מלאך חבלה על סטרואידים: נתניהו השתפן ועכשיו, מאשים אחרים

קריאת מסמך האליבי של ראש ממשלת ישראל לאסון 7 באוקטובר אמורה להפוך את מיצי הקיבה של הקורא הישראלי הסביר ולעורר בו תחושת בחילה עזה. אישית, נזקקתי לאיפוק מירבי כדי לא להקיא על הטקסט המחפיר הזה, שמעיד בראש ובראשונה על הלך הרוח של כותבו, על שפל המדרגה המוסרי אליו צנח, על בריחתו ההיסטרית, המיוזעת, מאחריותו הטבעית, המובנית, כמי שמופקד על בטחון ישראל.

עוד לפני שצוללים לתוך פיסות הציטוטים שלוקטו בפינצטה מ-15 שנות קבינטים וישיבות בטחוניות, עוד לפני שמזהים את השקרים, הפיקציות, חלקי האמיתית והדברים שמוצאים מהקשרם, לפני כל זה, בואו נצא לרגע מנקודת הנחה (מוטעית) שהכל נכון. שראשי זרועות הבטחון לאורך קרוב ל-20 שנות שלטונו של נתניהו היו תבוסתנים, חשבו שצריך להכיל את חמאס והם אלה שהביאו את הקונספציה שהובילה ל-7 באוקטובר. אז מה? האם זה מפחית אפילו גרם אחד מאחריותו הישירה של ראש הממשלה לאסון?

נשאלת שאלה פשוטה: תגיד לנו, אדוני ראש הממשלה, בשביל מה בחרו בך לתפקיד הרם בו אתה נושא עוד מעט 20 שנה? הרי טענת שאתה "מר בטחון". הרי הבטחת "עוצמה" ו"בטחון" ו"החזרת הגאווה הלאומית" ואיימת על כל אויבי ישראל 3 פעמים ביום, 7 ימים בשבוע, 4 עונות בשנה. הרי סיפרת שהעם היהודי אף פעם לא הצטיין בזיהוי סכנות ואתה הוא זה שמזהה אותן מבעוד מועד. אף אחד לא בחר לתפקיד ראש הממשלה את בני גנץ או גדי איזנקוט או אביב כוכבי או נדב ארגמן או יורם כהן או רונן בר או אהרון חליוה או תמיר הימן או יוסי כהן או דדי ברנע או תמיר פרדו או מספר רב אחר של בכירי המערכת. הם אנשי מקצוע. הם סרים למרותך. הם ממליצים, אתה מבצע. האחריות נעצרת רק על השולחן שלך. אם אתה לא מסוגל לעשות שום דבר בניגוד לרצונם של ראשי מערכת הבטחון, שאת רובם המכריע אתה עצמך מינית, למה התמודדת על תפקיד ראש הממשלה? למה הבטחת בסוף "עופרת יצוקה" שמיד עם חזרתך לשלטון תיתן את ההוראה המתאימה ותפיל את שלטון חמאס בעזה? הרי אתה, במילותיך, ניבאת כל מה שקרה ב-7 באוקטובר. ידעת הכל. תכניות חמאס היו גלויות ופרוסות בפניך ופירטת אותן בפורומים שונים, כולל מול מצלמות ומיקרופונים. איך אתה מעז להאשים עכשיו את לובשי המדים?

הרי אתה, בעצמך, לימדת אותנו, בעשרות נאומים והתבטאויות ואפילו מכתב מפורט לועדת וינוגרד שחקרה את מלחמת לבנון השניה, שעל בטחון ישראל מופקד רק אדם אחד: ראש הממשלה. הוא, ולא אחר. שר הבטחון, לדבריך, הוא דחליל. אפילו לא תפאורה. הדרג הצבאי? דבריו נשמעים בכובד ראש. אבל את ההחלטות, אמרת, מקבל הדרג המדיני. "הדרג הצבאי נשמע, הדרג המדיני מחליט", שיננת. על אהוד אולמרט, שהיה ראש ממשלה שבועות ספורים בטרם פרצה מלחמת לבנון השניה, אמרת ש"אתה היית צריך לוודא את מוכנות צה"ל" ו"אתה היית צריך לדעת את המצב". אתה, בניגוד לאולמרט, היית ראש ממשלה 16 שנים לפני 7 באוקטובר. ידעת הכל. בנית הכל. תכננת הכל. הכתבת הכל. קבעת הכל.

