שאלתי השבוע את אחד ממפתחי האפליקציות המרכזיים במנהלת הבינה המלאכותית (AI) והאוטונומיה של מפא"ת במשרד הביטחון, מאלו האמונים על פיתוח הכלים עבור כוחות צה"ל המתמרנים בשטח אויב, מה הייתה המחמאה הכי גדולה שקיבל מהלוחמים ברצועת עזה. הוא הרים לרגע את המבט מהמסך, הפסיק את ההקלדה המהירה והשתתק לשנייה. אז, כמעט מופתע מעצם השאלה, השיב בשקט: "איקסים".
חשבתי שלא שמעתי נכון. "מה אמרת?", שאלתי שוב, והוא חזר על דבריו: "איקסים. הרבה איקסים".
במילים פשוטות, הוא התכוון לכך שהמערכות, האפליקציות החדשניות והרובוטים שהוא וחבריו במפא"ת מפתחים, הופכים את לוחמי צה"ל ואת אמצעי הלחימה שלהם למדויקים, מהירים וקטלניים מאי פעם. כשהם אומרים "איקסים", הם מתכוונים למחבלים הרוגים בשדה הקרב, בהיקף ובקצב גבוה.
אולם, האתגר האמיתי הניצב לפתחה של מנהלת הבינה המלאכותית והאוטונומיה חורג מגבולות פיתוח ה"מכונות" והרובוטים; הוא ממוקד ביכולת להעביר את היכולות הללו בקצב תעשייתי אל הקצה המבצעי. בימים שבהם כל רגע קריטי וההיערכות למלחמה רב-זירתית כבר בפתח, זמן הפיתוח הופך למשאב היקר ביותר. כדי לשמר את הפער הטכנולוגי מול האויב, רתמה המנהלת למאמץ קשרים עם עשרות חברות סטארט-אפ, תוך יישום האסטרטגיה של סגן הרמטכ"ל (ובעבר מנכ"ל משרד הביטחון), האלוף במיל' אמיר ברעם: "קצב עבודה שילך ויתעצם, במטרה להבטיח שכל אלגוריתם מתוחכם יהפוך במהירות לכלי בידיו של הלוחם בשטח".
בקומה רחבת ידיים במגדל גבוה בגוש דן, הולכת ומתרחבת המנהלת החדשה - המוח הדיגיטלי של מערכת הביטחון. הכניסה לקומה הזו אינה מזכירה אף משרד הייטק המוכר לכם; היא דומה יותר לבונקר משוכלל התלוי בין שמיים לארץ. האבטחה המוקפדת היא רק נקודת הפתיחה.
עברתי שרשרת של הרשאות כניסה: מכשיר הטלפון נותר בחוץ, וסורקי טביעות אצבע שומרים על דלתות משוריינות גם בתוך חללי העבודה. כשנפתחת הדלת האחרונה, נחשפת התמונה האמיתית של הדמויות שמאחורי הרובוטים: בחדרים יושבים זה לצד זה מפתחים בגילאים שונים, חלקם מוקדי ידע מקצועיים, לבושים בטי-שירט וסניקרס. לצידם פועלים לוחמים וקצינים, חלקם הגיעו מהשטח או מהמטה כדי לקדם את תהליכי הפיתוח, ללמוד או לחוות דעה על המוצרים בזמן אמת.
בראש המנהלת, שהוקמה בדצמבר 2024, עומד אל"ם במיל' ירון שריג (44), נשוי ואב לשלושה, מהנדס חשמל ופיזיקה. שריג החל את שירותו באמ"ן ואת רוב שירותו הצבאי העביר במפא"ת שבמשרד הביטחון. תחתיו פועלים כ-100 עובדים, רובם המכריע מהנדסים וחוקרים, בהם בעלי תואר דוקטור. חלקם מחזיקים ברקע מבצעי במטרה לקדם את תהליכי ההטמעה בשטח. המנהלת מאגדת מגוון התמחויות: AI, הנדסת נתונים, רובוטיקה, חשמל, מכונות, תוכנה, תקשורת, פיזיקה, תפעול והטמעה. כדי להאיץ את התהליכים, המנהלת מקיימת קשר רציף עם עשרות סטארט-אפים ישראליים, בעיקר בתחום הרובוטיקה - חלקם באופן ישיר דרך מכרזים וחלקם על בסיס "קול קורא".
