לפעמים על ראש הגנב באמת בוער הכובע, אחרת אין שום דרך להבין את המתקפה חסרת הפשר או הסיבה שבה פתח הליכוד אמש נגד, ובכן - מדינת ישראל. למי שטרם נחשף להודעה הרשמית של המפלגה הגדולה בכנסת ישראל ננסה לתקצר: הדיפ-סטייט עושה ככה, הדיפ סטייט עושה ככה, יוצרים טבעת חנק סביב ראש הממשלה - וכך הלאה, מבלי לפרט כמובן למי הם מתכוונים - לפלדשטיין אוריך ברוורמן או אחרים.
מדהים שהודעה כזאת יצאה תחת ידו של מי שקרא, אולי אף הכתיב ולבסוף גם אישר. לראשונה קושר כאן, גם אם בעקיפין, ראש הממשלה את עצמו לפרשה המכונה קטארגייט. בהתחלה המנגינה הייתה "לא היו דברים מעולם ואלי פלדשטיין הוא גיבור ישראל". אחר כך זה הפך ל"קטאר-פייק ופלדשטיין שקרן".
גם זה השתנה, ככל שרבו הגילויים בפרשה: "גם אם היה, אוריך לא אמר מילה" - ואתמול, כמעט במקביל להופעת דוד אמסלם ב"פגוש את העיתונות" (תכף יוסבר אזכורה), הוציאו בליכוד את ההודעה שמנסה לשנות את כל הנרטיב: עכשיו תוקפים את נתניהו כחלק ממסע הציד שעליו הכריזה הדיפ-סטייט.
הודעת הליכוד כללה גם "נימוק" שהוא לא פחות ממדהים: בעת כהונת ממשלת השינוי (בסך הכל כשנה ושלושה-ארבעה חודשים, נזכיר, מהרגע שהושבעה ועד ההחלטה על פיזור הכנסת) לא נפתחה אף חקירה נגד שריה...!
אוריך מתחת לגלגלים
למה נזכר כאן הריאיון של אמסלם, שהיה כרגיל מופע של עזות מצח בסגנון דוחה, ממש אביהם הרוחני של הבריונים בשטח? כי במהלכו הוא אמר שיונתן אוריך לא היה אלא פרילנסר בלשכת נתניהו.
למה להיטפל לקטנות? מפני שלכאורה כבר לא מדובר ביועץ קרוב, יד ימינו, הלוחש על אוזנו, חלק מהכוורת שמקיפה את ראש הממשלה בכל אשר יפנה אלא "פרילנסר", נו, אתם יודעים, מעין עובד זמני שאפילו אין לו תלוש, אחד שלא זכאי אפילו לשי-לחג.
ההתנערות ההדרגתית מאוריך מסמלת חשש אפשרי מכך שיישבר, שיידבר, ש"יפתח". יש כאן מעין מסר שמועבר בניואנסים (בהיעדר אפשרות למגע ישיר בין ראש הממשלה למי שהיה אחד הקרובים לו ביותר), בבחינת: כל עוד תסתום את הפה, אנחנו איתך, אבל שים לב גם כמה בקלות אפשר להתנער ממך, פרילנסר שגם אם עבד למען הקטארים לא אמר מילה לנתניהו...
האם זאת הסיבה היחידה למתקפה המטורפת שבה פתח הליכוד, פעם חזית רעיונית ששיקפה מגוון של דעות (מימין-לייט שמרן כלכלית-משפטית ועד לימין אידיאולוגי ברמה המדינית, אבל סוציאל-דמוקרט ברמה החברתית) והיום מפלגה של איש אחד?
תבוסה בעזה
לא ממש: הפתיחה במתקפה הקדימה אך במעט פתיחה אחרת, זאת של מעבר רפיח. מעבר הגבול הזה, בין מצרים לרצועת עזה, לא היה מוכר לרוב הציבור הישראלי. באופן מדהים, מי שהעלה אותו לדרגת סלע קיומנו, הוא דווקא נתניהו.
פתאום הפך המעבר לצינור החמצן המרכזי שאפשר לחמאס להתחמש, להתחזק ולהתבסס. אז זה שירת שתי מטרות עיקריות: הרחקה בין התעצמות חמאס למזוודות הכסף שהועברו אליו באדיבות נתניהו וכן את תקיעת המשא ומתן להשבתם של החטופים, דבר שעלה בחייהם של כמה מהם.
נתניהו, מסובך עד מעל לצווארו בחקירות (שימו לב איך נהג באופן דומה בהאשמות נגדו בתיקי האלפים: מלא היה כלום כי אין כלום, דרך המלצות המשטרה ייזרקו לפח, עבור למותר לקבל מתנות מחברים, שהיה רק הפרומו להצגת התיקים כקורסים ומשם לבקשה לביטול משפט שמוסווית כבקשת חנינה...), נאנס לחתום על ההסכם לסיום המלחמה בעזה.
שתי מטרות מוצהרות היו למלחמה: מיטוט שלטון חמאס והשבת החטופים. ההסכם אפשר לנתניהו לצייר את עצמו כמי שאחראי לפדיון מהשבי של כשני שליש מהחטופים (לאלה שלא חזרו, כולל 46 שנחטפו בחיים, הוא כמובן לא אחראי...), אבל הרחיק אותו מאוד מהשגת המטרה של מיטוט חמאס.
שובו של המעגל המרובע
מה עושים? מנסים (שוב) לרבע את המעגל ולהציג הסכם כניעה שמעליו מנשבת רוח טורקית-קטארית כניצחון (מוחלט!). מחריפים את הטון, בדציבלים אמריקאים, של מה שצפוי לחמאס אם לא יתפרק מנשקו ובלה בלה בלה - למה הסיומת המזלזלת? כי כל זה עומד בסתירה מוחלטת למה שקורה בשטח.
בשטח חמאס מתחזק, מגייס, משקם ומשתקם - ופתיחת מעבר רפיח הבוקר היא ניצחון אדיר עבורו. מי שקונה את השקר לפיו לישראל יש פיקוח על מה שעובר דרך מעבר רפיח (ועוד יותר מכך - להיכן הוא מגיע), יש לי למכור לו חומרים דו-שימושיים שהוברחו מהצד הישראלי לרצועת עזה, באדיבות "קרוב משפחה" של... עזבו, לא נערבב שמחה בשמחה.
בדבר אחד צדקה הודעת הליכוד. טבעת החנק אכן מתהדקת סביב ראש הממשלה. מסובך במשפטו, מסובך בפעילות של הקרובים לו ביותר למען המדינה שמימנה את 7 באוקטובר, מסובך בחוק השתמטות שפוגע היישר בלב חלק מבוחריו הנאמנים ביותר (גם שם הוא מנסה להוכיח את ההפך ומציג השתמטות כניצחון).
נכון שחלק מהתמיכה בו כמוה כשבתאות, משמע יש בין חסידיו גרעין קשה שלא יתפכח לעולם. אחרים כבר הולכים ומבינים עם מי יש להם עסק: אם אדם שבטוח שאם הוא לא יכול לעמוד בראש ממשלת ישראל, מוטב שלא תהיה מדינה: אז נקרא לה "דיפ סטייט" ונחסל אותה "על רקע רומנטי".