"זו המשמרת שלנו", הצהרת כשחזרת לתפקיד שלך בפעם האחרונה, "אני הראש, אני האחראי", אמרת. כשנשאלת על הכסף הקטארי שהזרמת לרצועה, אמרת, בקולך, שזו החלטה שלך, שמנהיגים צריכים לקבל החלטות וצריכים גם לשאת בתוצאות ההחלטות הללו. אתה, בקולך, אמרת את הדברים. ומה קרה כשהגיעו התוצאות? ברחת. ולא רק ברחת: אתה מוג לב עלוב נפש שבורח תוך כדי הפלת אשמתו-שלו, על אחרים.

ולמסמך עצמו: זמן קצר אחרי 7 באוקטובר דיווחתי בטורי שאנשי נתניהו, בפיקודה של הגברת נתניהו, כבר פשטו על מזכירות הממשלה ועל הארכיונים בהם מתוייקים כל הפרוטוקולים של כל ישיבות הקבינט וההתייעצויות הבטחוניות לאורך השנים. רק לנתניהו יש את הפריבילגיה הזו, לעבור על החומר ולהחליט מה להוציא ומה לא. שנתיים וחצי לקח לכנופיה הזו לייצר מסמך שמזכיר יותר דרישת כופר נפש של עבריינים, שאותיותיה נגזרות מתוך דפי עיתון, כל אות בנפרד.

"עזוב רגע הכל", אמר לי שלשום קצין בכיר (שלא נמנה על רשימת האשמים) שעבד מקרוב עם נתניהו, "היית מוכן לקנות במכולת שהבעלים כל היום מאשים אחרים? היית מוכן לשים את הילדים שלך בגן שהגננת כל היום מאשימה את הילדים, הסייעות ומשרד החינוך? היית מוכן לשלוח את הילד שלך לצבא שהמפקד יודע שכולם אשמים חוץ ממנו (רק בכשלונות)?

איזו מדינה עלובה נותנת לאיש כזה עלוב, חלש ורופס להנהיג אותה?

החמור ביותר, הוא הנסיון להעליל על ראש השב"כ לשעבר, רונן בר, זיוף מסמך שנכתב בעקבות ההתייעצות שקיים לפנות בוקר האסון. כאילו ההוראה לעדכן את מזכ"ץ רה"מ נוספה למסמך רק בדיעבד, אחרי שהתבררו מימדי האסון. זה כמובן פייק מוחלט. אי אפשר לזייף את מסמכי השב"כ הנכתבים במערכת הממוחשבת שלו. צחי ברוורמן, ששינה את השעה של שיחת הטלפון ההיא במזכירות הממשלה, לא מורשה חתימה בשב"כ. זאת, ועוד: צריך בסך הכל לשאול את המזכיר הצבאי, אלוף אבי גיל, אם אכן קיבל את העדכון, כפי שנכתב במסמך. התשובה: חיובית. מה שמוכיח שהזייפן הוא, כרגיל, נתניהו.

