מאז מבצע עם כלביא, פועלת איראן בכל הכוח לשיקום ארסנל הטילים הבליסטיים שלה במספר מישורים כדי להבטיח את יכולותיה במערכה הבאה. פעולות השיקום כללו מעבר מדלק נוזלי לדלק מוצק כדי לקצר את פרק זמן הכנת הטילים לשיגור משעות לדקות בודדות ולהקטין את החתימה המודיעינית, ייצור מסיבי של טילי ח'ייבאר ופתאח', דיוק הטילים באמצעות רכיבים טכנולוגיים ורכש מידע מודיעיני מבוסס לוויינים.
בפרסומים זרים דווח על שיתוף פעולה איראני-רוסי לשדרוג ארסנל הטילים הבליסטיים הקיימים. זאת כדי להקשות על מערכות הגנה אוויריות, קליטת מכ"מים חדשים, הרחבת פסי הייצור והעברה של חלק מהם מתחת לקרקע כמו אתרי שיגור תת קרקעיים.
הטילים שמאיימים על העורף הישראלי
- סדרת טילי השיהאב (שיאהב 3, חיי'באר שקאן) מבוססים טכנולוגיה צפונית קוריאנית, מגיעים לטווחים של כ-2,000 ק"מ ומכסים את כל מדינת ישראל עם משקל ראש קרבי של 700 עד 1,000 ק"ג חומר נפץ.
- סדרת טילי פתאח' 1 ו-2 ענת האיראנים מסוג להתקרב ביכולותיו לטיל היפר סוני בעל יכולות אווירודינמיות חדות מאוד כולל בחלל עם ראש קרב של כחצי טון.
- סדרת טילי סג'יל המוגדר כטיל בליסטי דו שלבי, מונע בדלק מוצק ובהתרעה קצרה משוגר מהבונקר עם ראש קרבי שנע בין 500 ל-1,000 ק"ג חומר נפץ.
- טילי החורמשהר לפי פרסומים באיראן נושא ראש קרב כבד במיוחד (כ-1,500 ק"ג בממוצע), ונחשב לאחד המדויקים בארסנל הטילים האיראנים, ומסוגל לגרום נזק משמעותי לתשתיות אסטרטגיות.
גם בתחומים המשגרים פועלים האיראנים להשתפר משמעותית אחרי הנזק העצום שנגרם להם במבצע עם כלביא בתקיפות מהקרקע ומהאוויר. משגרי תל המוגדרים כמשגרים ניידים מהווים את מקור הדאגה העיקרי של קהילת המודיעין שאמורים לאתרם בזמן אמת ברחבי איראן לפני שיגור, ואתרי טילים תת קרקעיים.