מחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה לאחר 7 באוקטובר חושף חוסר אמון בגופי האכיפה מצד ישראלים יוצאי אתיופיה: רמת האמון במשטרה נמוכה בכ-12.5 אחוזים בהשוואה לאוכלוסייה היהודית הכללית. נוסף על כך, רמת האמון בשב"כ ובמוסד נמוכה בכ-10 אחוזים לעומת האוכלוסייה היהודית הכללית, נתון המצביע על דפוס מתמשך של פערי אמון בולטים במוסדות הביטחון והאכיפה.
"המחקר מצא פער כואב בין ההשתלבות, התרומה והמחויבות של בני הקהילה למדינה לבין האופן שבו הם חווים את המפגש עם המשטרה. גם בעיצומו של משבר לאומי, הצלקות ההיסטוריות ממשיכות לעצב את רמת האמון", אמר הדוקטורנט סינטאיו אלמייה, מבית הספר למדעי המדינה, מעורכי המחקר.
המחקר מתפרסם שלושים שנה לאחר מחאת יוצאי אתיופיה בעקבות חשיפת "פרשת תרומות הדם" בינואר 1996, אז התברר כי תרומות דם של ישראלים יוצאי אתיופיה הושמדו ללא ידיעתם. הפרשה והמחאה הציבורית שבאה בעקבותיה הפכו מאז לאירוע מכונן בתודעת הקהילה ולסמל של אפליה, ניכור וקרע באמון כלפי מוסדות המדינה. לאורך השנים הועמק הקרע בעקבות אירועי אלימות משטרתית ואירועים ציבוריים נוספים, אולם לדברי החוקרים פרשת הדם ממשיכה לשמש נקודת ייחוס מרכזית להבנת יחסי הישראלים יוצאי אתיופיה עם הממסד, גם שלושה עשורים לאחר חשיפתה.
על רקע זה, ובצל האירועים הלאומיים המטלטלים ומלחמת "חרבות ברזל", ביקשו הדוקטורנט סינטאיו אלמייה, ד"ר קרן לוי גנני סניידר - חברת סגל וחוקרת בחוג לפוליטיקה ותקשורת במרכז האקדמי הרב-תחומי ירושלים ועמיתת מחקר בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה - ופרופ' דפנה קנטי, דיקנית הפקולטה למדעי החברה ע"ש שמואל והרטה עמיר וראש המעבדה לפסיכולוגיה פוליטית, לבחון כיצד מושפעות רמות האמון המוסדי בקרב ישראלים יוצאי אתיופיה בתקופת חירום, והאם רגשי האחדות, ההתגייסות וההקרבה הביטחונית מצליחים לגשר על משקעים היסטוריים ועל חוויות מתמשכות של חשדנות וניכור כלפי המדינה וגופי האכיפה.
המחקר התבסס על מתודולוגיה משולבת, כמותית ואיכותנית, שכללה סקר שבו השתתפו 687 משתתפים מהחברה הישראלית, וכן עשרות ראיונות שנערכו עם גברים ונשים מקרב ישראלים יוצאי אתיופיה, ונועדו להעמיק בהבנת החוויות, העמדות והפרשנויות של המשתתפים במחקר.
עוד עולה מתוצאות המחקר כי בין ישראלים יוצאי אתיופיה לבין האוכלוסייה היהודית הכללית באמון ביחס לממשלה נרשם דפוס הפוך - עם רמת אמון גבוהה יותר בקרב קבוצה זו, בכ-12.5 אחוזים, לעומת הציבור הכללי. צה"ל בולט כחריג, עם רמת אמון גבוהה יותר בקרב ישראלים יוצאי אתיופי בכ-5 אחוזים מעל הממוצע באוכלוסייה הכללית.
עוד עולה מן המחקר כי משתתפים רבים מקרב ישראלים יוצאי אתיופיה, בהם לוחמים ומשרתי מילואים מאז 7 באוקטובר, תיארו תחושת דריכות מתמדת וחשדנות במפגשיהם עם המשטרה, גם לאחר שירות קרבי ותרומה ביטחונית פעילה. "אני חוזר מהמילואים ונהיה שוב החשוד המיידי", אמר אחד המשתתפים במחקר. משתתף נוסף אמר: "השוטר הוא איום, לא הגנה". אחרים ציינו כי "המשטרה לא רואה את התרומה שלי - היא רואה רק את הצבע שלי". משתתף אחר הדגיש: "בזמן שאנחנו נלחמים על הבית, המשטרה פה בפנים עדיין מתייחסת אלינו כאילו אנחנו לא שייכים".
לדברי החוקרים, המשתתפים במחקר חיברו בין חוויות עכשוויות לבין משקעים היסטוריים, כגון פרשת תרומות הדם והיעלמות הילדה היימנוט קסאו שנתפסו בעיניהם כהמשך של דפוסי אפליה, חוסר שקיפות וטיוח מערכתי.
"ממצאי המחקר מציבים מראה נוקבת מול החברה הישראלית, 30 שנה לאחר פרשת תרומות הדם. לצד נכונות עמוקה להשתלב, לתרום ולסמוך על המדינה, חוויות מצטברות מול גופי האכיפה הותירו צלקות עמוקות ותחושת ניכור שאינן נרפאות גם בתקופות של מלחמה. בניית אמון מחייבת הכרה בפצע ההיסטורי, הקשבה אמיתית ותהליכי תיקון ארוכי טווח. גם שלושים שנה לאחר פרשת תרומות הדם, וכאשר בני הקהילה האתיופית נמצאים בחזית ההגנה על המדינה, ממצאי המחקר מבהירים כי ללא תיקון עמוק ומתמשך ביחסי האכיפה, יוסיף משבר האמון ללוות את החברה הישראלית גם בעתות חירום", סיכמו החוקרים.
חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, שרת העלייה והקליטה לשעבר, מסרה בתגובה לפרסום המחקר: "ברצוני לברך את החוקרים. המחקר מעיד בעיקר כי מדיניות מפלה מובילה להשלכות קשות לאורך שנים - השלכות שיש בהן להשפיע ולפגוע בציבור שלם, בזכויותיו ובאורח חייו. לצערי הרב, יוצאי אתיופיה שילמו מחירים כבדים בשל אירועים ומדיניות מבישה שפגעה עמוקות ברבדים שונים של החיים, וזאת על אף תרומתם המשמעותית של בני ובנות הקהילה למדינת ישראל בצה"ל, בכלכלה ובתחומים נוספים".
עוד מסרה חברת הכנסת תמנו-שטה: "למדינת ישראל יש חובה ומשימה לאומית למגר גזענות ואפליה, בין אם ממוסדת ובין אם ברמה האזרחית. בתוך כך, יש לטפל ביתר שאת במה שעדיין גורם עוול ליהודי אתיופיה - שיטור יתר ואלימות משטרתית כלפי בני הקהילה. הנתונים שנחשפים בכנסת בשנה האחרונה מעידים על מספר תיקים שערורייתי, שיש בו כדי לרסק את הדור הצעיר. זו מציאות בלתי נסבלת שלא נשלים עמה ולא נאפשר לה להימשך. אמשיך לפעול ביתר שאת למען תיקון ושוויון עבור בני ובנות קהילתי, שכן זו זכות בסיסית לכל אזרח, אדם וקהילה. כמו כן, אני קוראת לכל ממשלה לשים את הנושא הזה בראש סדר העדיפויות הלאומי".