חרושת השמועות והלחשושים על בגידה: השופטים עשו ללוין את העבודה

השתלשלות פרשת זיני היא דוגמה קלאסית לאופן שבו השופטים מצליחים להפוך אירוע פלילי נקודתי ומכוער, שרחוק מלהרעיד את אמות הסיפים, לבומרנג ציבורי שמרסק את המערכת כולה. זה מזכיר בטיפשותו את הסיגרים והשמפניות.

גועל נפש? בהחלט. עבירה פלילית? ייתכן. פגיעה בשלטון החוק? נו, יאללה כבר. כמה אפשר לנפח. לכו תסבירו אחר כך לציבור שזה היה יותר מבאגס באני, ושהשיקולים שלכם היו ענייניים.

זיני נעצר לפני שבועיים בחשד להברחת סחורות לעזה. יש להניח שנציגי המשטרה הגיעו לדיון הארכת המעצר, עשו פרצוף רציני, שלפו דו"ח חסוי לעיניו בלבד ואמרו לשופט שמדובר בפרשה ביטחונית חמורה.כבודו שמע "פרשה ביטחונית חמורה" והוציא מיד צו איסור פרסום. באוטומט. בלי לעצור רגע ולשאול מה ההשלכות, אם באמת יש בו צורך.

מיד התחילה חרושת שמועות. מהר מאוד כולם ידעו שמדובר באחיו של ראש השב"כ הנושא את אותו שם משפחה, ומכאן התחיל מחול שדים מטורף שרק הלך והתעצם. במקום שמישהו במערכת המשפט יתפוס את עצמו ויגיד בואו נקטין את הלהבות, הרי כבר יודעים דבר או שניים על מהות העבירה ונתיר לפרסם אותה, הוחלט להוציא איסור פרסום על הוצאת צו איסור הפרסום. זאת אומרת שאסור היה לומר שבכלל יצא צו איסור פרסום.

שיקול הדעת העקום הזה מזכיר את הדוב, מהמשל של לה פונטיין, שיצא לטייל עם ידידו הגנן הזקן. השניים צעדו יחד בגינה המטופחת, עד שהגנן התעייף ונרדם תחת עץ. הדוב נשאר לשמור עליו במסירות. לפתע נחת זבוב טורדני על מצחו של הגנן הישן. הדוב ניסה לגרש אותו בידו, אך הזבוב חזר שוב ושוב.

הדוב התרגז. איך החרק המזמזם מעז להפריע לחברו. הוא הרים אבן גדולה וכבדה, כיוון אותה בזהירות והטיח אותה לעברו בכל הכוח כדי למחוץ אותו. הזבוב ברח ברגע האחרון, והגנן נפל ומת. מרוב שהשופטים רצו להגן על ההליך והחשודים, הם ריסקו את אמון הציבור במערכת שבראשה הם עומדים, עם סלע.

ולמי שהלך לאיבוד בצונאמי השמועות, הנה העובדות: בית המשפט התיר לפרסם סוף סוף אתמול בערב שבצלאל זיני, אחיו של ראש השב"כ, הוא אחד מתוך 16 חשודים בפרשת הברחות לעזה. המשטרה הגישה הצהרת תובע לקראת כתב אישום, כשהחשד המרכזי נגדו הוא לא העברת ראש נפץ גרעיני ואפילו לא מכירת סודות מדינה, אלא הברחת סיגריות לרצועה תמורת בצע כסף. עבירה פלילית מכוערת, בהיקף של כמה מאות אלפי שקלים, אבל רחוקה שנות אור מהדרמה שנבנתה סביבה.

לראש השב"כ עצמו כמובן אין שום קשר לחשדות האלה מעבר לקרבה המשפחתית, אבל למי אכפת. יותר משבועיים של כותרות מרומזות, לחשושים על "בגידה", דרישות לסלק אותו מתפקידו, ושופטים שעושים לעצמם נזק בלתי הפיך. "זה הכל?", חושב לעצמו האזרח הקטן, כשהוא שומע שבסוף הצו הזה הוליד סיגריות, "על זה עשו את כל הרעש ורצו לפטר את ראש השב"כ?". מכאן הלוגיקה הכמעט מתבקשת: השופטים רצו להוריד את זיני. המרחק מלתמוך ברפורמה המשפטית קצר מאוד. יריב לוין לא צריך לשכנע אף אחד, כשהשופטים עושים לו את העבודה לבד.

הברחת סיגריות לעזה פירושה הזרמת כסף לחמאס. ואם יתברר שזיני האח היה מעורב בזה, לכאורה, מגיע לו להיענש. ומנגד, מערכת המשפט הישראלית צריכה לעבור ניעור רציני, כדי לחזור ולהתנהל בשיקול דעת ובפרופורציה, כדי לזכות שוב באמון הציבור.