זיני חושב מחוץ לקופסא - אבל אחיו חושב מחוץ לפאקט

לא רק שהוא מונע בכל הכוח הקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר האסון הרשום על שמו, בנימין נתניהו מנסה לייצר לעצמו ועדת חקירה אלטרנטיבית, עצמית, תוצרת בית, שמסקנותיה יוכתבו על ידו. ועדת חקירה סטרילית, שבה תובא רק גרסתו. זה הרושם שהשאירה הופעתו של ראש הממשלה בפני ועדת המשנה החסויה של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת ביום חמישי האחרון.

הופעה שהוקצבו לה שעתיים, מקסימום שלוש שעות, אבל נמשכה כחמש שעות תמימות. לפחות שעתיים מתוכן הוקדשו על ידי מי שעומד בראש ממשלת ישראל קרוב ל-20 שנה, כדי להפיל את האחריות לכל האסונות אליהם הוביל, על ראשם של אחרים.

ח"כים ששמעו אותו יצאו ברגשות מעורבים. חלק טענו שהוא היה במיטבו - חד, ממוקד, משכנע. אני מאמין שהתיאור נאמן למציאות. נתניהו במיטבו כשהוא משקר. הוא פורח במצבים האלה, שבהם הוא מפזר פייק, מעליל עלילות ומייצר פנטזיות.

אבל באותה נשימה, רבים מהח"כים שהאזינו לו היו מזועזעים. "זה לא ייאמן איך הוא מפיל הכל על כולם, חוץ ממנו, איך הוא מעז להאשים רק את הצבא, רק את זרועות הביטחון, כולם חוץ ממנו, כולם מנעו ממנו ועצרו אותו ובלמו אותו. הוא רצה להגן על עם ישראל אבל מסכן, פשוט לא נתנו לו", אמר לי אחד הנוכחים בחדר.

נתניהו בא עם ציטוטים מתוך ישיבות הקבינט. ציטוטים שאף אחד לא יכול לבדוק ואף אחד לא יכול להביא בתוך ההקשר המלא שלהם. רק לנתניהו ואנשיו יש גישה מלאה לפרוטוקולים. כפי שפורסם כאן בעבר, זמן קצר אחרי 7 באוקטובר החלו אנשיו של נתניהו, בניצוחה של הגברת נתניהו, לעבור על כל הפרוטוקולים של כל הישיבות, קבינטים וישיבות ביטחוניות, כדי ללקט מתוכן את המשפטים שמהם ירכיבו את האליבי.

את המשפטים האלה הוא הקריא ביום חמישי. הוא סיפר שאלה החומרים שנתן למבקר המדינה בעדותו. הוא סיפר שאנשי המבקר ישבו בלסתות שמוטות והיו חיוורים כסיד. אבל אז התערב בג"ץ ועצר את חקירת המבקר.

אז מה עושים? דבר ראשון, נתניהו התעקש לשקר ולטעון שההתערבות של בג"ץ באה מיד לאחר שנודע על עדותו. כאילו בג"ץ בעצם הוזעק כדי לבלום את יציאתה של האמת לאור. במציאות, הדיון בבג"ץ נקבע זמן רב לפני שנקבעה עדותו. אז מה עושים? איך מקדמים את האליבי בכל זאת? מייצרים מסלול עוקף, אלטרנטיבי: הישיבה שהתקיימה אתמול.

ואכן, אחד מדובריו היותר מגוחכים של נתניהו, איש ערוץ 14, מיהר להעלות ציוץ מפורט מדבריו (החסויים) של נתניהו בפני הוועדה הסודית בשעות אחר הצהריים. המסקנה: מדובר בצדיק. לא ועדת חקירה צריך נתניהו, אלא פרס ישראל. בואו נקווה שלא יתבע פיצויים מהמדינה. האיש הוא בעצם הקורבן העיקרי של 7 באוקטובר. תעזבו את הנרצחים, החטופים, הנאנסות, הנשחטות. זה נזק אגבי. תראו מה המנוולים עשו לשמו הטוב של נתניהו.

על פי מה שסיפר בוועדה, אם זה היה תלוי בנתניהו, מוחמד דף היה מחוסל עוד לפני הבר מצווה שלו, שאר המחבלים היו הולכים בעקבותיו, חמאס היה מושמד כעמלק מיד עם חזרתו של נתניהו לשלטון, אף אחד לא היה משחרר את יחיא סנוואר מהכלא, ובעזה היה מוקם סניף משגשג של הליכוד. שר הביטחון ישראל כ"ץ היה חונך חנות ירקות השבוע בג'באליה, ולא בקריית ים (זה סיפור אמיתי: כ"ץ הגיע שלשום, בשיאה של המתיחות מול איראן, לטקס פתיחת סניף של חנות ירקות כלשהי, השייכת, כך אני מניח, לחבר מרכז כלשהו, בקריית ים).