רגע לפני המעבר בין החדרים, התבקשנו להסיר מהמסכים פרטים רגישים. שריג הצביע על אחד הדוקטורים שאחראים לפיתוח אפליקציות מבצעיות, כאלו שכבר הצילו חיים וסייעו בזיהוי מחבלים בשטח הרוס כנגד כל הסיכויים. לא התאפקתי ושאלתי אותו: "מה אתה עושה כאן, כשבחוץ אתה יכול להרוויח משכורת גבוהה בהרבה?".
הוא השיב במהירות: "זו שאלה שעניתי עליה מזמן. אני מציל חיים. יש משהו חשוב מזה? אני שומר על גיסי שנלחם ברצועה. החברים שלי חוקרים מגמות של מניות בבורסה - מה עדיף? יש לי עניין עצום במה שאני עושה פה כל יום. תראה מי עומד בחוץ כדי לראות את מה שפיתחנו". המוטיבציה הזו מתורגמת ישירות לשטח; לדברי המפתחים, על חלק מהכלים המתמרנים של צה"ל כבר הושתלו רכיבי בינה מלאכותית, המשדרגים בזמן אמת את ההגנה על הכוחות ואת יכולות התקיפה.
תפיסה שמשנה את כללי המשחק
מגרש המשחקים של המפתחים במנהלת חרג מזמן מגבולות שורות הקוד. מסכי המחשב או הגאדג'טים שנמצאים כיום בידי היחידות המתמרנות - משקפי מציאות רבודה, שלטים חכמים וטאבלטים קרביים - הם רק הקצה הוויזואלי. המשאב האמיתי, ה"דלק" של מרוץ הפיתוח והמלחמה המודרנית, הוא הררי המידע שנאגרו לאורך יותר משנתיים של לחימה. מדובר בים של נתונים גולמיים, מתצורות שטח פתוח ובנוי ועד דפוסי התנהגות של האויב, שמהם מזקקת הבינה המלאכותית לקחים ותובנות בזמן שיא. אלו לא רק שורות תוכנה; אלו תשובות לשאלות הסבוכות ביותר על שדה הקרב, ההופכות רעיונות מופשטים ליתרון מבצעי. אפשר רק לדמיין כמה מפתחים "דפקו את הראש בקיר" בתחילת המלחמה, כשנזכרו שהמציאו בעבר מערכות נשק שלא ידעו לאגור מידע מהסביבה - מידע שהתברר כעת כתרנגולת המטילה ביצי זהב.
במהלך הראיון נזכר אל"ם במיל' שריג בשיחה מעוררת השראה שניהל עם מפתחיו, שלא כולם חוו בעברם את מראות הקרב או את הדחיפות לייצר פתרונות יש מאין. בעודם עומדים בתור לדוכן פלאפל עמוס בשעת הצהריים, אמר להם: "דמיינו את הדוכן הזה ברצועת עזה - תעבורה מטורפת, רעש ולכלוך. דווקא בתוך הבלגן הזה, אתם צריכים לזהות את הדמות החריגה, את המחבל או את הסכנה המתהווה. המשימה הזו הופכת למורכבת פי כמה כשמדובר בכוח מתמרן ברחובות עזה".
בראייתו של שריג, הנגמ"שים והטנקים מייצרים חתימה אקוסטית אדירה ורעש שמרעיד את הקרקע, מה שמקשה על חיישנים ועל מפעילי רחפנים לזהות פרטים ברזולוציה נמוכה. כאן נכנסת לתמונה "המכונה": היא לומדת איך נראה המרחב ה"נורמלי", מתייגת את תחומי העניין ומנקה עבור המפעיל את ה"רעשים" הלא רלוונטיים, כדי שיוכל לראות את האויב גם כשהוא נטמע לחלוטין בסביבה תוך כדי התמרון.