ומכאן, לעצם טענותיו של נתניהו: את שיא החוצפה הוא שובר כבר בהתחלה, בקביעה שהמונחים "הכלה" או "שקט" מעולם לא נכללו בדירקטיבה שלו לגבי עזה. ובכן, הייתי מגיש את השקר הזה למצעד 20 השקרים הגדולים בכל הזמנים של השקרן-בן-שקרן שלנו. לאורכם ורוחבם של התחקירים הצבאיים שפורסמו בשנה שעברה, מתנוססים לא מעט סיכומי דיונים בטחוניים בהם ראש הממשלה נתניהו סיכם את הדיון וקבע למערכת הביטחון את הדירקטיבה המדינית על רצועת עזה. הנה דוגמה לאחד מהם, דיון בקבינט בתאריך 9 ליולי 2023 (שלושה חודשים לפני הטבח): "ראש הממשלה סיכם את הדיון וקבע למערכת הבטחון את הדירקטיבה המדינית על רצועת עזה:
1. מאמץ לשימור רגיעה לאורך זמן (זירה משנית).
2. מינוף כלים הומניטריים וכלכליים והמחשת מחיר הפסד.
3. שיפור מוכנות לסבב לחימה יזום או תגובתי.
4. הגנה - מיגון יישובי הדרום.
5. מניעת התעצמות - צמצום בניין הכוח, שת"פ עם מצרים למניעת הברחות וקידום שדרוג מעבר רפיח.
6. המשך מאמצי שו"ן.
7. בחינת פתרונות ארוכי טווח ליציבות ממושכת.
8. שימור הקשר עם מצרים, קטר והאו"ם".

במילים אחרות: תעשו הכל, העיקר שזה לא ייגרר למלחמה. אפשר להפציץ כאן עם עוד אלף ואחד מסמכים וציטוטים של נתניהו עצמו, אבל יש עוד אפשרות: להעלות מחדש מה כתבו כל לוחכי פנכתו של נתניהו, שופרותיו וחסידיו השוטים, לאורך התקופה הזו: איך גדי טאוב מסביר, בכשרון רב, שחייבים לשמור על חמאס בעזה. איך גלית דיסטל מסבירה את זה בפוסט ארוך, מפורט ומייגע. איך בצלאל סמוטריץ' מסביר ש"הרשות הפלסטינית היא נטל, החמאס הוא נכס". איך אתר "מידה" מדווח על הדירקטיבה הזו של נתניהו בגאווה גדולה.

עכשיו הוא מנסה להפיל את הדירקטיבה על הדרג הצבאי. אדוני ראש הממשלה: הדרג הצבאי לא קובע דירקטיבה. הדרג הצבאי ממליץ. הדרג המדיני קובע. הדרג הצבאי אמור לבצע את המדיניות של הדרג המדיני. הדרג המדיני זה אתה. כפי שאתה מתפאר ש"מאז 7 באוקטובר אתה לא פועל יותר על פי המלצות הדרג הצבאי", צריך לשאול אותך למה פעלת על פי ההמלצות שלהם עד 7 באוקטובר? למה קיבלת שכל, עצמאות, אומץ או השראה רק אחרי ששילמנו בחייהם של 2000 אחים ואחיות? איך אתה מעלה בדעתך להימלט מהאחריות הזו?

כדי להוסיף חטא על פשע, מנסה נתניהו לנכס לעצמו, במסמך האליבי שלו, שאיפה לכיבוש עזה. לדבריו, הוא הורה פעמים רבות לבדוק את האפשרות אבל מערכת הבטחון שללה אותה מכל וכל. הוא גם מנסה להעליל על נפתלי בנט ואביגדור ליברמן שבניגוד למה שאמרו בחוץ, בתוך החדר הם התנגדו נחרצות לכיבוש עזה.

מדובר, כמובן, בהררי שקרים. מי שמפליל כאן את בנימין נתניהו, זה בן ניתאי. כלומר הוא, בעצמו, בספרו האוטוביוגרפי, שם הוא מתאר בפרוטרוט את האירוע: "בגלוי תמך בנט בפלישה קרקעית מלאה כדי לכבוש את עזה. יעד זה היה כרוך בהרס חלקים נרחבים של עזה וברבבות הרוגים אזרחים. אחרי שישראל תחריב את שלטון החמאס היא תיאלץ לשלוט בשני מיליון עזתים לזמן בלתי ידוע. לא הייתה לי שום כוונה לעשות זאת, בפרט כשתשומת ליבי הייתה נתונה לנושא הגרעין האיראני, שאיים על עצם קיומנו. האמנתי שהמחיר בחיי אדם ובמשאבים לא הצדיק פעולה כזו. החלטתי נגד פלישה קרקעית לכיבוש עזה".

