כניסתו לתפקיד של ניצב משנה אריה דורון, לוותה בצלילים צורמים יחסית למינוי של דובר משטרת ישראל, תפקיד שהוא מעין משרת-אמון של המפכ"ל - במקרה הזה רב ניצב דני לוי.
אז האם עבר חתול שחור בין המפכ"ל לדוברו הנאמן? אם להאמין למשטרת ישראל אז ממש לא, הכל המצאות של התקשורת (הם צעד אחד לפני לכתוב "התשקורת" בהודעות הרשמיות). אם להאמין לעובדות בשטח, כנראה שכן.
אם כך למה נצ"מ דורון לא מודח? לפי טענות (המוכחשות על ידי המשטרה), זה בגלל שהוא עלול לחשוף פרטים מביכים הנוגעים לשיפוצים שנערכים בביתו של המפכ"ל. לקרוא ולא להאמין.
ימים יגידו איך ייזכר דורון כדובר. מה שבטוח הוא שאם אחד מתפקידי הדובר הוא להיות חלון הראווה של המשטרה, הרי שהוא הצליח בתפקידו למעלה מהמשוער, כי הנעשה באגף הדוברות של משטרת ישראל הפך לשיקוף מדויק של הנעשה במחלקות האחרות שלה:
שיקוף של המאבק בפשיעה הגואה, בחיסולים בחברה הערבית, באובדן אמון הציבור, בשגשוג הפרוטקשן ובעלייה בקטל בדרכים.
במפתיע או שלא, המפכ"ל שאחראי על הקרקס הזה, הוא מינוי של השר לביטחון לאומי, עוד מינוי כושל שהדבר היחידי שאפשר לומר להגנתו הוא שספק אם ניתן היה להצליח תחת שר שאינו מבין את גודל האחריות המונחת על כתפיו. למעשה ספק אם הוא מבין כלל את המושג "אחריות".
זיכרונות מאביחי מנדלבליט
אלא שמי שפוטר את הפרשה במעין "נו, טוב, בן גביר, הרי מדובר במעין מרדכי דוד עם ז'קט במקום טרנינג", עושה לעצמו חיים קלים. כי מה שקורה עם המפכ"ל, הוא המשך ישיר למה שקורה במקומות אחרים שבהם מינויים בכירים נקראים לסדר אחרי שהעזו לגלות נאמנות לאמת.
קשה לדעת עד להיכן למתוח את הקו, אבל נזכיר שהיה פעם יועמ"ש בשם אביחי מנדלבליט שזכה לשבחי נתניהו והותקף משמאל, עד שהעז לדבוק באמת.
היה גם מפכ"ל כזה בשם רוני אלשיך והיו עוד - אפילו גלי בהרב מיארה, המוחזקת אשמה גם בהפכפכות מזג האוויר בעונת האביב, שמונתה על ידי מי שהיום משתלח בה בארסיות, השר גדעון סער.
ויש עוד, אפילו בתפקידים רגישים הרבה יותר, כמו למשל הרמטכ"ל שעשה אתת המרחק הקצר ביותר הידוע לאדם, זה שבין "עת הזמיר הגיעה" (בנימין נתניהו בטקס חילופי הרמטכ"ל), לבין האשמות בקפלניזם מפי ה"ברדוגוס" של ערוץ השופרות.
וזה לא עוצר שם, כי אם בחזית המינויים שאמורים להיות מקצועיים הכל פוליטי, מה יגידו במערכת הפוליטית עצמה? כך למשל מודח יולי אדלשטיין מראשות ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, אולי החשובה שבוועדות המשכן.
מה היה חטאו של אדלשטיין? שליבו לא נתן לו לסלף את האמת עד כדי כך שחוק שנועד להכשיר השתמטות, יוצג כ"חוק גיוס".
מה עושים? מחפשים מישהו שרוצה לבנות את הקריירה שלו על נאמנות בכל מחיר לראש הממשלה, גם כשהיא מתנגשת באמת.
תאונה למדינה
אפשר להמשיך עוד - מההתערבות הפסולה של שר הביטחון כ"ץ במינויים מקצועיים בצמרת צה"ל (מצד שני, קשה להאשים אותו על שהוא מגלה עצמאות במקום היחידי שניתנת לו בו הרשות להחליט בעצמו), דרך מינויים סמויים יותר מן העין, כמו למשל בצמרת האוצר, ברשות מקרקעי ישראל ועוד.
ובהינתן כל אלה, מה הפלא שדוד אמסלם, השר הממונה על החברות הממשלתיות, בטוח שהקריטריון הכי חשוב לתפקיד דירקטור הוא היכולת לפקוד לליכוד?
לא נהיה נאיביים: מינויים פוליטיים היו כאן תמיד ויהיו בעתיד. כל עוד זה מתבצע במשורה, אפשר לחיות עם הסירחון. העניין הוא שהממשלה הנוכחית שכללה את הדפוס הזה לכלל אומנות, עושה זאת בריש גלי - וחמור מכל: עושה זאת גם כשמדובר בתפקידי מפתח שחיי אדם תלויים בהם.
כי אפשר למשוך בכתפיים עת ממונה מי שלא מתאים לתפקיד מנכ"ל משרד התחבורה (למשל), אבל מי שחושב שאין לכך שום קשר לשנה המדממת ביותר שעברה על כבישי ישראל מזה שנות דור, הוא תמים או טיפש גמור.
פגיעתה של הממשלה הזאת, בדרכה להפוך את ישראל למשטר של שלטון-יחיד, היא גם במקומות בהם נכשלה (בינתיים) למנות מינויים כאוות נפשה. כך הפך מינוי שבוצע בהליך פורמלי ושגרתי לנשיא בית המשפט העליון, סדין אדום לעיני הממשלה.
דילמת זיני
אפילו הניסיון הכושל להשתלט על לשכת עורכי הדין (הפלא ופלא, למרות סקרים מטעים של עד המדינה שלמה פילבר!) הפך לביקורת משולחת רסן כלפי מי שנבחר כדין לעמוד בראשה.
ועל הרקע הזה, של ביקורת מטורפת שסופג כל מי שסוטה מן הקו של נאמנות למנהיג העליון, גם אם מונה על ידו וברצונו, לצד ביקורת מטורפת עוד יותר שסופג מי שלא מונה ישירות על ידי משפחת נתניהו וחייליה הנאמנים (ראו מה עשו לקריית שמונה, איזה סבל נגרם לאנשים חפים מפשע) מתערער אמון הציבור במוסדות שאין חיוניים מהם: בתי המשפט, צה"ל, המשטרה, ביקורת המדינה ועוד.
ומי שחושב שהגענו לתחתית טועה: יש גם ראש שב"כ שבתסריט מסוים (שלמרבה הצער הופך מופרך פחות ופחות מיום ליום) יצטרך בקרוב להכריע בין נאמנות למדינת ישראל ולחוקיה, לבין נאמנות לראש ממשלה שאיבד כבר מזמן את הבלמים.