. הסיכון כאן גבוה מאוד עבור ישראל אם צעדים צבאיים אלה יינקטו ללא גיבוי אמריקאי.
האופציה הרביעית, והגרועה ביותר מבחינת ישראל, היא המתנה דרוכה והיערכות למבצע צבאי רחב היקף, תוך הגברת היכולות המודיעיניות והרחבת בנק המטרות, והמתנה לשעת כושר.