זה נתניהו קלאסי. הוא אפילו לא צריך להדליף את דבריו. בשביל זה יש שם ח"כים. כל מה שצריך זה ללקט את כל המשפטים הנכונים שאמר לאורך 15 שנות שלטון בכל הישיבות האפשריות, ולהמטיר את המקבץ הזה על ראשם של מי שלא יודעים איך הדברים נאמרו, מה נאמר לפניהם ואחריהם, מהם ההקשרים ואיך הגיבו אחרים.

אתמול אחר הצהריים התברר שנתניהו מאוכזב מהאפקט התקשורתי של הצגת האליבי שלו בוועדה. מה עושים? משתמשים בישיבת הקבינט שכונסה באותו זמן והייתה מיועדת לדיון בנושא האיראני. למרבה הפלצות, מתברר שנתניהו הקריא גם לשרי הקבינט את שלל הציטוטים שמסר לוועדה. בבחינת, אם הח"כים לא ידליפו מספיק, השרים ישלימו אותם. העיקר שעולב צדקתו של המנהיג העליון יתגלה לעיני כל.

מי שמכיר את נתניהו מכיר גם את הטריקים והשטיקים האלה. פעם, לפני שנים רבות מאוד, סיפר לי אחד מעוזריו לענייני מודיעין שנתניהו לא תמיד חתם לצד דיווחי המודיעין הסודיים ביותר שהועברו אליו. "כל ראשי הממשלה יודעים שצריך לחתום, לפחות בראשי תיבות, על כל עמוד כזה", סיפר האיש, שמשתייך דווקא לימין, "אבל ביבי לא אהב לחתום. לא שאלתי אותו, אבל הבנתי. חתימה כזו היא בעצם הפללה. אם משהו קורה, החתימה מוכיחה שראש הממשלה ידע, הוזהר, תודרך. בשביל מה זה טוב?".

זו השיטה גם בדיונים עצמם. מאיר דגן היה מספר שגם כשנתניהו היה מאשר לו פעולות מסוכנות, הוא היה עושה את זה בניד ראש, או בקריצה. דגן היה מתעקש ומבקש לשמוע את האישור בקול רם, שיישמע גם בהקלטה ויופיע אחר כך בסטנוגרמה. לא תמיד נתניהו זרם. האיש מדבר כל חייו לפרוטוקולים. דואג שתמיד יוכל לשלוף מהם את המשפט שיוכיח את צדקתו, בכל מקרה ומצב.

אבל כל התמרונים האלה לא ישנו את העובדות ואת המציאות: נתניהו הוא זה שהבטיח להפיל את שלטון חמאס ברצועה והוא זה שלא קיים. נתניהו הפליל את עצמו בספרו האוטוביוגרפי, כשכתב ותיאר בפרוטרוט איך נפתלי בנט ואביגדור ליברמן דרשו ממנו להיכנס לעזה ולהפיל את שלטון חמאס ואיך הוא מנע את זה בגופו.

נתניהו דחה שש הצעות מבצעיות של השב"כ לחסל את כל ראשי חמאס. שלושה ראשי שב"כ שונים, שניים מהם מונו על ידו, העידו על כך. 11 פעמים נסגר מעגל על סינוואר בשנה שלפני הטבח, ובכל הפעמים הללו נתניהו מנע את חיסולו. ועוד לא דיברנו על הכסף הקטארי, ועל עסקת שליט, ועל "רוח המפקד" שהנחיל נתניהו ודבקה, למרבה האסון, גם בצבא, שלפיה חמאס אינו נטל, אלא נכס. צריך לנהל אותו, צריך להכיל אותו, צריך להשתמש במקלות וגזרים, אבל אסור להחליש או לפגוע בו. הכל רשום על שמו של נתניהו. לא בפרוטוקולים שהוא ערך לעצמו, אלא במציאות. אין בעולם אליבי שיכול לזכות אותו. כל מה שקרה כאן, קרה לנגד עינינו.

בואו נניח לרגע שהוא צודק. שכל הסטנוגרמות מדויקות. שהוא היה זה שדרש לפרק ולחסל את חמאס, וראשי הזרועות השונים מנעו ממנו. האם זה פוטר אותו מאחריות? התשובה: לא. אפילו לא בצחוק. הוא עצמו הנחיל את זה לכולנו בדברים שאמר לאורך השנים על אחריותו של ראש ממשלה לביטחון הלאומי, במכתביו לוועדת וינוגרד, בדרישותיו השונות מכל ראשי הממשלה שאינם הוא לוודא את מצב הצבא, לזהות בעצמם את הסכנות, לתת את ההוראות הנכונות.