זאת, ועוד: בנט וליברמן לא חשבו שצריך לכבוש את עזה. גם היום הם לא חושבים את זה. הם חשבו שצריך לפלוש לעזה, להשתלט על הליבה השלטונית של חמאס ולפרק את כוחו. פעולות שהיו מונעות את 7 באוקטובר. הם אמרו את זה חדשות לבקרים. ליברמן התפטר מתפקיד שר הבטחון בגלל שנתניהו בלם את זה. הוא אמר את הדברים במסיבת עיתונאים בזמן אמת. הוא כתב מסמך נבואה, מצמררת, ביום התפטרותו, שמתאר מה עלול לקרות אם נתניהו ימשיך בסירובו. ואחרי כל זה, השקרן מנסה לשכנע אותנו שהמציאות הפוכה. מדהים שהוא מאמין שזה אפשרי.

אותו סיפור בדיוק עם חיסולם של ראשי החמאס. נתניהו הוא מומחה למניפולציית פרוטוקולים. הוא תמיד יגיד גם משפטים מיליטנטיים שיוכלו בדיעבד להוכיח כל תזה שירצה. הוא יוכל לשלוף אמירות מתונות ופרגמטיות, אבל גם אמירות קיצוניות ומיליטנטיות. הוא פיזר את הציטוטים האלה כהכנה ליום סגריר. עכשיו הגיעה שעת פירסומם.

הבעיה היא, שבסוף ראשי חמאס לא חוסלו. היחיד שיכול לתת את ההוראה לביצוע "מבצע העריפה", הוא נתניהו. והוא לא נתן. אין מה לעשות, אי אפשר לשנות את העובדה הזו. הוא הזכיר את האפשרות לחסל, הוא העלה את האפשרות לחסל, אבל בכל פעם שהתבקש לתת את הפקודה לחסל, לא נתן.

שלושה ראשי שב"כ, יורם כהן, נדב ארגמן ורונן בר, שניים מהם מונו על ידי נתניהו, העידו בקולם ובגלוי שהוא קיבל 6 פעמים תכנית מבצעית לעריפת כל ראשי חמאס. הוא לא הורה לבצע אותה אפילו פעם אחת. שב"כ סגר מעגל על יחיא סנוואר 11 פעמים בשנה שלפני הטבח. נתניהו ידע על כל פעם ופעם, אבל מעולם לא הורה לבצע. הוא תמיד ידחה את זה לפעם אחרת, כי המנטליות שלו היא לדחות, להרוויח זמן, להנציח את הסטטוס קוו. את המחיר שילמו 2000 אחינו ואחיותינו.

השרלטנות של האיש המתיימר לעמוד בראש המדינה בולטת בכל סעיף וסעיף של כתב הבכיינות שלו. פעמים רבות הוא מנסה להדגים שאיתגר את מערכת הבטחון לתפיסות שונות מתפיסותיה, אבל אז מתברר שדווקא לא. כך, למשל, כשהשר יובל שטייניץ, אדם שתמיד חשב מחוץ לקופסה, מנסה לאתגר את תפיסת ההגנה באמצעות מכשול עילי, שעמדה מאחורי הקמת המכשול בגבול עזה. את הקטע הזה פירסם נתניהו עצמו באותו מסמך:

השנה היא 2016 ורק השר שטייניץ מאתגר את המערכת ושואל מה יקרה אם חמאס יחליט לפרוץ ארצה מעל פני הקרקע. שטייניץ מתריע כי "התפרצות כזאת היא אפשרית באמצעים קלים יחסית והיא יכולה להיות אפילו בהיקפים רחבים יותר", אך ראש הממשלה נתניהו בחר לאמץ את עמדתה של מערכת הביטחון. איפה מר בטחון? איפה האחריות? איפה כל מה שהוא הטיח באולמרט, שהיה צריך לדעת, היה צריך להזהיר, היה צריך להורות, היה צריך לאתגר? למה שטייניץ יכול ונתניהו לא? ואם אפשר, אז הגיע הזמן להחליט: אתה מאתגר את המערכת, או מתיישר איתה? זה או זה, או זה.

