יום הולדת עצוב: כשכנסת ישראל הפכה ל"חותמת גומי" של הממשלה

ט"ו בשבט מגיע ואיתו הפירות היבשים, עוד קצת גשם וגם החגיגה המסורתית - יום הולדת לכנסת. מדינת ישראל אמנם עומדת לציין 78 שנים להיווסדה, אבל הכנסת, שהתכנסה לראשונה בט"ו בשבט תש"ט, היא צעירונת פוחזת בת 77 בסך הכל. אומרים שחגיגת יום הולדת היא גם הזדמנות לחשבון נפש אישי, אז השנה נעשה זאת בשבילה - דו"ח חשבון נפש שמגיע לאחר שלוש שנים סוערות של הכנסת ה-25.

בואו נתחיל מהדברים הטובים: הכנסת יציבה ומתפקדת; הוועדות גודשות בדיונים; ולזכותו של יו"ר הכנסת - ראינו בסך הכל, להוציא חריגים, התנהלות מכבדת של הכנסת על שלל ועדותיה כלפי משפחות החטופים, שסוף סוף זכו כולן לקבל את יקיריהן, גם אם חלקם באיחור ניכר ורבים מדי מהם בארון.

ועכשיו לדברים הפחות טובים: הכנסת היא הרשות השלטונית המבוזה ביותר בישראל. נכון, יש גם למערכת המשפט יד בכך, ואכן לא פעם ולא פעמיים קראו בכיריה בעצמם להסדיר את היחסים בין הרשות השופטת והרשות המחוקקת באמצעות חקיקת חוק יסוד: החקיקה. אך הביזיון מגיע בעיקר מיושבי ויושבות המשכן עצמם, ובעיקר מהחברים המכהנים במקביל גם ברשות המבצעת, הלא הם שרי הממשלה.

נכון שאנחנו במשטר פרלמנטרי המתבסס על שיטה של רוב קואליציוני, ועל כן באופן מבני חברי הממשלה מגיעים מתוך הקואליציה וחברים בה. ובכל זאת, הכנסת חלשה מאוד ולא רק בגלל המבנה הקואליציוני. תפקיד הכנסת הפחות מוכר ומדובר הוא הפיקוח הפרלמנטרי. היא אמורה להיות דוושת הבלם, ולא דוושת הגז, של מכונית הביצוע הממשלתית. בפועל, חברי וחברות הכנסת מתקשים לבצע את התפקיד הזה, ומתרכזים פעמים רבות מדי בהצעות חקיקה, שרובן הולכות לפח הזבל הפרלמנטרי. נכון רק לשבוע זה, 6,515 הצעות חוק פרטיות (הצעות מטעם חבר או חברת כנסת) הונחו על שולחן הכנסת הנוכחית. לפי נתוני הלשכה המשפטית של הכנסת, בשתי הכנסות האחרונות אחוז הצעות החוק שנכנסו לבסוף לספר החוקים מתוך אלו שרק הונחו על שלחן הכנסת, הוא מזערי - כחצי אחוז (0.5%).

וכשהם כן מתעסקים בפיקוח פרלמנטרי, זה נעשה באופן עקום לחלוטין. השיא הגיע לאחרונה כשבוועדת הכספים הועברו מיליוני שקלים לרשתות החינוך החרדיות הפרטיות ללא דיון, וכדי להוסיף חטא על פשע התברר בדיון בבג"ץ שהעברת הכספים בוצעה דה-פקטו מספר ימים קודם לכן. כלומר, הדיון בוועדת הכספים, שהתנהל באופן שערורייתי כשלעצמו תוך כדי שיו"ר הוועדה משתיק באגרסיביות את היועצת המשפטית, היה למעשה "דיון דמה" כמו שהגדירה זאת שופטת העליון יעל וילנר שעמדה בראש ההרכב.

שיהיה ברור מה קרה פה: הממשלה העבירה תקציבים שמחויבים באישור הכנסת לפני שהיא קיבלה את האישור, כך שבפועל תקציבים עברו ללא פיקוח כלל. במכתב ששיגרה היועצת המשפטית של הכנסת, עו"ד שגית אפיק, ליועץ המשפטי של משרד האוצר בהמשך לדיון בבג"ץ היא כתבה שבכל 15 שנות כהונתה כיועמ"שית ועדת הכספים ועוד 5 שנים כיועמ"שית הכנסת, היא לא ראתה "פרקטיקה נפסדת" דוגמת זו.

צריך להגיד בכנות, לא הקואליציה הנוכחית החלה בביזיון הכנסת על תפקידיה החיוניים, אך היא בהחלט משכללת את הפרקטיקה הבעייתית הזו. עובדה היא שהקואליציה הקודמת שהייתה הבסיס לכהונת ממשלת השינוי עשתה מעשה בעייתי מאוד ברמה הפרלמנטרית - ביטול דה פקטו של הנוהג בכנסת שלא למנות יו"ר ועדה שאמורה לפקח על משרד ממשלתי מאותה מפלגה של השר המופקד על המשרד.

ועדת הכספים הקודמת נשלטה על ידי חבר מפלגתו של שר האוצר הקודם וכך היה גם בוועדות אחרות. זה אמנם לא בלם מספק אבל הוא בהחלט עדיף על מצב שבו יש ניגוד עניינים מובנה בין יו"ר ועדה שחייב את הכסא שלו בכנסת בדרך כלל ליו"ר המפלגה שלו. כך, בכנסת הנוכחית, הוועדה לביטחון לאומי והמשרד לביטחון לאומי נשלטים על ידי אותה מפלגה; ח"כ מש"ס מונה לראשות ועדת החינוך בתחילת הקדנציה כדי לבלום דיונים שנועדו לפקח על המתרחש במשרד החינוך ובעיקר על המתרחש בחינוך החרדי - שעליו היה מופקד ח"כ אחר מש"ס.

את הנוהג של אי-מינוי יו"ר ועדה מאותה מפלגה של השר יש להחזיר ולעגן בתקנון הכנסת, וכן להגדיל את סט כלי הפיקוח של חברי וחברות הכנסת. ולמרות שזה יישמע מאוד לא פופולרי, צריך גם להגדיל את מספר חברי הכנסת. אחת הסיבות להתרופפות הפיקוח הפרלמנטרי היא שאין מספיק חברי כנסת שיפקחו על עבודת הממשלה, ובעיקר אין מספיק חברי כנסת לאופוזיציה, שבאופן יחסי תהנה מיותר ח"כים אם הכנסת תוגדל. אפשר להקפיא את שכר הח"כים שצפוי לצמוח בקרוב באלפי שקלים לכל אחד ואחת, ולהוסיף לכנסת הבאה עוד שלושים עד חמישים כסאות, שישמשו באופן מוצהר ומוגדר להגדלת כוחה של הכנסת על חשבון הממשלה. הנה מתנה שהכנסת תשמח לקבל: עוד חברים במסיבת יום ההולדת הבאה שלה.

הכותב הוא מנהל המרכז ליהדות ומדינה במכון הרטמן