נתניהו מינה את רוב הרמטכ"לים וכמעט את כל ראשי השב"כ. הוא מינה את היועצים לביטחון לאומי ואישר את כל מינויי הצמרת במערכת הביטחון. הוא לא היה ראש ממשלה טרי שזה עתה מונה, כמו אהוד אולמרט ערב לבנון השנייה. הוא היה ראש ממשלה ותיק, אחרי שלוש, ארבע, חמש קדנציות. כולם סרו למרותו.

האם זה הגיוני שיפיל את האחריות עליהם? האם הייתם מפקידים את הילדים שלכם בידיה של גננת שמאשימה כל היום את משרד החינוך, את הסייעות, את ההורים ואת הילדים בכל פגעי הגן? האם הייתם קונים במכולת שבעליה מאשים את הספקים ואת המחירים ואת המובילים בליקויי הסחורה שמכר לכם? כמה אפשר להתבכיין, כמה אפשר לברוח מאחריות, כמה אפשר להפיל הכל, כולל הכל, על כל האחרים, בלי לקחת אחריות, בלי להודות בטעות, בלי להתנצל? התשובה: כמה שצריך.

וכפי שגורם ביטחוני בכיר מאוד לשעבר סיכם אתמול את המצב: "איזו מדינה עלובה נותנת לאיש כזה עלוב, חלש ורופס להנהיג אותה?".

במהלך אותה ישיבה נשאל נתניהו על ידי ח"כ חילי טרופר לדעתו אם אכן הייתה "בגידה מבפנים" בקרב מערכת הביטחון, טרם אסון 7 באוקטובר. נתניהו ענה שלמיטב ידיעתו היה מחדל נורא, אבל לא הייתה בגידה. אני מקווה שחברי הוועדה לא פרצו במחיאות כפיים סוערות. הרי בכל זאת, לא מדובר בעניין של מה בכך וזה לא מובן מאליו.

השאלה הנשאלת היא למה הוא לא אומר את זה בפומבי. למה הוא לא מוריד את הקוף הזה מכתפיה של ישראל. התשובה: כי זה הקוף שלו. הוא האחראי להתייצבותו של הכתף שלנו. הוא, חסידיו, שופרותיו, מלחכי פנכתו העלובה, כל מפיצי הכזב שהצליחו לשכנע מספר לא מבוטל של אנשים שיש בצה"ל או בשב"כ אנשים שבגדו. ששיתפו פעולה עם חמאס. שפתחו את השער לנוח'בות. שהפעילו את סנוואר. העובדה שמי שאמור לעמוד בראשות הממשלה לא הואיל בטובו עד היום לפרק את הפייק הזה בצורה משכנעת, תרדוף אותו לנצח. גם אחרי שהוא ואנחנו לא נהיה כאן. אותו, ואת מי שמינה לתפקיד ראש השב"כ, אליו עוד נחזור.

בזמן שבו "העיד" נתניהו בפני הוועדה, שודר בכאן רשת ב' קטע מתוכניתו של רוני קובן עם הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט. קובן שאל על הדלפת המסמכים הסודיים שנגנבו מצה"ל לעיתון "בילד", הדלפה שנעשתה על ידי אנשי נתניהו הקרובים ביותר, במטרה לייצר "מבצע השפעה" על הציבור הישראלי למחרת הגעתה של הבשורה הנוראה על רציחתם של שישה חטופים בשבי חמאס.

עדותו של איזנקוט לא מחדשת הרבה לאלה שמכירים את החומר, אבל מעמידה את הדברים במלוא חומרתם. בעיקר כשהם נאמרים בידי מי שמכיר היטב את המטריה: "אתם לוקחים מידע מאחד ממקורות המודיעין החשובים ביותר ברצועת עזה", סיפר איזנקוט. "מקור מודיעיני שהוא הפתח, הצוהר, להבין את מצב החטופים. אני יודע איזה תועלת מבצעית המקור הזה הביא כשאני הייתי רמטכ"ל, ונתניהו מאפשר להדליף את זה לערוץ 12 בהתחלה ואחרי זה ל'בילד'. הוא מאפשר לסכן את המקור המודיעיני, אחד החשובים ביותר בעזה. אני מכיר אותו הרבה שנים, ונתניהו מסכן את המקור הזה. הוא היחידי שיודע מאיפה זה מגיע, ולכן זה עניין חמור מאוד. הנגד (ארי רוזנפלד - ב"כ) יודע מה המקור, כי הוא הקב"ט שלו, שמו אותו כדי לשמור על המקור. רק 15 או 20 אנשים מקבלים אותו. אז הוא בוגד ונותן את המידע הזה לאזרח, פלדשטיין, שלוקח ומניח אותו על השולחן. פלדשטיין לא יודע מאיזה מקור זה מגיע, אבל נתניהו יודע. וכרגיל, יגיד שלא ידע. אז לפחות תשאל מה המקור שזה מגיע ממנו".