תפקידה של המכונה הוא לאתר איומים או אינדיקציות לאיומים במקומות שבהם העין האנושית תתקשה לזהותם. "קיבלנו אינדיקציות על מחבל בשטח, מידע איכותי וממוקד, אבל במרחב שאין סיכוי שאדם רגיל יצליח לאתר בו תנועה", מסביר שריג את הערך המוסף. בזמן שהלוחם סורק את האופק, הבינה המלאכותית כבר "סימנה" לו את המטרות. המערכת לא רק סורקת, היא מדייקת את המשתמש בקצה במה שרלוונטי באמת, מזהה חשודים ומבדילה בינם לבין אירועים שגרתיים. "יש גם טעויות, והחוכמה היא לאמן ולהכשיר את המפעיל ואת המכונה להתמודד איתן", הוא מוסיף.
זו תפיסה שמשנה את כללי המשחק: המכונה היא לא רק כלי תצפית, היא שותפה שממקדת את קשב הלוחם בדיוק לנקודה שבה מסתתר האיום, עוד לפני שהכוח נכנס למארב. כך למשל במקרה של כוח המאבטח צוות הנדסה כבד ברצועה - אירוע שבשגרה שעל פניו נראה פשוט, אך טומן בחובו מורכבויות רבות בשל הסביבה המשתנה וההרס. "אנחנו צריכים לתת להם כלים שיסייעו בהתרעה על איום במרחב", מסכם שריג, "גם זה קורה. בתחום אחיזת השטח ועם הכוח המתמרן, הכלים שלנו יהפכו למשוכללים יותר".
שיטת הנטפליקס
עיקר המיקוד של המנהלת מופנה לכוחות היבשה, אך היא מקיימת שיתופי פעולה הדוקים גם עם חיל האוויר וחיל הים. לדברי שריג, באמצעות הבינה המלאכותית הם משלבים "מוח" בתוך רחפנים משלל סוגים, וממקדים אותם אך ורק במה שרלוונטי למשימה בתוך גזרת הטיסה. כך, הרחפן הופך ממצלמה פסיבית לסורק אינטליגנטי שיודע לזהות תנועה חשודה, צליל ספציפי או שונות בספקטרום. "במקום שהמפעיל יטבע בים של וידאו, האלגוריתם מציף לו רק את המידע הקריטי - זה שיודע להבחין בין רעשי רקע לבין המטרה שצריך להשמיד", הוא מסביר.
המנהלת פועלת להעניק למערכות "עיניים ואוזניים" חדשות דרך שדרוג אמצעי חישה אופטיים, אקוסטיים ואלקטרומגנטיים (מכ"ם). המטרה ברורה: לחפות על "עיוורון מודיעיני" והפתעה בסיסית, כפי שחווה צה"ל ב-7 באוקטובר כשחמאס תקף אמצעים טכנולוגיים שנראו עד אז חסינים. מעל לכל, המדיניות שמוביל מנכ"ל משרד הביטחון היא לעשות הכל כדי לשכלל את התמרון הקרקעי: מאיתור מטעני חבלה או מניחיהם ופתיחת צירים, ועד שדרוג הקטלניות והסיוע הלוגיסטי, הקריטי במיוחד בטווחים רחוקים מהגבול.
אך יעדי המנהלת דורשים יותר מחזון טכנולוגי; הם מחייבים שינוי עמוק בדרך שבה משרד הביטחון מנהל פרויקטים. לאור לקחי העבר מפרויקטים עתירי תקציב שלא צלחו את מבחן המציאות, הציבה המנהלת את הבקרה והנגישות בראש סדר העדיפויות, תוך מעבר מייצור "מוצרי בוטיק" לפיתוחים בהיקף תעשייתי עבור כלל היחידות המתמרנות. לשם כך, הוטמע פורום בכיר הבוחן מדי רבעון עמידה קשיחה בלוחות זמנים, בתקציב ובעיקר בדרישות המבצעיות. כל זאת כדי להבטיח שכל שקל שמושקע יתורגם למענה נגיש עבור הלוחם. היעד של המנכ"ל ברעם ברור: בניית "עשור ביטחוני עצים", שבו מקצרים משמעותית את הזמן שבין דרישת השטח לאספקה בפועל.