אין טעם להמשיך לנתח כאן את הר השקרים המביך (מומלץ לעבור על שרשור בנושא של הכתב הצבאי של גל"ץ, דורון קדוש). מספיק להיזכר בדברים שקרו מול עיני כולנו בזמן אמת: איך האיש נשאל פעם אחרי פעם במסיבות עיתונאים טרום 7 באוקטובר על התרעות אמ"ן, ומכחיש אותן. איך הוא נשאל עליהן באולפן ערוץ 14 על ידי ינון מגל, וטוען ש"יש בזה הגזמה". איך שר הבטחון שלו, יואב גלנט, מתייצב לנאום היסטורי שכולו אזהרה אסטרטגית אחת ארוכה, ובתגובה מפוטר בשידור חי. איך המנהיג ורעייתו יוצאים לסדרה אינסופית של חופשות בארץ ובחו"ל ערב 7 באוקטובר, בזמן שיאיר לפיד נושא נאום אזהרה מפורש (כולל עזה) אחרי שקיבל תדרוך מהמזכיר הצבאי ואביגדור ליברמן מתייצב על הגדר בעזה שבוע לפני הטבח, עם אזהרה דומה.

ספוילר: ראשי מערכות הבטחון הישראלית לדורותיהם, אינם נקיים מאשמה. להיפך, הם שותפים מלאים. המחדל המודיעיני והמבצעי רשום על שמם. כולם הכירו בו. הרכינו ראש. הודו. התנצלו. פינו את מקומם. רק אחד נשאר. בלווייתו של רן גואילי, החטוף-חלל האחרון שהושב ארצה, התנצל נשיא המדינה יצחק הרצוג בפני המשפחה ובפני הציבור, בשם המדינה, על המחדל, על ההפקרה, על האסון. איפה ההתנצלות של נתניהו? איפה ההכרה באחריות וההודאה על חטא? ממה האיש הזה עשוי? איך הוא יכול לחיות בתוך עצמו? להביט בעצמו במראה?

נכון, רוב הזמן חשבו ראשי מערכת הבטחון שחמאס בעזה מורתע. אבל שירות הבטחון הכללי, למשל, העריך תמיד שחמאס הוא האוייב המסוכן ביותר והמליץ תמיד על חיסול ראשיו. רונן בר השמיע לנתניהו, בשיחת טלפון לבית החולים, ערב הטבח, התרעה מפורשת למלחמה. נדב ארגמן הביא לנתניהו, שבועות ספורים לאחר שהחלו לעבור מזוודות הכסף מקטאר, מידע מודיעיני לפיו חלק מהכסף הולך למוחמד דף ולזרוע הצבאית. תמיר הימן, ראש אמ"ן, השלים את המידע הזה מעט מאוחר יותר. מה נתניהו עשה? כלום. בהמשך, הוא הגדיל את ה-15 מיליון ל-30 מיליון וערב הטבח, הובעה הסכמה מטעמו להגדיל גם את הסכום הזה.