למי שלא הבין: הדלפת המסמך ההוא ל"בילד" יצרה נזק אדיר, חסר תקדים, לביטחון הלאומי. למודיעין הישראלי יש מספר מצומצם של נכסים מודיעיניים אסטרטגיים, להלן מקורות, שמעניקים לו את העליונות המודיעינית. פרסום המידע שמגיע ממקור כזה עלול לאפשר לחמאס לזהות את המקור ולפעול לסתימתו, או ביטולו. במקרה הספציפי הזה, מדובר בנזק גם בהקשר לגורלם של החטופים, וגם בהקשר לסיכון לוחמי צה"ל. ועדיין, לשכת נתניהו, בהשראתו, ביצעה את הפשע הזה, לכאורה. וכל זה בקרב על נרטיב ועל שמו הטוב של נתניהו, יממה אחרי ששישה אחים ואחיות שלנו נרצחים באכזריות בתוך מנהרות חמאס.

תחשבו רגע על הפרדוקס המדהים הזה: בעוד השופרות ממשיכים לפמפם את תיאוריות ה"בגידה מבפנים", מתברר שאם הייתה כזו, היא הייתה בפנים לשכת ראש הממשלה. מתברר שאנשי נתניהו חִלטרו אצל קטאר תוך כדי מלחמה וביצעו עבורה מבצעי השפעה, מתברר שהם גנבו מסמכים סודיים והדליפו אותם לגורמים זרים למרות איסור הצנזורה, ושיא השיאים מגיע כשמתברר שאחיו של ראש השב"כ מבריח סחורות לעזה תמורת מאות אלפי שקלים, בידיעה ברורה שזה מעשיר את קופתו של חמאס, ארגון הטרור שאחיו נלחם בו במקביל. אין ספק, אם ישנו גיהינום, ככה הוא נראה.

כל צווחני הבגידה וצרחני שאר תיאוריות הקונספירציה נעלמו בבת אחת כשהתברר שהאח של זיני מעורב עד צוואר בסיפור המטריד הזה. בערוץ 14, ששנה קודם שידר כתבה נרחבת על העושר שחמאס מרוויח מהברחות הסיגריות, מיהרו לפרסם ש"אחיו של ראש השב"כ נאשם רק בהברחת סיגריות". מיהרו להפיל את האשמה על פרקליט המדינה, עד שהתברר שמי שהורה לשנות את היחס להברחות מהסוג הזה ולהתייחס אליהן כאל עבירה ביטחונית, הוא זיני עצמו.

כשנתניהו מינה את זיני לתפקיד, תוך הפרה ברגל גסה של כל הכללים, האיזונים וההגיון הבריא, הטיעון המוביל היה ש"זיני יחשוב מחוץ לקופסה". ובכן, זה הצליח, אבל לא עם הזיני הנכון. מתברר שהאח, בצלאל, לא רק חושב מחוץ לקופסה, הוא גם חושב, לכאורה, מחוץ לפאקט הסיגריות.

הבעיה היא שבצלאל זיני זכה להנחת סלב מפליגה בגלל ייחוסו המשפחתי. בלית ברירה, השב"כ הוא שחקר את הפרשה הזו. מטבע הדברים, כשהתברר שאחיו של ראש השב"כ מעורב, הועברה חקירתו לידי המשטרה.

כל שאר החשודים נחקרו על ידי השב"כ, תוך שימוש באמצעים מיוחדים שבהם המשטרה לא יכולה להשתמש. זיני היה פריבילג, רק בגלל הקרבה שלו לאחיו. לך תדע אם זה לא פגע בחקירה עצמה. כך או אחרת, כשמינויו של דוד זיני לראשות השב"כ אושר בוועדת גרוניס, נבדקו כל המידעים שהגיעו לוועדה על בני משפחתו השונים. בסופו של דבר, הוועדה העלתה על הכתב הסתייגות למינוי: אם יתברר שמי מבני המשפחה הקרובים ייתפס במעשים אסורים, יצטרך זיני להתפטר מתפקידו.

האם זיני צריך להתפטר מתפקידו? קטונתי מלקבוע. על פי החקירה, אחיו לא היה ממובילי מפעל ההברחות העזתי, אלא רק אחד מדגי הרקק שגרף לכיסו מאות אלפי שקלים. מצד שני, הוא היה אחד הזהירים והמפוכחים שבהם, הרבה להזהיר את חבריו לבל "יעלו עליהם", ביקש שיגיעו לפעילות ההברחות ללא טלפונים סלולריים וכו'. בסופו של דבר, האיש קצין בצה"ל, אחיו אלוף בצה"ל וראש שב"כ מכהן. הוא הגיע מוכן לאירוע.