בזמן שראש המנהלת מדבר נשמעה נקישה קלה בדלת. מעבר לפרוזדור הציץ ראש מחלקת אמצעי לחימה של זרוע היבשה. "הוא מתחבר לסיפור שלי, לא?", אומר שריג ומחייך. "צה"ל מחובר להכל, גם ברמה האסטרטגית מול אגף התכנון. מה עושים כאן כל הקצינים שבאו לבקר? לרוב זה יהיה שיח על התאמה של האמל"ח. אנחנו גם דואגים לעבוד ב'שיטת נטפליקס' - המערכות יודעות ללמוד את הלקוח הספציפי או את הגזרה, ולהציף לו בדיוק את מה שהוא מחפש וצריך, ממש כמו האפליקציה שלומדת את המשתמש".
לאורך הראיון שריג מדבר בצניעות, מנסה לכווץ כל מחשבה על מוצרים ופיתוחים שטרם הבשילו. אך בנקודה אחת הוא מדגיש בידיו את המטרה שבכוונתם לפצח כדי להוות מכפיל כוח אמיתי: יצירת "דיאלקט מבצעי אחוד". מדובר בפרוטוקול תקשורת משותף שאמור לחסל את "מגדל בבל" הדיגיטלי שבין חיל האוויר, חיל הים וכוחות היבשה. השפה המשותפת הזו תאפשר למערכות של יצרנים שונים "לדבר" אלו עם אלו, ולהפעיל מערכות מהאוויר אל הקרקע ולהיפך. המטרה היא להפוך את זירת הקרב לצ'אט פשוט בשפה טבעית, שבו המידע זורם ללא הפרעות ומאפשר סגירת מעגלי אש בשניות בודדות, תוך חסינות גבוהה מפני שיבושי אויב.
מהפכה נוספת, שעליה סירב שריג להרחיב, כוללת את המעבר מצבא של כלים כבדים לצבא של "אלגוריתמים". באמצעות שילוב מודלים חכמים, מעין "צ'אט-GPT של עולם המלחמה", ניתן יהיה להפעיל במקביל מערכות נשק המתקשרות זו עם זו. במנהלת שקעה התובנה שהמנצח בקרב יהיה מי שיחזיק ב'מודל' החכם ביותר בתוך הראש של הטיל, ולא פחות מכך - בתוך אמצעי התצפית של המפקד; הוא זה שנדרש לזהות בלב שכונה הרוסה, מעל ומתחת לקרקע, את האיום האורב לו.
בסופו של יום, המבחן האמיתי של המוחות מהמגדל בגוש דן הוא ה"פנטזיה" של המפקד בשדה הקרב. כדי להבין את הפער הזה, התקשרתי למפקד פלוגה קשוח, עם מאות ימי קרב ביומן המבצעים בכלל הזירות, ושאלתי אותו מה היה רוצה שיפתחו עבורו, תוך דרישה שיישאר מציאותי. הוא ביקש שהכל יהיה פשוט. "אני רוצה היתוך מידע בזמן אמת וסנכרון בין כל הכוחות, בלי להוציא מילה מהפה בקשר", אמר וסיכם: "תביאו לי הנדסת אנוש נורמלית למ"פ ולמ"מ בשטח, ו-ווטסאפ מבצעי בטלפון האישי".
זהו האתגר האמיתי של מנהלת הבינה המלאכותית: לקחת את המודלים המסובכים ביותר בעולם ולהפוך אותם לכלי עבודה פשוט ונגיש; כזה שינקה למפקד את רעשי הרקע וייתן לו את השורה התחתונה בדיוק ברגע שבו הוא צריך לקבל החלטה של חיים או מוות. כלי שמרים למפקד המזיע תחת אש את הראש מהטאבלט, ומאפשר לו להתרכז במה שהוא יודע לעשות הכי טוב: לנצח.