כן, כל זה עובדות מוצקות, ממוסמכות, ידועות ומפורסמות. האיש הנקלה שמנהל את המדינה הזו כבר שנות דור חושב שכולנו מטומטמים. הוא מאמין שלא היינו כאן כששחרר 1027 רוצחים תמורת חייל אחד. שלא היינו כאן כשניהל רומן בהתכתבות (על פי עדות מקורבו מאיר בת שבת) עם יחיא סנוואר. הוא חושב שנרדמנו כשהוא דילג על כל ההזדמנויות להכנס לעזה ולפרק את שלטון חמאס. שלא היינו בהכרה אחרי דו"ח המבקר על חדלון "צוק איתן" וששכחנו איך הוא והרמטכ"ל אביב כוכבי התפארו בהישגים דמיוניים אחרי מבצע "שומר החומות", בו הם בזבזו את המלכודת הקטלנית שבנה צה"ל לחמאס במנהרות המטרו על תמונת נצחון מלאכותית. כל התחקירים מורים שסנוואר עבר את הרוביקון אחרי המבצע הזה והחליט ללכת להתקפה על ישראל. הוא הבין עם מי יש לו עסק: עם שרלטן.

נסיים בתמלול אותו קטע וידיאו בלתי נשכח של נתניהו מיד בסיום מבצע "עופרת יצוקה", שבועות ספורים לפני בחירות 2009: "אנחנו פה בכניסה לאשקלון. הבוקר נחת כאן טיל גראד. זה אומר הכל. במקרה, רק במקרה, קרה כאן נס והילדים שהראו לי את הרסיסים לא נפגעו. אבל אנחנו לא יכולים לסמוך על ניסים. אנחנו צריכים פעולה שתסיר את האיום. יש רק פעולה אחת שתעשה את זה, וזה למוטט את שלטון החמאס בעזה".

"אני התרעתי מפני חמאסטן לפני כמה שנים", המשיך נתניהו. "התרעתי מזה שיעופו טילים מעזה לאשקלון. ציפי ליבני וקדימה גיחכו. מסתבר שיכולנו לראות נכוחה את מה שהם בעוורונם לא ראו, ולא רק שלא ראו, כשהיא כבר התעוררה, הם גילו חולשה מולה. הם הבליגו, עשו תהדיה, נתנו לחמאס להתחמש עם עוד ועוד טילים. אבל בסוף כשכבר יצאו לפעולה וצה"ל עשה פעולה יוצאת מן הכלל, ציפי ליבני וממשלת קדימה עצרו את צה"ל לפני השלמת המלאכה". הוא הוסיף: "אז אני רוצה להגיד כאן ועכשיו. אנחנו לא נעצור את צה"ל. אנו נשלים את המלאכה. אנחנו נמוטט את שלטון הטרור של חמאס, אנחנו נחזיר את הבטחון לתושבי אשקלון, לתושבי שדרות, באר שבע, יבנה, אנחנו נחזיר את הבטחון לתושבי ישראל. כשעמדתי שם, במקום של הפגיעה, היתה שם אמא, אמא, החזיקה תינוקת קטנה והיא בוכה. ילדה בת שנתיים. תסתכלו עליה, היא מפחדת, היא בוכה, היא מתייפחת, והיא אומרת לי תעשה משהו. תעזור לנו. אז אני רוצה להגיד לאותה אמא ולכל האמהות בישראל: ועוד איך נעשה. אנחנו נעשה מה שצריך היה לעשות מזמן וקדימה לא עשתה. אנחנו נמוטט את שלטון הטרור של החמאס, אנחנו נחזיר לכם, לכולכם, לכן, את הבטחון".

הבטחת, מר נתניהו. עשית את זה כי ראית את אביגדור ליברמן מתרומם בסקרים ויועץ הסקרים שלך ישראל בכר אמר לך שאתה חייב להודיע שתפיל את שלטון חמאס בעזה. נבחרת לראשות הממשלה. למה לא עשית את זה? בזמנו, זה היה קל. קלי קלות. בזיל הזול. אבל אתה פחדת. אתה השתפנת. אתה דחית. אתה בכית. עכשיו אתה מאשים אחרים. אתה איש נורא, מר נתניהו. עוכר בטחון ישראל. או, כפי שיצחק שמיר קרא לך: מלאך חבלה. על סטרואידים.