עד שהנושא הזה יוכרע, מבחינתי הקלון האמיתי המוטבע על מצחו של זיני הבכיר, הוא העובדה שגם הוא לא הואיל עד היום לפרק את תיאוריות הקונספירציה השונות בשמו של שירות ביטחון כללי. כל המידע הרלוונטי פתוח בפניו. כל מה שקרה, כל מה שנאמר, כל מה שנאסף וכל מה שנדון עד 7 באוקטובר וגם בלילה ההוא, פתוח בפניו. ביקשו ממנו פעמים רבות לפרסם גרסה מדויקת וסופית של השב"כ שתנקה את שמם של לוחמיו מהזיות הקונספירציה. הוא מסרב. רק על זה הוא צריך ללכת הביתה. ועוד לא אמרנו כלום על מה היה קורה כאן אם האח שהבריח סיגריות לעזה לא היה בצלאל זיני, אלא בצלאל בנט, או בצלאל איזנקוט. איך היו נפתחים כאן שערי הגיהינום על כולנו.

ערב לפני "כנס המנהלים" השנתי ה־15 של הציונות הדתית, שכותרתו השנה הייתה "בונים חוסן לאומי", שודרה בערוץ 14 "כתבת תחקיר" על ארגון "שותפות לשירות", שמאגד נשות מילואימניקים מהציונות הדתית שפועלות למען שוויון בנטל. כתבת פח אשפה שמטרתה אחת: להשחיר את פניו של הארגון וליצור רושם שמדובר בפרוקסי של קפלן, או של השמאל, או של עוכרי ישראל כלשהם, שמטרתו האמיתית היא לא שוויון בנטל אלא "פגיעה בימין".

מיד לאחר שידור הכתבה היא שוגרה בהודעות דרך מסרונים למאות אלפי בתי אב בציונות הדתית. מישהו השקיע הרבה כסף במאמץ לקעקע את ארגון הנשים הדתיות־ימניות שמסריו פוגעים, כנראה, בבטן הרכה של קואליציית נתניהו, שהתיישרה לכיוון אנטי־ציוני. למישהו היה חשוב מאוד שמסריו של הארגון הזה לא יישמעו בכנס רשמי של הציונות הדתית. מישהו, כך אני מעריך, שאמור לייצג את הציונות הדתית, או אפילו לעמוד בראשה.

למחרת אמור היה להתקיים הכנס המדובר באילת. נעה מבורך, אשת מילואימניק דתייה, שנולדה בהתנחלות, סבה היה ממקימי גוש אמונים וכל הרזומה שלה הוא ימין אידיאולוגי לוהט, שהתה בשדה התעופה בדרכה לכנס. על פי התוכנייה של הכנס, היא הייתה אמורה להתראיין במושב הפתיחה של הכנס, על ידי העיתונאי שילה פריד. אבל אז, בעודה מפקידה את המזוודה ומתכוננת לעלות למטוס, הגיעה שיחת טלפון מהמארגנים שאמרו לה לא להגיע.

זה, אף שהשתתפותה מצוינת על התוכנייה הרשמית, אף שהארגון שבו היא פעילה הוא מנותני החסות לכנס. מישהו חטף רגליים קרות מאוד. "אתן מעוררות מחלוקת", אמרו לנעה, "עדיף שלא תשתתפי במושב הפתיחה ושלא תגיעי לאילת". היא אספה בחזרה את המזוודה וחזרה לביתה, בלוד. מכונת הרעל הצליחה, פעם נוספת. הם גירשו אותה. ככה פשוט. העיקר שכותרת הכנס הייתה "בונים חוסן לאומי".

"שותפות לשירות" הוא לא ארגון שמאל, אין לו קשר לקפלן, והפעילות בו הן, אכן, נשות מילואימניקים בני המגזר הציוני־דתי. הבעיה של הנשים המופלאות הללו אינה שהן שמאל, אלא שהן נאבקות על שמו הטוב של הימין. הימין, שנחטף על ידי קואליציה שמנוהלת בידי זרמים לא ציוניים. ובכן, זה לא ימין. זו מוטציה שתוקעת סכין בגב הלוחמים, בסדיר ומילואים, ומזיעה כדי להכשיר את המשך משטר ההשתמטות ההמונית משירות, רק כדי להמשיך להנשים את הקואליציה הנוכחית ולספק לחרדים את הסיבות לא לפרק אותה.

האירוע עורר סערה עזה, כצפוי. הרב אמנון בזק כתב בעקבותיה מאמר בערוץ 7, שבו ביקש לספר על נעה מבורך ובעלה, הרב תומר מבורך. "כך הדרנו את הקול המוסרי שלנו", כתב הרב בזק, "ההחלטה לבטל את השתתפותה של נעה מבורך בכנס המנהלים לא הייתה רק שגויה - היא הייתה סמל. סמל להירתעות מקולות מוסריים וצלולים שמבקשים לומר אמת פשוטה: כדי שנוכל להחזיק מדינה יהודית - צריך שכל עם ישראל יישא בנטל".

