שירה, ילדה בת 12 מקרית אתא, מסתגרת זה שלושה שבועות בבית ולא הולכת לבית הספר. היא התקשרה מבית הספר וסיפרה שחוותה אירוע טראומטי של תקיפה מינית בבית הספר הקהילתי חט"ב א' ע"ש רוגוזין, בכיתה, בהפסקה, לעיני הבנים, ומאז היא לא אותה שירה שמכירה אמא שלה, רננה (השמות בדויים. כל שאר הפרטים אותנטיים, באישור ולבקשת שתיהן). "זאת ילדה שהייתה בריאה, מלאת שמחת חיים, אפילו קצת היפרקטיבית", מספרת רננה, "מותק של ילדה, אוכלת, ספורטאית, אוהבת חברה ברמות".
אבל מאותו היום הרע, היא לא יצאה מהחדר, חוץ מלחקירה ולרמב"ם ולרופא ולתרופות.
כיתה ז' זו שנת מעבר מורכבת לילדים. הם עוברים מבית הספר היסודי בו למדו שש שנים עם חברים, אל חטיבת ביניים, לרוב בבית ספר אחר, המרכז ילדים מכיתות שונות, מבתי ספר שונים, משכונות שונות. בכיתה ו' הם הבוגרים הוותיקים של היסודי. בכיתה ז' הם הקטנים בתיכון. כך היה גם במקרה שלה.
בקיץ, ביקשו מהילדים לנקוב בשמות ארבעה ילדים שהיו רוצים להיות איתם בכיתה. היא בחרה חברות. לדבריה, שיבצו אותה בכיתה בלי אף אחת מהן. כל הילדים זרים לה והיא זרה להם. היא מספרת שמיד בתחילת שנת הלימודים החלו חרם והתנכלויות בלתי פוסקים. כינו אותה בשמות. לעגו לה שהיא שמנה, שהיא מכוערת, שיש לה מצח גדול. מה לא. זה היה כך בחדר הכיתה, בהפסקות בחצר, וגם באוטובוס בדרך הביתה. "לפעמים הייתי יורדת לפני התחנה של הבית רק בשביל לא לסבול את זה יותר", סיפרה לוואלה. "כל הילדים תמיד היו יורדים עלי, תמיד צוחקים עלי. הייתי מנסה להתעלם אבל זה אף פעם לא עזר". והמורים? "בטוח שידעו".
השיא אירע בראשית ינואר, באחת מהפסקות ה-12. "אני וילדה שניסיתי להתחבר איתה טיילנו בהפסקה ונכנסנו רגע לכיתה לשתות. הילד הזה ישב על שולחן לידינו וזרק עלינו חוט או שרוך ואני זרקתי את זה עליו חזרה כי זה עצבן אותי ובאתי להוריד לו את הכובע", סיפרה הילדה. "אז הוא תפס לי את היד ועם עם היד השנייה הוא תפס לי את החזה חזק וצבט ופשוט לא עזב. האמת שלא האמנתי שזה יעבוד דווקא ממנו. והכל לעיני הילדים האחרים. הם צחקו. נתתי לו בוקס ליד, לא כאילו להיות אלימה רק פשוט הוא לא עזב לי את החזה וזה כאב לי. ואז הוא שחרר וברחתי מהכיתה ונעלתי את עצמי בשירותים. אמרתי לחברה שלי שתביא לי את התיק מהכיתה, התקשרתי לאחותי שתבוא לאסוף אותי. מאז לא חזרתי לבית הספר ואין מצב שאני חוזרת לשם".
לדבריה, עכשיו איש מהכיתה שלה לא מתקשר אליה. ההיפך - אמא שלה הייתה צריכה להתקשר להורים של ילדים ולדרוש שיסירו פרסומים מכפישים שהמשיכו והופיעו כנגדה ברשתות החברתיות. היא אומרת כי אף מורה לא התקשרה אליה, היא לא עודכנה מה לומדים בכיתה. לא קיבלה שיעורי בית. בעידן של היום, לא ברור מה הבעיה לפתוח איתה קבוצה ולהעביר לה חומרים. מה הבעיה לעשות איתה שיחה בזום.