על פי הרב בזק, תומר מבורך הוא אחד משלושת תלמידיו המרשימים ביותר שלימד ב־30 שנותיו בישיבה. "הפעם היחידה שבה המלצתי לתלמיד שלי להפסיק להגיע לכיתתי וביקשתי ממנו 'לקפוץ' כיתה ישירות אל הרב ליכטנשטיין זצ"ל, הייתה עם תומר", כתב.

הרב אמנון בזק הוא רב מלמד בישיבת הר עציון, מרצה לתנ"ך במכללת הרצוג, מחברם של מאמרים רבים ומי שלמד על ברכיהם של הרבנים אהרן ליכטנשטיין, יהודה עמיטל, יעקב מדן, אריה בינה ויואל בן נון. אבן יסוד מאבניה של הציונות הדתית. אל תתבלבלו, אם יהיה צורך וההוראה המתאימה תינתן, הם יכפישו גם אותו. יקפלנו אותו.

אני מביא כאן את תמצית הדברים שכתב השבוע הרב בזק על תומר ונעה מבורך: "תומר הוא בחור מבריק ומוכשר מאוד, אוהב תורה, ויחד עם זאת צנוע ועניו, ולכן לקח קצת זמן, אך לבסוף הוא התרצה, ועם הזמן הפך להיות מתלמידיו הקרובים של הרב ליכטנשטיין, שהעריך אותו מאוד. תומר למד תשע שנים בישיבה, חלקן במקביל לכך שהתחיל ללמוד לימודי רפואה, ותוך כדי לימודי הרפואה גם השלים סמיכה לרבנות. למרות עומס הזמן הנדרש כדי להיות פסיכיאטר ילדים, כפי שהוא היום, הוא לא הפסיק ללמוד וללמד תורה - בין בתוכנית 'חברותא' לסטודנטים, ובין במדרשת לינדנבאום בלוד. הרב תומר גם פרסם מאמרים חשובים בענייני הלכה ורפואה".

"למרות התמדתו ושקיעתו בלימוד תורה, תומר הקפיד גם לשלב פעילות של חסד בשנות לימודיו בישיבה, וכך, במסגרת התנדבותו במועדונית של 'שלוה' באלון שבות, הוא הכיר את נעה. נעה גדלה על ערכים של תרומה לחברה, והוריה היו ממייסדי היישוב גבעות, שמשלב בעלי צרכים מיוחדים בגוש עציון. לאחר שגרו כמה שנים ב'כולל' של ישיבת הר עציון, הם בחרו לגור בלוד, מתוך אידיאלים של חיבור לעם ישראל, ונעה עוסקת שם בפעילות חברתית ענפה ומבורכת, לצד מאבקים חברתיים כלליים, כגון מאבקה המוצלח בתעשיית הזנות בישראל".

"מאז פרוץ המלחמה, תומר, שהתנדב לשרת כרופא קרבי, גויס למאות ימי מילואים, ונעה נשארה לבד עם ארבעה ילדים בלוד, כמו אלפי נשים אחרות. נעה חשה את הקושי בהמשך המציאות הבלתי נתפסת, שבה החברה החרדית אינה נוטלת חלק בהפחתת העומס העצום של ימי המילואים הנופל על כתפיהם של רבים רבים מבני הציונות הדתית, עם המחיר האישי והמשפחתי העצום הנלווה לכך. את נעה לא צריך ללמד שאין שום סתירה בין לימוד תורה לשירות צבאי. היא משמיעה קול מוסרי צלול וברור, הדורש שותפות בנטל, פשוט כדי שעם ישראל יוכל להמשיך לשמור על מדינתו".

"ביטול השתתפותה של נעה הוא מעשה ציני במיוחד, משום שלכאורה אין ויכוח ערכי על צדקת דבריה. אנו נוטים לחשוב שאין חולק על כך שהמצב שנוצר כאן של שימוש כביכול בנימוק של חשיבות התורה כהצדקה לחוסר המוסריות שיש בהטלת העומס הכבד על אחרים, הוא עוול שדורש תיקון. גם אם יש כאלה שחושבים שאינטרסים פוליטיים צריכים לגבור על שיקולים ערכיים, הרי שמניעת השמעת הקול התורני והמוסרי היא פשוט ניסיון בריחה עצוב מהתמודדות עם ההיבטים הללו. הדרתה של נעה היא הדרת הערכים הבסיסיים של הציונות הדתית, שאין כמו נעה ותומר לייצג אותם: אהבת ה', אהבת תורה, אהבת העם ואהבת הארץ".

אני מביא את הדברים כדי להמחיש לאיזה שפל מדרגה יכולים תועמלני הביביזם להגיע. את האנשים האלה סימן ערוץ 14 ערב קודם כשמאלנים עוכרי ישראל, ואת האנשים האלה ניסו גורמים עלומים בציונות הדתית להדיר מכנס שאליו הוזמנו. למה? כי אלה ההוראות שקיבלו ממכונת הרעל. הכפשות נוספות ספג הארגון בעלוני מגזר שונים.

הכל, כמובן, מבוסס על שנאה, שקרים ופייק עמוק. הכל כדי להמשיך לטשטש את דעתם של האנשים הטובים, המשרתים, המייצרים, המסורים והנחושים שמחזיקים את הארץ הזאת. הכל כדי להמשיך ולהנשים את הקומבינה המושחתת ואת הברית המגזרית האנטי־ציונית שהשתלטה על השיח הישראלי. ועוד לא אמרנו את המובן מאליו: שגם שמאלנים אינם עוכרי ישראל. שיש במדינה הזו מקום לכולם. לשמאל, לימין, למרכז, לדתיים, לחילוניים, לאשכנזים, לספרדים, אפילו לערבים. וגם לחרדים. בתנאי שיקבלו על עצמם את חוקי הז'אנר ויכירו במציאות.

קו ישר, ברור ומהיר מחבר בין המקרה שתואר כאן לבין הקמפיין שהושק בערוץ 14 לאחרונה נגד שירות נשים בצה"ל. הפרזנטור שלו הוא, כצפוי, ינון מגל. המטרה: שירות נשים בצה"ל. הלוחמות שלנו, שמחזיקות היום כ־20% מהכוח הלוחם של צבא ההגנה לישראל. אז עכשיו מנסים לגרש גם אותן וממטירים עליהן אש כוזבת וצולבת, כאילו לא הספיקה האש שהומטרה עליהן במלחמה עצמה, מאז 7 באוקטובר. בזמן שסא"ל אור ליבני בן יהודה נלחמה על הגנת המדינה, ישבו פרשני וליצני ערוץ 14 באולפנם הממוזג והכפישו.

השיא הגיע ב"כתבה" ששודרה בערוץ שאליה התראיינה אחת הנשים החשוכות שנראו כאן לאחרונה, נעמה זרביב. אחת שטוענת ש"שוויון מגדרי זה פשוט אסון" (בריאיון רדיו ל־103FM). הנ"ל פיזרה מקבץ אינסופי של שקרים, פייק והכפשות על נשים לוחמות בכלל וסא"ל אור ליבני בן יהודה בפרט. "כל המפ"אים שהיו בשטח התקשרו אלינו ואמרו לנו 'תדעו לכם, היא לא עברה אף רף מבצעי'", גילתה זרביב. בשלב מסוים הואילה בטובה להודות ש"אומרים שהיא התמודדה מול מחבלים בגבול מצרים".

אתה מביט באישה הנוראית הזו, מאזין לדבריה ושואל את עצמך אם יש עוד סיכוי לקיים שיח כלשהו עם האנשים האלה. הרי המציאות הפוכה משקריה של הנ"ל. ראשית, אין תחת סא"ל בן יהודה מפ"אים, אלא מפ"איות. ועוד לא נולד המ"פ שיכול לטעון שהיא לא עומדת ברף מבצעי כלשהו. כך היה ב־7 באוקטובר.

ולגבי ה"אומרים שהיא התמודדה", צריך רק לבדוק. מי שאמר הוא מפקד פיקוד הדרום, סמי תורג'מן, כשהעניק לסא"ל ליבני בן יהודה את צל"ש אלוף הפיקוד בעקבות אותה תקרית משנת 2015. מומלץ להיכנס לרשת ולקרוא את תיאור הקרב שבו היא נפצעה, מנעה חדירה המונית של מחבלים ארצה, הרגה לפחות שלושה מהם באופן אישי ותפקדה שעות ארוכות תחת אש בצורה מעוררת הערצה.

ב־7 באוקטובר הייתה אור מג"דית קרקל. זרביב, המכפישנית, ניסתה להפיל עליה כשל מבצעי שאירע כמה חודשים קודם, ביוני, בגבול מצרים, כשמסתנן חדר ארצה והרג לוחם ולוחמת מגדוד ברדלס. הבעיה היא שלכשל הזה אין שום קשר לסא"ל ליבני בן יהודה. בעקבותיו, הדיח הרמטכ"ל את המח"ט ועיכב את קידומו של מג"ד. שניהם גברים, ואין לאור ליבני בן יהודה קשר אליהם או למקרה.

יש לה קשר ל־7 באוקטובר. ועוד איך. כי ב־7 באוקטובר היא הייתה כבר בשעה 8 בבוקר במוצב סופה, עם כוח קטן בפיקודה. היא הביאה איתה שלושה טילי לאו שאותם גררה לאורך היום כולו איתה בג'יפ, וניהלה קרב גבורה שבמסגרתו נבלמו מאות מחבלים שניסו להמשיך לחדור למוצב (50 כבר חדרו לתוכו קודם). היא ניהלה את הקרב הזה ברציפות עד 1 בצהריים והצליחה למנוע טבח בלוחמי הנח"ל שהיו מבוצרים בתוך הבסיס, עד הגעתה של התגבורת, בצהריים המאוחרים. אם אני מבין נכון את המצב, היא צפויה לקבל צל"ש גם על הקרב הזה.