מנהלת בית הספר מתעקשת כי היא פועלת בהתאם לנהלי משרד החינוך (חוזר מנכ"ל). אבל כמו במקרים לא מעטים, יש פער עמוק בין תחושת חוסר המוגנות וחוסר האמון של הילדה ואמה, לבין הפרוטוקול המנהלתי והמשמעתי של מערכת החינוך בנוגע לטיפול בעבירות בין קטינים. במוקד הוויכוח ניצבת שאלת הסמכות והאחריות של הנהלת בית הספר לדווח לרשויות החוק אל מול השאיפה לנהל את האירוע באופן פנימי וחינוכי "ולהכיל אותו". "ההכלה" הזו, כמו במקרה הזה, היא מלח על הפצעים של הילדה שנפגעה.
"הייתי עם סבתא שלי בקניון הקריון בקופת חולים וראיתי שם חברה, ששאלה למה אני לא באה לבית ספר", שיתפה, "היא אמרה לי שכל השכבה מדברת על מה שקרה. היא שאלה אותי אם זה בגלל זה והיא אמרה לי שכל השכבה מדברת על זה וכל בית הספר. לא עניתי לה. זה ממש מביך. בגלל זה אני גם לא רוצה לחזור לבית הספר הזה יותר. מאז אני מסתגרת בבית. אני במיטה או יושבת בחדר. כל היום אני ישנה או מסתכלת בטלפון או רואה סדרות בטלוויזיה. וכל יום יש לי סיוטים. ממש יום יום. בחיים לא זה לא קרה לי. לפעמים אני קמה ממש מוקדם ואני מספרת לאמא איזה חלום אני חולמת. איזה סיוט אני עוברת. אני באה לשבת איתה קצת שתרגיע אותי ואז אני חוזרת לחדר". ברמב"ם אבחנו אצלה פוסט טראומה. עכשיו היא מטופלת שם אמבולטורית, ועם תרופות.
כל מה ששירה מבקשת זה שישבצו אותה בחטיבת הביניים של בית הספר "אופק" בקרית ביאליק. כן, היא מוכנה ללמוד מחוץ לעירה, בעקבות מה שקרה היא אפילו מעדיפה זאת. היא מכירה שם ילדות, אפילו ישבה איתן פעם-פעמיים בכיתה ברשות המורה והתרשמה חיובית. אבל בקרית ביאליק הכיתות מלאות. משרד החינוך מציע לה ללמוד בקרית מוצקין. כן, ואמא שלה מבקשת שייעשה צדק ושהמקרה לא יטויח בבית הספר או במשטרה.
הצעה למשרד החינוך לשוחח עם מחנכת הכיתה ומנהלת חט"ב א' רוגוזין, לא נענתה.
תגובות
ממשטרת ישראל נמסר: "עם קבלת דיווח אודות המקרה, נפתחה חקירה המתנהלת ברגישות הנדרשת בשיתוף גורמי הרווחה בהתאם לגילאי המעורבים וכן גורמי החינוך עודכנו בהתאם. במסגרת החקירה, נחקר החשוד המרכזי וחקירת המקרה נמשכת במטרה להגיע לחקר האמת".
ממשרד החינוך נמסר: "המקרה מטופל באופן צמוד על ידי המחוז, עיריית קריית אתא והנהלת בית הספר, תוך ליווי מקצועי של השירות הפסיכולוגי-ייעוצי (שפ"י) ומתן מענים רגשיים וטיפוליים לתלמידה. במקביל ננקטים צעדים חינוכיים במרחב הבית-ספרי בהתאם להנחיות גורמי המקצוע, ומתקיים שיח רציף עם משפחתה. בשיתוף עיריית קריית אתא נבחנות דרכים לאפשר מעבר למסגרת חינוכית חלופית. מטעמי צנעת הפרט ושלמות התהליך החינוכי, לא ניתן להרחיב מעבר לכך בתקשורת."
מעיריית קריית אתא נמסר: "כמתחייב מהוראות הדין ומנהלי משרד החינוך, ובמטרה למנוע פגיעה בטוהר הליך החקירה או שיבושו, המערכת מנועה מלהתייחס לפרטי המקרה או לטענות המועלות בכתבה. הנהלת המוסד החינוכי פועלת בנחישות ובהתאם לחוק והנחיות משרד החינוך והגורמים המקצועיים. יודגש, כי אנו מחויבים למדיניות של אפס סובלנות בכל הנוגע לביטחון תלמידינו, ומעניקים באופן שוטף את כלל המענים המקצועיים הנדרשים, בליווי ובפיקוח של משרד החינוך והשירות הפסיכולוגי החינוכי".