אנחנו במלחמת תרבות. זה לא ימין ושמאל. אבל ממש לא. זה חושך מול אור (ליבני בן יהודה). זה נאורות מול קנאות ומשיחיות. אותם אלה שמנסים להמשיך את קומבינת ההשתמטות של החרדים, מנסים בידם השנייה לגרש את הנשים מצה"ל. גם אחרי 7 באוקטובר, כשכבר הוכח עד כמה חשובות הנשים לצה"ל, בכל התחומים והדרגים והחילות והמצבים, הם ממשיכים ביתר שאת. הם ישרפו את המועדון על יושביו, הם יפרקו את הרקמה החברתית, הם יפרמו את המבנה על תפריו. הכל מותר, הכל כשר, הכל אפשרי. למען מי? למען המולך.

בתאריך 7 בנובמבר 2025 פורסמה כתבה שכותרתה: "בין שדה תימן לשדה הרעל: כך נרמסה אחת הנאמנות למדינת ישראל". להלן תגובה מטעמו של השר דוד אמסלם: "ב־3 בנובמבר 2025 התקיים בכנסת דיון משולב בשלוש הצעות אי־האמון בממשלה. יום זה היה גם יום האזכרה הממלכתי בכנסת לזכרו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. האופוזיציה יכלה למשוך את הצעות אי־ האמון ולהעלותה בעת אחרת, פרקטיקה מקובלת בכנסת על מנת לכבד מעמד, או חלילה אסון, ו/או לסיים אותו מבלי לקיים דיון סיעתי ארוך - שכן היה ברור כי ההצעה לא תצלח, ומנגד עומדת בפניהם אזכרתו של רבין ז"ל, שבמסגרת זו הכנסת מקיימת טקס ממלכתי במליאה".

"אך ברוב חוצפתם, במקום להתמקד בטקס האזכרה בחרו באופוזיציה להמשיך בדיון ולהעלות את הצעות אי־האמון, משום שבחרו לנצל את התקשורת הרבה שהגיעה לסקר את הטקס ולקבל סיקור נרחב ביותר בכל אמצעי התקשורת שהגיעו לצורך סיקור הטקס".

"השר אמסלם השיב לשלוש הצעות אי־האמון בתפקידו כשר המקשר בין הממשלה לכנסת. באופן מעשי הפרקטיקה המקובלת היא שהאופוזיציה מעלה הצעת אי־אמון והשר המקשר משיב לכל הצעת אי־אמון בנפרד וזמנו אינו מוגבל. לאור נסיבות הדיון, כאמור סמוך למועד טקס האזכרה, הוקצו לשר אמסלם על ידי יו"ר הכנסת 30 דקות (עשר דקות לכל הצעה). על מנת לחסוך בזמן, השר השיב על כל הצעות אי־האמון יחדיו במשך 24 דקות וחצי, וסיים את נאומו לפני הזמן שנקצב לו".

"למיטב ידיעתנו, במהלך נאומו של השר אמסלם לא נכחה באולם ח"כ מירב בן ארי, ובניגוד לפרסום מ־7 בנובמבר 2025 בכל מקרה היא לא ביקשה להוריד את השר מהדוכן. להפתעת השר אמסלם, חרף כך שקיצר את תשובותיו להצעות אי־האמון, האופוזיציה ניצלה זאת והחליטה לקיים לאחר הנאום דיון סיעתי ולא לוותר עליו - והוא אשר גלש למסגרת הזמן והסתיים כמעט בשעה 17:30. הדיון הוא זה שגרם לאיחור מהמועד המתוכנן בו היה אמור להתקיים הטקס לזכרו של רבין ז"ל, והוא היה הגורם לעיכוב הטקס ולעיכוב נשיא המדינה".

"למרות זאת, על פי תקנון הכנסת, יו"ר הכנסת פנה לשר אמסלם להשיב על טענות שעלו בדיון הסיעתי על ידי חברי האופוזיציה, אולם השר הבין כי האופוזיציה - בחוסר רגישותה ובחמדנותה לסיקור תקשורתי - גרמה לעיכוב גדול בקיום טקס האזכרה וחרף זכותו להשיב וחרף כך שהעיכוב נגרם על ידי האופוזיציה, מתוך כבוד לטקס, ויתר השר אמסלם על זכותו להשיב לטענות שעלו בדיון הסיעתי, על מנת שלא לגרום לעיכוב גדול יותר ממה שנגרם בגין התנהלות האופוזיציה".

הבהרת המערכת: האמירה שפורסמה בכתבה "העניין הוא שרצח רבין הפך ליום חג בחוגי מכונת הרעל", לא יוחסה לשר אמסלם.